הזמן עומד על לכת

פרק שלישי חלק ראשון/הקרב הגדול

הנערה הוציאה אותי מתא המאסר והובילה אותי אל מרתף ישן. אלפי ברזלים שונים מעוקמים ומכשירים שהתקלקלו היו שמה. היא אמרה לי שזה הציוד שלי והלכה משמה. הרגשתי נורא. למה הגעתי לכאן? להישאר בכלא לנצח? בטח ירצחו אותי אים אפסיד...או שהברברים יעשו את זה קודם לכן. רגע...הספרים של בית הספר שלי. מהמאה ה-21. עלה במוחי רעיון אדיר. למה שלא השתמש במה שלמדתי בניצונם? חח...זה הולך להיות גדול. חשבתי לעצמי. אבל זה לא כול כך פשוט. לקחתי חמישה מתכות עקומות. לקחתי מתיך פשוט שנראה די בסדר במרתף ועל פי הספר שלי לגאוגרפיה והספר שלי למדעים יצרתי שני חלקיקים טעונים שכאשר מהדקים חזק יותר הם יתנגשו ויתנפצו לברק חזק. זה הולך להיות כול כך קרב טוב. בדקתי את ספר ההיסטוריה שלי וגיליתי שבקרב הזה כול החומות נהרסו. אבל ספר ההיסטוריה שלי טועה בזה הרגע...כי אני הולך לשנות את המצב. הקרב האמיתי יתחיל עוד כשעה. לא כשעתיים. כתוב בספר היסטוריה שלי שהם הקדימו את זה בשעה לשם מקור ההפתעה. אבל זה יעלם. דפדפתי בספר שלי למתמטיקה ויצרתי רודטקה רחבה מעצים פשוטים וחשבתי על רעיון של להצית ניר ולזרוק אותו משם. אבל אט אט התברר שזה לא כזה פשוט. יצרתי בסהכול 15 מתקני ברקים ושני רודטקות בחצי שעה. הזמן הולך ואוזל ואני חייב עזרה. ואז מישהו דפק על הדלת. פחדתי שזה המלך שבא לכרות לי את הראש או משהו שכזה או משרת שיעשה את זה, אבל אותה הנסיכה היפיפיה הקודמת נכנסה. היא הייתה עם פנים עצובות.

"אני מצטערת על הכול."

"על מה?" שאלתי. "זה לא אשמתך."

"הייתי צריכה לשכנע אותו." אמרה בעצב. "שלפחות יתן לך מקום נורמאלי. אני יכולה לעזור לך כפיצוי?"

"את לא חייבת." אמרתי. "אבל בואי..תעזרי לי. אני הולך לעשות את המתיחה הכי גדולה שהייתה בכול ההיסטוריה." וחייכתי. הנסיכה היפיפיה לא הבינה.

"טוב...אין זה משנה." אמרתי. "הקרב יתחולל עוד כחצי שעה."

"חצי שעה?" שאלה בהפתעה הנסיכה. "לא שעה וחצי?"

"לא..חצי שעה." אמרתי. "טוב...מה שמך?"

"שמי  יוליה."  ענתה במתיקות. אני מתחיל להתאהב בה...חשבתי לעצמי. "ואתה?"

"אממ....שמי...." גימגמתי שוב. "אהה כן...שמי הוא גיימס."

היא ציחקקה. נתתי לה להיכנס והיא עזרה לי בבנית המלחמה. חשבנו על תוכנית טובה למתיחה הענקית והתחלנו לבנות את הדברים בהתאם לדברים שהיו במרתף, ובגלל הנסיכה, גם כול דבר שנרצה.

הפרק הקודם		הפרק הבא