אני והגוורטס

באותו הרגע שראיתי את הילדה לא ידעתי מה עבר לי בראש, הרגשתי אליה מין חיבה מוזרה כזו, בחיים לא הרגשתי דבר כזה! באותו הרגע חשבתי שהתאהבתי! כאשר הגענו להוגוורטס שמעתי קול אומר "כל החדשים לכאן, לא להתבייש!", וכאשר ראיתי מי אומר אותו כמעט התעלפתי! "או היי האגריד!" אמר הארי. "אתה מכיר אותו?" שאלתי והארי ענה לחיוב. עלינו לסירות (אני הארי ורון) ומתנו מצחוק כאשר נוויל (זה שאיבד קרפד ברכבת) נפל מהסירה, ורץ לשירותים הכי קרובים כדי להחליף בגדים.

השייט היה שקט (חוץ מנוויל), אך כשנכנסנו להגוורטס היה בלאגן כי הם לא ידעו מה יעשו להם, אך לפתע הם ראו מכשפה עם כובע מחודד ואף מעוקל  אשר המתינה להם ליד דלתות האולם הגדול. "ברוכים הבאים להגוורטס," אמרה המכשפה "מעכשיו ועד סוף השנה המקום יהיה ביתכם, תכף נשים אתכם עם חבריכם לכיתה, אך לפני זה ייערך טקס מיון שבו תחולקו לבתים והם :גריפינדור, הפלפאף, רייבנקלו.... וסלית'רין. דרך אגב, לי קוראים פרופסור מקונגל..."

כאשר נכנסנו לאולם הפרופסור מקונגל הניחה על שרפרף מצנפת ישנה.

אף אחד מהתלמידים החדשים לא הבין מה היא, עד שלפתע תפריה התחילו לזוז. היא פצחה בשיר:

אני נראית קצת עלובה

אך אל תזלזלו בי,

כי כל הכובעים כולם

בזאת לא יתחרו בי:

לי אין נוצה או מצחייה

ולא פינות שלוש,

אך בעניין של למין

תמיד אני בראש.

כי כל אדם אשר יחבוש

אותי על  הקרקפת –

כל מחשבה אצלו בראש

מייד אלי נשקפת.

אם אומץ לב ותושייה

אמצא אצלו במוח,

אודיע חיש: את זה האיש

לגריפינדור לשלוח.

אם בגולגלתו אמצא

טוב-לב ואורח-רוח,

אודיע כי להפלפאף

הוא מועמד בטוח.

לרייבנקלו אשלח את זה

שבראשו חרוט,

כי תכונותיו המובילות:

תבונה ולמדנות.

אך באשר אמצא עורמה

ושאיפה לכוח,

אורה מייד את התלמיד

לסלית'רין לשלוח.

על כן חבשו! אל תחששו!

אין חכמה כמותי.

ואם חס ושלום אטעה,

אני אבלע אותי.

הפרק הקודם