סוורוס

בשבועות הבאים לא פחתה מידת תסכולו של סנייפ. פוטר לא היה שונה מאביו, הוא היה חוצפן מתנשא והיה מאושר מתשומת הלב שהקיפה אותו. יותר גרוע מאביו - הוא היה גם מפורסם בכל עולם הקסמים, מה שגרם לסנייפ למועקה גדולה. לא הייתה שיחה בהוגוורטס שבה לא הוזכר שמו של הארי פוטר. זאת הייתה הסיבה שסנייפ העדיף לבלות את זמנו במשרדו, רחוק משאר המורים והתלמידים.

אך לא הייתה לו עוד את האפשרות להתבודד במשרדו, מפני שנאלץ לעקוב אחרי מעשיו של קווירל בהוראת דמבלדור. סנייפ היה נכנס למשרדו של דמבלדור באופן כמעט יומיומי. תחילה חשב שדמבלדור קורא לו כדי להתעדכן במעשיו של קווירל, אבל מעט המידע שהיה לו לא היווה סיבה מספקת למפגשים תכופים כל כך. לשמחתו של סנייפ דמבלדור לא העלה את נושא פוטר בשיחותיהם. הפעם היחידה ששמו של הילד עלה הייתה כשסנייפ לא יכל לשאת יותר את כעסו, והוא התלונן בפני דמבלדור. אך כל ניסיונותיו של סנייפ להסביר כי פוטר אינו הגיבור שעושים ממנו, עלו בתוהו.

המעקב אחרי קווירל העסיק אותו. הוא היה נאלץ לפתוח עמו בשיחות ולהתלוות אליו בדרכו למשרדו בתירוצים שונים. המעקב אחריו לא היה קשה במיוחד בגלל ריח השום שתמיד נדף ממנו, אבל סנייפ התקשה למצוא משהו מסוכן או מאיים בקווירל המגמגם והמפוחד. וסנייפ הרגיש כאילו דמבלדור רק מחפש תירוצים למנוע ממנו להתבודד במשרדו או להוציא את כעסו על התלמידים.

באותו הערב סנייפ החליט ללכת לפונדק ראש החזיר, בתקווה להצליח להתחמק מההמולה שנעתשה סביב פוטר בטירת הוגוורטס. הוא הזמין ברנדי והתיישב באחד השולחנות בפינת הפונדק, כשפניו אל הקיר. עיניים ירוקות התעקשו להופיע שוב ושוב בדימיונו. הן ייסרו אותו, הוא היה מוצף בקנאה, במרירות, באומללות ויותר מכל באשמה. אשמה על כך שהוא לא מנע מלילי להינשא לג'יימס פוטר, אשמה על כך שהוא היה זה שהעביר את תוכן הנבואה לאדון האופל, אשמה על כך שהוא לא הצליח לעצור את וולדמורט, להבריח אותה, להיות שם כדי לוודא שהוא לא פוגע בה כפי שהבטיח.

"אפשר להזמין אותך למשקה סוורוס?" אמר קול עדין ובלתי מזוהה מאחוריו. אישה צעירה ובהירת שיער הביטה בו בשתי עיני תכלת גדולות וכבויות, היא הייתה רזה מאוד, ולבשה גלימה קרועה ומרופטת שהייתה גדולה עליה וגרמה לה להיראות עוד יותר צנומה. "אין זה מן הראוי שאכבד במשקה את האדם שהציל את חיי?" אמרה והתיישבה בכיסא מולו. "שתתי מספיק לערב אחד" נהם. האישה שישבה מולו נראתה כאילו לא אכלה ארוחה טובה זה חודשים רבים, ועינייה הגדולות בתוך ארובות עיניה הבולטות שיוו לה מראה של ילדה מורעבת ומפוחדת. כשהסיטה את פניה סנייפ הבחין בצלקת חיוורת ומכוערת שחתכה את הצד השמאלי של פניה לכל אורכן. "מה את עושה פה?" אמר כמעט ללא עניין. "מחפשת עבודה" השיבה.

"לא ידוע לי על משרות פנויות בהוגוורטס"

היא צחקה. "בהוגוורטס? באמת חשבת שיש איזה קוסם הגון שיסכים להעסיק אותי? אפילו דמבלדור, לא יצליח למצוא לי משרה, גם אם ישתדל מאוד. לא, רוב הקוסמים לא יעזו, הם מפחדים יותר מידי, הם סבורים כי יש השלכות ל... דברים שקרו, הם סבורים שהמשרתים שלו עוד מחפשים אחרי... להשלים את מה שהתחילו" פניה של האישה נעשו לבנים עם כל מילה שאמרה, אך תווי פניה לא זזו, כאילו התאמצה שלא יראה עליה הפחד. סניים לא השיב והיא המשיכה "בפונדק ראש החזיר לא חסרים קוסמים לא הגונים, לפחות יש מספיק בשביל שאני אמצא עבודה מפוקפקת כזו או אחרת... בכל מקרה עבודה זו עבודה...."

