לילי וג'יימס לעולמי עולמים

בתא הסמוך, היו לבנות שני אורחים מאוד לא רצויים; סיריוס בלק ורמוס לופין. סיריוס היה נער יפה עם גוף מחוטב ועיניים חודרות בצבע כחול כהה. שיערו השחור כתמיד היה מבולגן באלגנטיות על ראשו. רמוס לופין היה מאוד שונה מסיריוס. ראשו היה מחודד ועיניו חומות מסתוריות. שיערו החום היה מעוצב אופנתית, כתמיד.

"מישהי מהגברות הנכבדות פה ראתה את חברי הטוב והותיק ג'יימס איפשהו?" רמוס שאל בחביבות. הבנות גלגלו את עיניהן כלפיו. רובן הכירו את קסמם של הקונדסאים; אם מישהי מתאהבת בהם, זה עניין של שניות עד שיעשו עליה מעשה קונדס.

"הוא רב עם לילי בתא השכן." קלאודיה ענתה לו בקרירות. סיריוס ורמוס נכנסו אל תוך התא והתיישבו, למרות אי שביעות רצונן של הבנות.

"מה הפעם?" סיריוס שאל, מביט בשעמום על רגליו.

"לא יודעת. הם בדיוק התחילו לצרוח וג'יימס אטם את התא מקול, כרגיל." ברטה אמרה.

"זאת לא הסיבה היחידה למה ג'יימס אטם את התא." סיריוס קרץ, הבנות גלגלו את עיניהן.

"אני בספק עם זה מה שהם עושים. לילי תעשה מאמצים כדי לא להיות ליד ג'יימס יותר מידי זמן." מישל אמרה ביהירות.

"וזה דבר טוב." רמוס אמר, מחייך. סיריוס הסתכל על חברו.

"בוגד. אתה יודע כמה ג'יימס מחבב את לילי. או חיבב, אני לא יודע. הוא הרוס בלעדיה." הוא אמר שקוע במחשבה.

"מוטב שכך. ג'יימס אולי חבר שלי אבל לילי היא כמו אחותי הקטנה." רמוס אמר בזמן שהבנות צחקו. סיריוס גלגל את עיניו.

"הייתי בועט לך בתחת אם הייתי ג'יימס." סיריוס אמר, מביט על רמוס. רמוס גלגל עיניו.

"ג'יימס אותו הדבר עם אווה. הוא מגן עליה. הוא יבין שאני רוצה לוודא שלילי מאושרת." רמוס אמר.
"אתה נשמע כמו אבא שלה." סיריוס אמר בלגלוג.

"אני דווקא חושבת שלילי פוטר נשמע מאוד נחמד." אחותה של ברטה קטעה את השיחה. כל יושבי התא גלגלו את עיניהם.

"אתם יודעים, הם רבים כבר כמעט שעה. אולי אנחנו צריכים לעצור את זה...?" סופי שאלה בהיסוס.
"עדיף. לילי יכלה כבר להרוג אותו, אתם יודעים שהיא מסוגלת." קלאודיה חייכה בעליזות. כולם נעמדו ופנו אל התא השכן.

נקישה רמה נשמעה מהדלת. לילי וג'יימס נעמדו במהירות וניקו את עצמם. לילי פתחה את הדלת.

"מה?! מה אתם רוצים?!" ג'יימס ולילי צעקו באותו הזמן. חבריהם נעמדו בכניסה והביטו בהם במבט מוזר. כל הבנות נאנחו; ברטה וחברותיה חזרו לתאן בזמן שכל השאר נכנסו לתוך התא שג'יימס ולילי עמדו בו. שלושת הבנים נעמדו בפתח הדלת בזמן שארבעת הבנות התיישבו.

"יש לכם בעיה?" מישל שאלה בגסות את הבנים.

"בכלל לא מישל, הכל נהדר." סיריוס קרץ אליה ויצא עם חבריו, ג'יימס סגר את הדלת לאחר שיצר קשר עין עם לילי. לילי הסתכלה מטה בכדי להסתיר את הסומק שהתפשט על פניה.

