הסוד של אנה

הוא הופתע כשראה נערה יוצאת מהיער בצעדים חוששים.
היא נראתה לו יפהפייה בצורה מוכרת למדי, נערה עם שיער שחור גלי שהגיע עד אמצע הגב, עורה בצבע שנהב בהיר שראה רק אצל אדם אחד לפניה.
היא לבשה שמלה בלי שרוולים בצבע שחור שהגיעה עד לברכיים, והחזיקה בידה האחת תיק ובשנייה שרביט. היא נראתה מפוחדת למדי.
"הי, את שם!" צעק אליה.
"אני?" שאלה אותו.
"כן, מה את עושה פה? את תלמידה מהוגוורסט?" התקרב אליה.
"לא, אני חדשה, אני צריכה להעביר מכתב למישהו," אמרה. היא נשמעה מפוחדת. כשהסתכל מקרוב הבחין בעיניים בצבע ירוק ים. הוא ראה את הצבע הזה רק פעמיים בחייו.
"למי?" שאל בהתעניינות.
היא הסתכלה עליו במבט בוחן ואמרה- " למישהו בשם דמבלדור, נראה לי."
"בואי ואקח אותך לשם, אני בדרך גם ככה." אמר, חייך והתחיל ללכת.
"בסדר," אמרה והלכה אחריו במבוכה.
"דרך אגב, אני האגריד" אמר והביט בה.
"אנבל מריה קאלן," אמרה ופניה התעוותו. "כולם קוראים לי אנה."
"אוקיי".
בינתיים הם כבר נכנסו לתוך הטירה והתקדמו לעבר המשרד של דמבלדור, ובדרך הסביר האגריד לאנה על הטירה. בכניסה למשרד עמדו שני פסלי אבן. "סיסמא?" שאלו אותם.
"אממ... קרמבו?" אמר האגריד
"הסיסמא היא עוף החול פוקס" נשמע קול עמוק ומשועמם מאחוריהם. הם הסתובבו וראו גבר גבוה עם שיער שחור שמנוני, עור חיוור ועיניים שחורות כפחם. הוא לבש גלימה ארוכה שחורה, כמו עיניו.
"תודה, סוורוס, מה אתה עושה כאן?" שאל אותו האגריד
"אותו הדבר אני יכול לשאול אותך, האגריד." אמר סוורוס.
"אני מביא משהו לדמבלדור כבודו ואנה פה," אמר והסתכל על אנה, שלא נראה שהקשיבה לשיחה, סוורוס הסתכל על אנה במבט בוחן, הוא הרגיש כאילו הכיר אותה ממקום כלשהו אבל לא ידע מאיפה.
"טוב, אז בואו ניכנס," אמר ועדיין הסתכל על אנה.
"אנה, בואי" אמר לה האגריד.
אנה התרחקה קצת מסוורוס, נראה שהוא מלחיץ אותה.
"סיסמא," אמרו הפסלים שוב.
"עוף החול פוקס" אמר האגריד.
הדלת נפתחה והם נכנס.

-אנה-

יצאתי מהיער די בחשש, לא בטוחה שהגעתי למקום הנכון. לא בטחתי באנשים שאמרו לי לבוא לפה, במיוחד זה עם העין המוזרה ועם הרגל התותבת, נראה לי שקראו לו אלאסטור.
אני עדיין לא מבינה למה אני לא זוכרת כמעט כלום, כל מה שאני זוכרת היה מה שסיפרו לי. כשהייתי שקועה במחשבות שמעתי קול: "הי, את שם!" כשהסתכלתי לכיוון שבא הקול ראיתי איש גבוה וגדול ממדים עם הרבה זקן ושיער שחור, בין השיער ראיתי עיניים חומות חמות.
"אני?" שאלתי בחשש, לא ידעתי מה לעשות, החזקתי את השרביט שלי בחזקה.
"כן, מה את עושה פה? את מהוגוורטס? "
הוא התקדם אלי ועמד מולי.
"לא, אני חדשה, אני צריכה להעביר מכתב למישהו," אמרתי, חוששת, אמרו לי להגיד את זה אם ישאלו.
"למי?" שאל בהתעניינות, הסתכלתי עליו, הוא באמת נראה מעוניין
"למישהו בשם דמבלדור, נראה לי."
העיניים שלו האירו. "אני בדרך לשם, אקח אותך." אמר והתחיל להתקדם לעבר הטירה.
" בסדר" אמרתי והתקדמתי גם אחריו.
"דרך אגב, אני האגריד" אמר והסתכל עליי בציפייה.
"אנבל מריה קאלן." תיעבתי את השם אנבל. "אבל כולם קוראים לי אנה".
בינתיים נכנסנו לטירה, הכל נראה כל כך יפה. האגריד הסביר לי פרטים על המקום. לא הקשבתי לו כל כך, הייתי מרוכזת בלהסתכל על התמונות שזזו.
"הגענו." אמר. הוא הפתיע אותי.
היינו מול דלת ששמרו עליה פסלים. "סיסמא?" אמרו הפסלים בקול גרוני. הופתעתי לשמוע אותם מדברים.
"אממ....קרמבו?" שאל האגריד .
"הסיסמא היא עוף החול פוקס," נשמע קול עמוק ומשועמם מאחור, הסתובבתי וראיתי גבר גבוה עם שיער שחור ארוך ושמנוני, עור בהיר וחיוור ואף מעוקל. הוא לבש גלימה ארוכה שחורה כפחם שהתאימה לעיניו השחורות. הוא התקדם באיטיות אלינו ונעצר.
"תודה, סוורוס. מה אתה עושה כאן?"
"אני יכול לשאול אותו דבר אותך."
בנקודה הזאת לא ממש הקשבתי להם, יותר הייתי עסוקה בלהסתכל על קיר אבן יפייפה שצויר עליו איש מוזר עם אוזניים חדות, עיניים כמו של חתול, בצבע סגול בהיר. לידו היה חתול בצבע אפור מדהים.
" בואו ניכנס," אמר סוורוס,
"בואי, אנה." אמר האגריד.
כשעמדו מול הדלת הבחנתי שסוורוס נועץ בי מבטים מוזרים. הרגשתי שהוא מכיר אותי מאיפה שהוא אבל לא ידעתי מאיפה. התרחקתי ממנו קצת.
"סיסמא," אמרו הפסלים שוב.
"עוף החול פוקס."
הדלת נפתחה ונכנסנו לחדר.

איך היהה?? תגובות בבקשה!!
אני מקווה שיצא טוב!!
הפרק הבא יעלה כשיהיו תגובותתת

הפרק הקודם		הפרק הבא