"ואת מצפה למצוא עבודה כזו מפרופסור לשיקויים בהוגוורטס?"

היא ציחקקה בעצבנות. "בניגוד למה שאתה חושב, לא כל המורים בהוגוורטס כל כך הגונים" מלמלה והביטה . "כדאי שאני אלך" אמרה "היה נחמד לראות אותך שוב סוורוס".

היא קמה והתיישבה בקצה החשוך השני של הפונדק, ליד אדם בברדס שכיסה את פניו. למה היא מתכוונת? הוא תהה בליבו.

"ובכן יש חדש בקשר לקווירל?" דמבלדור ישב במשרדו, מביט בסנייפ מתהלך כה וכה. "אני תוהה דמבלדור" אמר סנייפ "מדוע אתה מצפה שיהיה לי דבר מה לספר לך בנושא". דמבלדור לא השיב, אשרת פניו הייתה רגועה והוא הביט בעוף החול האדום המנמנם שניצב על אדן החלון שלו. "אני תוהה" המשיך סנייפ "האם אתה חושב שמעקב אחרי קווירל יספק לי תעסוקה שתשכיח ממני-" הוא עצר לרגע "-דברים". דמבלדור חייך "ובכן, סוורוס" אמר בקולו הרגוע. "המחשבה שלך לא רחוקה מהמציאות". סנייפ הביט בו בזעם, אך דמבלדור לא הסיר את מבטו מעוף החול הישן, אך פניו הרצינו. "לא טוב להיות בודד" אמר דמבלדור "לא טוב לשקוע במחשבות של שנאה ותיעוב, בלי לאפשר לחיבה לרפא אותן". סנייפ רתח מכעס, הוא שנא את משפטי החוכמה של דמבלדור ויותר מכל הוא שנא את- "פוטר" נהם סנייפ והתיח את אגרופו בשולחן. "בגללו אתה גורם לי להתייצב במשרדך כל יום, אתה פוחד שאני אתן לו לעלות לי לראש? שיש לו איזה השפעה עלי? בגללו אני צריך לעקוב אחרי-"

"כן ולא" קטע אותו דמבלדור. "כן אני קראתי לך למשרדי מחשש שהבדידות תשכיח ממך את מי שאתה הפכת להיות בעשר השנים האחרונות... ולא... חוששני שהמעקב אחרי קווירל הוא באמת טובה חיונית שביקשתי ממך, הוא בוטח בך, או יותר נכון פחות לא בוטח בך מאשר בשאר המורים, אולי בגלל שהוא עוד זוכר שהיית ראש הבית שלו... בכל מקרה אני חושש שהמסע האחרון שלו לאלבניה גרם לו לשינויים יותר גדולים מדיבורו המגמגם והטורבן שעל ראשו, וכן אינני בטוח שיש לבטוח בו בנושא האבן"

"אז למה בחרת בו להיות אחד מהמגינים עליה?" נהם סנייפ.

"ובכן כי אז זה היה ברור לו שאינני בוטח בו" דמבלדור השיב בסתמיות.

"סוורוס, אינני חושב שאתה חלש, כלל לא, אך להיות אדם חזק פירושו גם לעשות את הבחירות הנכונות" סנייפ לא השיב. "בחירות באהבה על פני שנאה סוורוס. בחרת לשמור על חייו של הילד בשביל לילי. עליך לבחור גם לא לתת לשנאה שלך לג'יימס פוטר להרוס אותך, לקבור אותך באומללות ובייסורים מבודד וממורמר."

סנייפ שתק.

"ובכן שמעתי שמועה שהעלמה לורה אקרלי נמצאת בהוגסמיד" דמבלדור חזר להבעת הפנים הרגועה שלו. "מסתובבת בפונדק ראש החזיר ומחפשת עבודה... אתה זוכר את העלמה אקרלי סוורוס?"

"כן" נהם סנייפ "ביתו של ההילאי המפורסם, שנחטפה בידי אוכלי מוות אחרי מפלתו של אדון האופל".

"ונמלטה, באורח פלא, טוב זה הישג מרשים לילדה בת 11, לברוח מפני אוכלי מוות..." דמבלדור הביט בסנייפ מבעד למשקפי החרמש שלו.

סנייפ קפא במקום "איך אתה יודע?" אמר.

"ניחשתי" השיב דמבלדור.

הפרק הקודם