"מה זה היה?" קלאודיה שאלה מביטה במישל.

"כלום." מישל אמרה בזמן שסומק ורדרד התפשט על פניה, לילי הסתכלה על חברתה. היא ידעה שמישל מסתירה משהו, אך היא החליטה לברר אחרי זה.

"על מה את וג'יימס רבתם הפעם?" סופי שאלה, מדגישה את המילה האחרונה. לילי חשבה במהירות על תירוץ אפשרי.

"אנחנו עובדים ביחד על ליל כל הקדושים ועל כל מיני דברים, בגלל שאיכשהו ג'יימס מדריך ראשי." היא אמרה בגועל, אך היא לא באמת חשבה כך; היא שיחקה כדי שלא יגלו את האמת עליהם, בגלל שהיה לה חבר.

"ג'יימס נעשה מדריך ראשי? זה בהחלט מדהים." מישל אמרה ברצינות.

"בואו נרד מהנושא של ג'יימס פוטר ועולמו הקטן והמוזר ונדבר קצת על לילי וג'ורדן." קלאודיה חייכה בזדוניות. לילי נעשתה בקלות ורודה.

"כן, לילי, מה קרה בינך לבין ג'ורדן בקיץ?" סופי שאלה בסקרניות.

"שום דבר." לילי מלמלה.

"כן בטח. לילי, על תשקרי." קלאודיה חייכה חיוך שובב.

"באמת, אני לא משקרת." לילי אמרה בקוצר רוח. שלושת הבנות הביטו בה ברציניות.

"לילי בבקשה תגידי לי שאת צוחקת." מישל אמרה. לילי נענעה את ראשה. "לילי את בת שבע-עשרה ועדיין בתולה." מישל הוסיפה, מנענעת את ראשה באכזבה.

"אתן אומרות את זה כאילו שזה דבר רע. בכל מקרה, אני עדיין מחפשת את הבחור הנכון." לילי אמרה. "למרות שנראה לי שכבר מצאתי אותו." היא הוסיפה לעצמה לאחר מחשבה שנייה.

"לילי אין כזה דבר מר. נכון; את פשוט לוקחת את מי שאת מקבלת. ואם אני לא טועה אלוהים נתן לך את ג'ורדן קניגסון, שלפי הספר שלי צריך להיות מר.נכון, עם יש כזה כמובן." קלאודיה אמרה בחיוך. לילי התיישבה בדממה בזמן ששאר הבנות החלו לפטפט על הקיץ שלהן.

האם קלאודיה צדקה? אין כזה דבר מר.נכון? לילי המשיכה לחשוב על זה. בחודשיים שעברו היא ראתה את ג'יימס כ'מר.נכון'. הוא היה הבחור המתוק ביותר שלילי אי פעם פגשה. הוא תמיד עשה דברים לא צפויים; הוא תמיד הפתיע. היא לא יכלה להאמין שאת כל השנים הללו היא בזבזה בלצעוק עליו. אם רק ידעה כמה מתוק הוא יכול להיות. . .

זה היה ליל הפתיחה של 'רומאו ויוליה'. לילי נבחרה לגלם את יוליה. היא הייתה עצבנית ולחוצה. למרות שהיא השתתפה כבר בכמה מחזות, זה היה הראשון שהתרגשה בו.

'רומאו ויוליה' היה בין המחזות האהובים על לילי בכל הזמנים, והיא רצתה להיות בטוחה שהיא מגלמת את התפקיד מושלם. היא כתבה לחבריה וביקשה מהם לבוא אבל מישל וקלאודיה היו בחופשה, סופי הייתה אצל דודה ודודתה והם לא הרשו לה לטייל בלונדון לבדה, וג'ורדן היה באיזה משחק קווידיץ'. לילי התאכזבה, אך היא לא נתנה לזה להרוס את הרגשתה, הוריה ואחותה יהיו שם.

