ג'ייקוב סאנלייט והקנטאור הזהוב

לא היה לי מושג...

לא היה לי מושג, שאני אפגוש את הארי פוטר...

לא היה לי מושג, שאני אקבל שרביט כזה...

לא היה לי מושג, שזה יהיה המשפט שאני אומר הכי הרבה פעמים בפרק הזה...

לא טעיתי, שמעתי נכון. פוטר. הארי פוטר, האחד והיחיד שהביס את הלורד וולדמורט...

לא איכפת לי שאנשים לא אוהבים לומר את השם שלו, אבל לי זה לא משנה, סתם עוד שם, לדעתי זה רק מחזק אותו כשאומרים "זה שאין לומר את שמו"... הוא יודע שאנשים פוחדים ממנו, זה עוזר לו.

שמתם לב שעד עכשיו כל המשפטים התחילו בלא? לא מ- אה... הנה עוד לא אחד... טוב, בואו נמשיך בסיפור.

שמעתי את האיש הזקן אומר פוטר, כלומר הארי פוטר, אתם מכירים פוטר אחר?

מיד כששמעתי אותו אומר את זה רצתי לפתח החנות.

לא טעיתי, הארי פוטר היה שם. לידו עמד מישהו ענק... שעיר כולו...

"היי הארי!! זה נכון מה שמספרים עליך? שהבסת את וולדמורט??" שאלתי את הארי בהתלהבות.

כולם הסתכלו עליי במבט מופתע, חוץ מהארי.

"כן, אני הארי פוטר, נעים להכיר. אני לא ממש זוכר משהו מאותו לילה, רק אור ירוק שעושה לי סיוטים עד היום... ואת הצחוק המרושע של וולדמורט." אמר הארי. כל המבטים עברו אליו.

"אני ג'ייקוב סאנלייט." אמרתי להארי. חייכנו אחד אל השני.

"בוא ג'ייקי, צריך ללכת." אמא שלי אמרה. היא תפסה את היד שלי ומשכה אותי החוצה.

הגענו לאיזשהו אח. כן, ניחשתם נכון, אנחנו חוזרים עם אבקת הפלו...

                                                                                               ----------------------------------

השעה הייתה 9 כשיצאנו מהבית עם האוטו הכחול של אבא. אמא אמרה שלא נוכל להשתמש באבקת הפלו כי אין אחים בתחנת הרכבת, וגם אם כן, אנחנו לא יכולים לצאת מתוך אח מול מוגלגים.

נסענו בערך שעה, עד שהגענו לתחנה.

חיכינו שם כמה זמן ביחד עם המזוודות ועם גריי, אכלנו בייגל-טוסט במזנון.

בערך ברבע ל11 הגענו לרציף 10.

"קדימה ג'ייקי, תיכנס." אמא שלי אמרה לי. "מה זאת אומרת להיכנס?"

"אתה לא יודע איך להגיע לרציף 9 ושלושה רבעים?"

"לא..."

"פשוט תעשה את מה שאני עושה."היא אמרה לי.

היא רצה לכיוון השער.

"אמא זהי-" רציתי לעצור אותה שלא תיתקע בקיר, אבל היא פשוט עברה דרכו.

ואוו.

גם אני רוצה!!

רצתי לשם.

קרוב... קרוב כל כך...

פןף...

נכנסתי לתחנת רכבת. "תשע ושלושה רבעים" היה כתוב על שלט גדול.

השעה הייתה חמישה לאחת עשרה ברגע שניכנסתי לתוך רכבת האקספרס להוגוורטס.

"ביי אמא!"

"להתראות ג'ייקי! אל תעשה שטויות!!" היא נופפה לי בשעה שהרכבת התניעה.

לאט לאט היד שלה התרחקה מהרכבת...

זהו...

הוגוורטס, אני בדרך!

הפרק הקודם		הפרק הבא