אגדת האביר האפור והנסיכה מהטירה הלבנה

פרק ב'- על השיבה הביתה והפתעות לא נעימות

אורך: 1025 מילים.
G דירוג:

"ג'יני! את כאן!"
ג'יני קפאה במקומה וניסתה לחייך בשלווה שעה שאמה צרחה בשמחה ופנתה למחוץ אותה בחיבוק. "רוני סיפר לנו הכל. ג'יני, קטנה שלי, כל כך דאגתי!"

ג'יני הסמיקה. "זה בסדר, אמא. אני בסדר."

"על מה כל הרעש?" שאל נער ג'ינג'י ומנומש שהופיע בדלת שמובילה לחדר המדרגות. "אה, היי ג'יני." הוא נראה מאוכזב מעט.

"אני ופרד התערבנו מתי תצליחי לחזור." הסביר נער שני שנראה כמו כפילו הזהה, מלבד הבעת פניו המאושרת. "עשרים חרמשים, פרד."

ג'יני חייכה בזמן שרון הצטרף אל התאומים. "ג'ין, התוכנית שלי עבדה?"

"איזו תוכנית, רוני פצפוני?" שאל פרד.

"כן, אולי בסוף נהיה מוכנים אפילו להודות שזכית בחלק זעיר מהגנים שלנו." השלים ג'ורג' בקלילות ופסע אל המטבח.

"אה, ה-" פתח רון טרם הבחין בג'יני שסימנה לו ללא קול לא לספר דבר. "שום דבר. אני, אה... ג'יני הצליחה לגמרי לבדה."

"למי אכפת איך היא עשתה את זה, בנים? העיקר הוא שג'יני שלנו חזרה הביתה! אני ואבא השתגענו מדאגה! ינשוף בית הספר הביא את רשימת הציוד שלך כבר מזמן, וקנינו לך את כל הספרים ואפילו גלימה חדשה-" פתחה מולי בשטף דיבורים על כל מה שקרה בזמן שג'יני נעדרה והושיבה אותה לשולחן האוכל, דוחפת לידיה כוס בירצפת חמימה וקערת מרק. ג'יני החלה לבלוע ברעבתנות את המרק, מחייכת אל אחיה ומרגישה שהיא סוף כל סוף בבית.

"את רוצה להתקלח, חמודה?" שאלה מולי את ג'יני, מפנה את צלחת המרק הריקה מהשולחן. ג'יני הנהנה ועלתה במדרגות במהירות, מותירה את אחיה ואמה במטבח לבדם. היא נכנסה למקלחת, מביטה לראשונה מזה זמן רב במראה.

בבואתה, שהישירה אליה מבט מן הראי, נראתה חיוורת וחסרת כוחות; פניה רזו, הבעת פניה מותשת ועייפה, ואפילו נמשיה הקטנים נדמו כאילו דהו. שיערה האדמוני, המקסים והחלק בדרך כלל, היה מונח על כתפיה ברישול, ורק הגלימה שעטתה שמרה על צבעה החום וכיסתה את בגדיה כך שנראתה כמו שמלה ארוכה.

ג'יני נאנחה.

לנערה הזו לא היה כל קשר לג'יני שראתה במראה בבוקר ההוא. בעבר הייתה בעלת פנים עגולות ויפות, נמשים חמודים, שיער חלק ויפהפה וכוחות בלתי נדלים.

היא פשטה את בגדיה ונכנסה אל תוך המים החמים, נשענת מתוך המים על אדן החלון ומביטה החוצה, אל השמיים.

"מה קרה היום?" לחשה לעצמה טרם קול נקישה חזק וברור קטע את חוט מחשבתה באכזריות. היא הביטה סביב ואיתרה את מקור הרעש בינשוף שנקש במקורו על חלון המקלחת. היה זה ינשוף נאה ומטופח, נוצותיו הכסופות זקופות בגאון. ג'יני לא ידעה מי מבני הבית יכול להתכתב עם אדם בעל ינשוף שכזה, שהיה שייך ודאי למשפחה אצילית, טהורת דם, ועשירה. משפחה כמו...

משפחת מאלפוי?

ג'יני פתחה את החלון במהירות, והינשוף הושיט את רגלו הנושאת מכתב. הוא המתין בסבלנות עד שג'יני התירה בגמלוניות את הקשר ועף לדרכו ברוב חשיבות. היא פתחה את המכתב המגולגל ברשמיות וקראה.

וויזלי.

אני מניח שמה שקרה היום היה מפתיע עבורך לפחות כפי שהיה עבורי. אני מבקש ממך (והחשיבי זאת כציווי) שלא להזכיר זאת בבית הספר ולשכוח מאירועי היום כליל.

                                                                    בתודה, דראקו

הנחש הזה!

ג'יני נאבקה בדמעות שצפו אט אט בעיניה.

היא לא יכלה להאמין שהרשתה לעצמה לחשוב שאולי הוא יותר נסיכי, יותר אבירי משחשבה, שאולי הוא מקסים וחמוד ונהדר כמו כל נסיך חלומות של כל בחורה, שאולי הוא אפילו נסיך החלומות שלה...