לילי לא רצתה שפטוניה תבוא, אך היא הפצירה בכך שהיא רוצה לראות את לילי 'עושה צחוק מעצמה'. היה זה הזמן לוותר, לילי אמרה את שורתה הראשונה והלכה הרחק כמובן לפי התסריט. זה היה בדיוק מתי שהיא החלה לתפוס בטחון עצמי; תפס אותה זעזוע גדול. היא עמדה באמצע הבמה. עד עכשיו מסיבה לא מובנת היא חשה בתוך בועה, היא החלה להרגיש את מבטם של האנשים הרבים ששהו באולם נעוץ בעורפה.

"כן אני!" היא בדיוק אמרה את שורתה. היא חשה דחף פתאומי להביט בקהל, מה שהיא ראתה עודד את בטחונה, ג'יימס עמד מאחורה וחייך אליה. לילי יצרה איתו קשר עין, ומיהרה להגיד את שורתה הבאה.

"או רומאו... רומאו..." שאר המחזה עבר במהירות, ברגע שהמחזה הסתיים לילי עמדה מאחורי הקלעים; היא הספיקה לשנות את לבושה ולצאת מהתחפושת במהירות ופסעה אל עבר הכתב המקומי עם השחקן הראשי האחר, אדריאן פנסיט. ברגע שהראיון הסתיים לילי הלכה אל הוריה, שחיבקו אותה ובירכו אותה. פטוניה לא אמרה כלום; לילי לא ציפתה שתגיד משהו, הייתה מסורת קנאה ביניהן. לילי התמידה לחפש את ג'יימס בעיניה, היא ראתה אותו הולך לכיוונה, לילי הרחיבה את חיוכה בזמן שהגיע אליה וחיבקה אותו במהירות.

"זה היה מצוין לילי. איך למדת לשחק ככה?" ג'יימס שאל מתרחק ממנה.

"ירשתי את זה מאמא שלי." לילי חייכה מביטה באמה שהסמיקה, ג'יימס הושיט את ידו.

"שלום אני ג'יימס פוטר, אני לומד יחד עם לילי בבית הספר." ג'יימס חייך אל כולם.

"אני שון; זאת אשתי, רוז, וביתנו השניה, פטוניה." אביה של לילי חייך בנחמדות.

"נחמד מאוד לפגוש אתכם." ג'יימס חייך על כולם בחביבות.

"ובכן, ג'יימס נחמד לפגוש גם אותך. אתה מוכרח לבוא לארוחת ערב מתישהו." אמה של לילי אמרה. לילי התרפסה בזמן שאמה אמרה זאת.

"תודה על ההזמנה." ג'יימס ענה בחיוך. לילי הביטה באמה במבט שהבהיר לה שהיא רוצה להישאר עם ג'יימס לבד.

"ובכן, כדי שנלך." אמה של לילי אמרה.

"ג'יימס, איך הגעת לכאן?" לילי שאלה במהירות.

"השאלתי מאבי את מכוניתו." ג'יימס אמר בפשטות.

"יופי. אמא, אבא, ג'יימס יכול ללוות אותי הביתה." לילי הסתכלה על ג'יימס;

"בוודאי." ג'יימס אמר ונהנהן בזמן שלילי חיבקה את אמה.

"תזהרי חומד." אמה של לילי לחשה לאוזנה כשהתחבקו. לילי גלגלה את עיניה לכיוונה ופנתה לחבק את אביה.

"אל תאחרי." אביה אמר בזמן שהתרחקו. "היה נחמד להכיר אותך, ג'יימס." הוא אמר לוחץ את ידו של ג'יימס פעם נוספת.

"העונג כולו שלי." ג'יימס חייך. לילי וג'יימס צפו בהם בזמן שהלכו הרחק עם פטוניה נגררת אחריהם. בזמן שהם נעלמו מטווח הראיה, לילי הסתובבה אל ג'יימס ונישקה אותו. זה היה כל-כך קשה לא לעשות זאת בזמן שהוריה היו שם. ג'יימס חייך אליה בזמן שהתרחקו.