אבל היא לא באמת חשבה כך, כמובן!

היא רק חשבה ש... ובכן, זה היה נחמד מצידו להציל אותה.

ג'יני הניחה את המכתב על רצפת החדר ושקעה במים החמימים שמילאה באמבט.

דראקו ניסה לסגור את דלתות האחוזה הענקיות כמה שיותר בשקט, על אף שידע שהסיכויים שאיש לא שמע אותו קלושים. הדלתות האלו היו הניגוד המושלם לדלתות בטירת הוגוורטס- ישנות, חורקות, אך נקיות ללא רבב. דראקו חיבב את הדלתות בהוגוורטס, שנראו תמיד מזמינות, כמו מצפינות סוד מאחוריהן.

"אדונילי הצעיר דראקו!" גמדון בית מקריח, עטוי כיסוי חלציים נקי ומבריק, מיהר לעברו של האדון מאלפוי הצעיר. "אדונילי לוציוס חיכה לך."

דראקו נרתע. שום דבר טוב מעולם לא בושר לו כאשר אביו חיכה על מנת לומר לו אותו פנים אל מול פנים.

"דראקו." קול חלקלק נשמע; קולו של אביו. "איפה היית?"

"אני- אה, יצאתי לטייל קצת." גמגם דראקו באיטיות, תוהה מדוע אביו הולך סחור סחור.

"רכוב על הסוס הלבן?" שאל לוציוס, יוצא אל חדר הכניסה מבין הצללים, שיערו הבלונדיני המאפיר בוהק באור המנורות מבשר הרעה באחוזה.

"כן, אני... דהרנו אל היער, לנשום אוויר צח, אתה מבין."

"טוב, בכל אופן-" פתח לוציוס, למרות שניכר כי לא השתכנע מההסבר הבלתי מספק של דראקו. "אתה זוכר ששלחתי מברק מהיר למשפחת גראבל? בנוגע לבת שלהם, ברוק?"

דראקו זכר במעורפל דיון מעמיק שניהל עם אביו בקשר לאשתו לעתיד.

 "אתה בן למשפחה טהורה, אתה צריך להמשיך את השושלת."

"אני לא מתחתן עם קרלה פרקינסון, אבא. היא גדולה ממני בעשר שנים, ואם היא דומה רק במעט לאחותה זה כבר איום ונורא. פנסי לא פנויה? בעצם, עדיף כבר שתרעיל אותי במקום."

"לפנסי פרקינסון אין את המראה המתאים, אם אתה מבין למה אני מתכוון."

"אני בהחלט מבין."

"יש עוד מועמדת, דראקו. היא הביעה עניין רב במנהגים הבריטיים."

"האם היא סיימה קולג', כמו שלוש עשרה האחרות?"

"לא. למען האמת, היא בדיוק בגילך, ונשרה באחרונה מבובאטון. נשמר עבורה מקום שם לאחר שאמה סיימה בהצטיינות. אמך נמצאת בקשר עם אמיליה גראבל במשך שנים, על אף שהמשפחה מסרבת לנקוט עמדה נכונה במלחמתו של אדון האופל בבריטניה. משפחתה מקנדה. היא התקבלה מייד לאחר מכן להוגוורטס. הוריה הביעו עניין במציאת חתן הגון, ונראה שאתה עונה על דרישותיהם."

"קנדה? אני מעדיף להתחתן עם- וואו, היא יפה! התמונה היא שלה, לא?"

"ידעתי שהיא תמצא חן בעינייך."

"ולכן היא האחרונה שאתה מראה לי?"
 "דראקו, אתה מסתכל על תמונתה של ברוק איוואנה גראבל. היא בת למשפחה מיוחסת מאוד בקנדה. אמך ואני מחבבים את המשפחה, והיא נראית כמו בחורה שתביא לך הרבה גאווה באירועי חברה גבוהה הדורשים בת לוויה הגונה. "

בתחילה, ברוק ההיא נראתה כמו בחורה מושלמת. היא הייתה יפה, היו לה ציונים טובים, ואביו העריך את משפחתה (כלומר היה כנראה למשפחת גראבל הון רב בבנק הקוסמים האמריקני). לכן דראקו הסכים לזה- כלומר, מה יכול לקרות אם יצא איתה פעם או פעמיים? הרי היא ממילא תלמד איתו בבית הספר בשנה הבאה.

אך כעת... לאחר מה שקרה, דראקו לא היה בטוח שהוא רצה לעשות זאת.

"אבא, אני-" הוא פתח, את אביו קטע אותו.

"בכל אופן, ברוק גראבל מגיעה לשהות איתנו מחר. היא תהיה בת בית, ואתה תתייחס אליה כמו אל אחות, דראקו."

"לכמה זמן היא תישאר?" פלט דראקו, מלא הלם. הידיעה הזו שיתקה אותו. ברוק גראבל, אשתו לעתיד, נראית מוחשית וקרובה כל כך...

והוא בכלל לא רצה להתחתן איתה.

הפרק הקודם		הפרק הבא