"מה אתה עושה פה?" לילי שאלה כשהתרחקו.

"זה הלילה הגדול שלך, כמובן. אני לא יכול לפספס את זה." ג'יימס אמר במתיקות.

"זה כל-כך מתוק," לילי חייכה, מחבקת אותו. "אבל אתה לא גר במרחק כמה שעות נסיעה?" לילי הוסיפה בסקרנות.

"לא כל-כך הרבה. עכשיו, איפה הבחור שמשחק את רומיאו?" ג'יימס שאל ברצינות.

"למה?" לילי שאלה, מרימה את גבותיה.

"אני צריך להחטיף לו. אתה לא מנשק את הבחורה שלי ויוצא מזה שלם." ג'יימס חייך. ליבה של לילי ניתר. הוא קרא לה 'הבחורה שלו'.

"אני לא חושבת שאדריאן נהנה מזה במיוחד." היא אמרה בלגלוג קל.

"למה לא?" ג'יימס שאל בבלבול. לילי סובבה אותו והצביעה על בחור גבוה עם שיער שחור אסוף.

"הוא... מתרומם." לילי אמרה מצביעה על ידו של הבחור; היא הייתה שלובה עם ידו של אדריאן. ג'יימס הסתובב חזרה וניסה שלא לצחוק. לילי נענעה את ראשה בשעשוע. היא לקחה את ידו של ג'יימס והובילה אותם החוצה. בחוץ במגרש מכוניות, לילי נעצרה; היא לא ידעה מהי מכוניתו של ג'יימס. הוא הנחה אותה אל מכונית שחורה קלאסית עם פסים חיצוניים בצבע כסף. לילי פתחה את פיה בתדהמה.

"זאת המכונית שלך? וואו!" היא אמרה. ג'יימס חייך ופתח את הדלת הקרובה אל לילי בכדי שתוכל להכנס.

"תודה לך, ג'נטלמן אדיב שכמותך." לילי חייכה.

"הכל בשביל הגברת." ג'יימס אמר סוגר את הדלת. הוא הלך לצד השני, קפץ לתוך הרכב והתחיל לנסוע.

"את לא חייבת לחזור ישר הביתה, נכון?" ג'יימס שאל יוצא ממגרש המכוניות.

"לא, יש לנו כמה שעות." לילי חייכה אליו. ג'יימס חייך וחזר להביט על הכביש. לילי לא יכלה להוריד את עיניה ממנו. הוא נראה יפה במיוחד הערב; הוא לבש חולצה זרוקה ומכנסי ג'ינס כחולות כהות. הוא גם הריח נהדר. ג'יימס הבחין שהיא צופה בו.

"מה?" הוא שאל, מחייך.

"אתה נראה נחמד מאוד הערב." לילי אמרה.

"את נראית מהמם." ג'יימס אמר, עוצר את המכונית ומנשק את לילי; הם עמדו באור אדום. ג'יימס לקח את ידה של לילי והמשיך לנסוע; הנוף מסביבם החל להשתנות לגוונים של ירוק. חצי שעה לאחר מכן הם חנו בפארק רומנטי מחוץ ללונדון. הכיסא היה שפוף ולילי וג'יימס שכבו על שני המושבים מביטים מעלה על השמיים.

"כל-כך יפה ושקט הלילה." לילי אמרה. היא התקרבה אל ג'יימס; הוא ליטף את גבה. לילי התיישבה והחלה לנשק את ג'יימס בלהיטות. הדברים החלו להתחמם בין לילי וג'יימס, כשפתאום לילי נשענה אחורה והתרחקה.

"ג'יימס... אני לא יכולה." לילי אמרה, משפילה את מבטה.

"מה? למה?" ג'יימס שאל בבלבול.

"מצטערת, אני לא יכולה." לילי אמרה עוד פעם. היא החלה להילחץ.

"זה בסדר ליל. ברצינות, זה בסדר." ג'יימס אמר, מקרב את ראשה אל חזהו.

"ג'יימס יש לי משהו לספר לך." לילי התרחקה ממנו. "אני.. אממ... עדיין בתולה." לילי אמרה בשקט.

"הו." זה היה הדבר היחידי שג'יימס יכל לומר.

"אתה בטח לא רוצה שום דבר איתי אחרי שאתה יודע." לילי אמרה בעצב. ג'יימס לקח את ידיה ולחץ אותם.

"בחיים על תחשבי ככה, ליל. עם את חושבת שהדבר היחידי שאני רוצה זה סקס כבר מזמן לא הייתי כאן. ואני מצטער שאני נשמע גס, זה פשוט הפתיע אותי. חשבתי שבגלל שאת וג'ורדן יוצאים כבר שנה כבר קיימתם יחסי- מין." ג'יימס אמר, מנסה לרכך אותה. לילי הביטה בו. "בואי לפה." הוא אמר מחבק אותה. לילי נפלה אל תוך חזהו; היא חשה שמחה יותר משג'יימס ידע, אבל מסיבה כלשהי הידיעה שיש לו ניסיון בזה הפחידה אותה.

אלו היו הדברים שלילי אהבה בג'יימס. הוא כל הזמן דאג לה. לילי הרגישה שהוא היה 'מר. נכון', אם יש כזה דבר.

"לילי! כדור הארץ אל לילי!" מישל אמרה מנופפת בידיה מול עיניה של לילי. לילי הביטה בחברתה.

"הו, מצטערת. פשוט חלמתי." לילי חייכה.

"את לא צריכה יותר לחלום על ג'ורדן; הוא עומד בחוץ ומדבר עם ג'יימס על משהו." קלאודיה חייכה. לילי קפצה במהירות ויצאה מהתא. היא הבחינה בג'יימס וג'ורדן עומדים סמוך אליה ומדברים. היא הלכה אל עבר ג'יימס וג'ורדן ונעמדה לידם. ג'ורדן היה גבוה, בעל שיער בלונדיני ועיניים חומות. היו לו גוף אתלטי, מותאם לגובהו.

"היי. על מה אתם מדברים?" היא שאלה. ג'ורדן כרך את זרועותיו על כתפיה של לילי ונישק אותה על לחיה. לילי הביטה בג'יימס בזמן שהוא עשה את זה; היא שמה לב שרגלו קיפצצה בעצבנות.
"אנחנו מדברים על אליפות הקווידיץ שהייתי בה במהלך הקיץ. אני עדיין לא מאמין שאתה, פוטר, לא הלכת. מתברר שאתה היחידי שלא הלכת." ג'ורדן נענע ראשו.

"ובכן, הייתי עסוק באותו הלילה." ג'יימס אמר מביט בלילי.

"במילים אחרות; היית עם איזו בחורה. היא צריכה להיות די טובה אם בגללה הפסדת את המשחק." ג'ורדן צחק. לילי הידקה את לסתה וגלגלה את עיניה.

"כן, משהו כזה... בכל מקרה, אני צריך ללכת; סיריוס מתכנן כמה תעלולים, והוא צריך מוח חכם מספיק." ג'יימס חייך עוזב את שניהם. ג'ורדן הסתובב אל לילי והחזיק אותה קרוב אליו. הוא נישק אותה על השפתיים. הנשיקות האלה הם שום דבר לעומת הנשיקות של ג'יימס.

"מתי הייתה אליפות העולם בקווידיץ'?" היא שאלה את ג'ורדן בזמן שהוא הנחה אותה לתאו.

"זה התחיל ב-31 ליולי ונמשך ל-5 לאוגוסט. זאת הסיבה שלא יכולתי להגיע להצגה שעשית של השייקלופיר." ג'ורדן התיישב על אחד מהמושבים, לילי חרקה את שיניה.

"זה שייקספיר." לילי אמרה בחוסר סבלנות.

"ובכן, הייתי קרוב." ג'ורדן אמר מרים מגזין קווידיץ'. לילי גלגלה את עיניה והביטה בחלון. ג'יימס ויתר על אליפות העולם בקווידיץ' בשביל לראות את המחזה המטופש שלה. 'זה הדבר הרומנטי ביותר שמישהו אי פעם עשה לי', היא חשבה. באותו הזמן ג'יימס ישב בתאו והקשיב לסיריוס שסיפר על התעלול שעשה בלעדיו.

"מצטער שעשיתי את זה בלעדיך, ג'יימס, פשוט דיברת עם סתום-המוח-קניגסטון הזה." סיריוס אמר בהתנצלות. ג'יימס יצא ממחשבותיו והביט בו.

"אה? אל תדאג." ג'יימס אמר בדעה מוסכת. סיריוס הביט בו.

"על מה אתה חושב? אתה נראה כאוב." סיריוס חייך. ג'יימס גלגל את עיניו.

"חייב להיות מי שהוא חושב עליה מיליון פעמים." רמוס אמר בצחוק. "היא צריכה להיות שווה את זה. אתה החמצת משחק קווידיץ' ממש טוב, שדרך אגב, שילמת עליו." רמוס אמר.

"היא שווה כל דקה." ג'יימס אמר מחייך. רמוס וסיריוס צחקו.

"אז אתה עומד להגיד לנו מי היא או מה?" סיריוס שאל בזמן שאכל צפרדע שוקולד.

"לא. אני לא רוצה לספר את זה לשני ראשי כרוב כמוכם ולהרוס את זה." ג'יימס חייך. דלת התא נפתחה ופיטר נכנס. שלושתם הביטו בו.

"חדשות טובות. התעלול התבצע ללא שגיעה; לנרקיסה יש שיער מקסים בצבע אדום חולני, שירד בסוף הנסיעה." פיטר חייך. כל הבנים החלו לצחוק.

"יופי, יש לנו עוד חצי שעה לעוד תעלולים." רמוס חייך בזדוניות. שעה לאחר מכן הרכבת נעצרה בתחנה ונוסעיה ירדו ממנה. ג'יימס דילג מהרכבת עם שאר הקונדסאים. ג'יימס ראה דמות מוכרת, האגריד אסף את תלמידי השנה הראשונה, ג'יימס פסע לקראתו.

"היי האגריד." ג'יימס אמר לו.

"שלום ג'יימס." האגריד חייך. "אתה, ציפיתי לראות אותך בשביל הריתוק ביום שישי בערב." האגריד אמר.

"לא, זה יהיה מחר בערב." ג'יימס חייך. כל תלמידי השנה הראשונה הביטו בג'יימס בזמן שהלך. כל הבנות הצעירות הביטו בו בחולמניות. האגריד צחק.

"הייתי מתרחק ממנו בנות; הוא אחד ששובר לבבות, זה." האגריד אמר צופה בהם. "עכשיו בואו כדי שאנחנו נלך." הוא הוסיף, צועד אל עבר האגם, ג'יימס נכנס לאותה כרכרה יחד עם שאר חבריו.

לילי ישבה בכרכרה יחד עם ג'ורדן, סופי, וחברה, קנט. ברגע שהם הלכו לטירה לילי נישקה נשיקת פרידה את ג'ורדן, בזמן שהלך לשבת עם תלמידי הבית שלו- הפלפאף. לילי התיישבה ליד חברותיה, מקומות ספורים מהקונדסאים.

פרופסור מקנוגל נכנסה עם תלמידי שנה ראשונה; היא הניחה את מצנפת המיון מולם על הכיסא. המצנפת שרה את שירה והחלה למיין כל אחד לביתו, כאשר תלמיד נבחר לבית גריפינדור, קריאות השמחה היו הרמות ביותר, בזכות הקונדסאים. כשהמיון תם, דמבלדור נעמד והאולם השתתק.

"זאת שנה חדשה לכמה וכמה מאיתנו. אני רוצה להגיד מספר חוקים מלפני שנתחיל," דמבלדור סקר את האולם בעיניו. "ראשון, הכניסה ליער האסור אסורה בהחלט לכולם." הוא הסתכל על ג'יימס וחבריו. "שנית, הערבה המפליקה לא מיועדת למשחק ואסור בתכלית האיסור להתקרב אליה. ואחרון, המסדרון בקומה השביעית מחוץ לתחום. בתאבון!" דמבלדור סיים את נאומו בזמן שהאוכל הופיע על הצלחות הזהובות שעל השולחן. בזמן שכולם אכלו לילי הביטה להמשך השולחן איפה שג'יימס ישב; גם הוא הסתכל עליה.

"על מה את מסתכלת?" סופי שאלה. לילי הסתכלה על חברתה שהסתכלה באותו כיוון שלילי צפתה בו.

"או, שוב חלמתי." לילי חייכה.

"את עושה את זה הרבה בזמן האחרון." קלאודיה הצטרפה לשיחה. לילי לא השיבה. בזמן שכולם היו מלאים ולא יכלו לאכול דבר אחד נוסף, דמבלדור נעמד עוד פעם.

"כל תלמידי השנה הראשונה בבקשה עקבו אחרי המדריכים שלכם אל חדר המועדון. דבר שני, שני המדריכים הראשיים החדשים שלנו, לילי אוואנס וג'יימס פוטר בבקשה תישארו מאחור." דמבלדור סיים, דממה פתאומית השתררה באולם.

כולם הסתכלו על ג'יימס בתדהמה, הוא היה מדריך ראשי. ג'יימס פוטר, אחד מהקונדסאים, אף אחד לא זז או השמיע קול. ג'יימס רק ישב שם בדממה וניסה לא לצחוק, כמו לילי. סיריוס היה הראשון שהפר את הדממה.

"אתה מדריך ראשי? אתה? מאיפה זה בא פתאום?" סיריוס אמר מנענע ראשו בבלבול. באיטיות כולם חזרו לדבר. מדריכי גריפינדור נעמדו והחלו להדריך את תלמידי השנה הראשונה אל חדריהם. שוב, הרבה בנות בהו בג'יימס בחולמניות, חלקן בהו ברמוס וסיריוס שהיו משני צידיו של ג'יימס. לילי הלכה מאחוריהם וניסתה לרסן את צחוקה. היא נעמדה מול ג'יימס.

"בוא, אנחנו צריכים ללכת לחדר שמאחורי האולם." לילי ניסתה להגיד זאת בקרירות. כמה בנות הביטו בלילי בקנאה, ג'יימס נעמד.

"רוצה שאנחנו נחכה?" רמוס שאל.
"לא, אני יכול למצוא את הדרך חזרה בעצמי; אני לא צריך אותך שתחזיק לי את היד." ג'יימס צחק. שניהם צעדו אל החדר שמאחורי שולחן המורים, אך נעצרו על ידי ג'ורדן.

"לילי, את רוצה שאני אחכה לך?" ג'ורדן שאל, לוקח את לילי בידיו. לילי חייכה אליו בשלווה בזמן שג'יימס הסתובב; הוא לא רצה לראות את אותם כל-כך קרובים.

"לא ג'ורדן, זה בסדר. אני אהיה בסדר בדרך חזרה עם ג'יימס." לילי אמרה במהירות. מצד אחד, היא רצתה לבלות לבד עם ג'יימס, מצד שני, לא מזמן היא אמרה לג'ורדן עד כמה היא לא סובלת את ג'יימס כמה שהוא שחצן ומתנשא; הוא בטח יבחין שמשהו השתנה.

"בסדר, נתראה מחר." ג'ורדן בא לנשק אותה על השפתיים אך היא סובבה את ראשה והא נישק אותה על לחיה. "תשמור עליה, פוטר." ג'ורדן חייך אל ג'יימס בזמן שעזב. לילי גלגלה את עיניה.

"או אני אשמור. אל תדאג בקשר לזה." ג'יימס חייך בזדוניות ללילי. לילי צחקה אליו ושניהם נכנסו לתוך החדר שמאחורי האולם הגדול.

הפרק הקודם		הפרק הבא