ג'ייקוב סאנלייט והקנטאור הזהוב

(הערה לקורא, רון וויזלי והרמיוני גריינג'ר אינם קיימים בסיפור זה)

עברו בערך עשר דקות מאז שיצאתי לכיוון הוגוורטס ברכבת האקספרס.

הגלגלים רשרשו בקול, ומראה הגבעות  והשדות היה מרהיב.

"אמ... סליחה? מישהו יושב פה?" אמר קול מאחורי. הסתובבתי, ונחשו את מי ראיתי.

"אני זוכר אותך, ג'ייקוב, נכון?" אמר הארי בחיוך קל.

"כן זה אני, היי הארי, מה קורה?"

"בסדר גמור, בדיוק החלפתי לגלימה. הדוויג תפסיקי!" אמר הארי והסתכל על התנשמת הלבנה שלו, השעה שנופפה בפרעות בכנפייה.

"תנשמת יפה. גם לי יש אחת, קוראים לה גריי." אמרתי והצבעתי על התנשמת ואפורה שלי. היא ישנה באותו זמן.

הארי התיישב לידי. עברו 5 דקות עד שמישהו הוציא מילה.

"אני חדש כאן, ואין לי מושג לגבי כלום..." אמר הארי.

"ממתקים! ממתקים! מי רוצה לקנות ממתקים?! אתם רוצים ממתקים ילדים?" אישה שמנמנה פתחה את הדלת, הייתה לה עגלת ממתקים ענקית.

"בטח! אני אקח צפרדע אחת ושקית סוכריות בכל הטעמים!" קמתי מיד מהכיסא.

"אני אקח הכל!" אמר הארי וגם הוא קם.

הארי שילם 10 חרמשים, אני שילמתי 4.

"איכס, הסוכריה הזאת בטעם של... דשא..?" אמר הארי בגועל.

"אלו סוכריות בכל הטעמים... הנה, נסה את זאת, בטח בטעם תות או פטל." נתתי לו סוכריה בצבע אדום עמוק.

"דם... די טעים, נחמד כזה, קצת מלוח..." אמר הארי אחרי שהוא החליק את הסוכריה לתוך הפה.

"מעניין מה יצא לי הפעם אצל הצפרדע..." לקחתי את הקופסא של צפרדע השוקולד. פתחתי אותה ותפסתי מהר את הצפרדע.

"וואו! זה.. זה זז!!" אמר הארי בהפתעה כשהסתכל על הצפרדע.

"נו בטח, מה חשבת? זאת צפרדע!" אמרתי. לקחתי ביס מהרגל.

הארי פתח את שלו, אבל רגע לפני שהוא תפס אותה היא קפצה מחוץ לחלון והתעופפה אל עבר השדות.

"באסה... היי! מה זה?" שאל אותי הארי. הוא הצביע על הקלף שלו.

"דמבלדור, המנהל שלנו. יש לי אחד או שניים... אני לא בטוח. הי! קיבלתי את ניקולס פלאמל! אין לי אותו!" הכנסתי את הקלף לכיס.

אני והארי דיברנו בערך חצי שעה, עד לרגע שנכנס ילד לתא.

הוא היה די נמוך, עם שיער בלונדיני עד הכתפיים, מסורק, עם חיוך על הפנים. היו לו עיניים עגולות וגדולות, כחולות.

"היי! אני בן!" אמר הילד.

"בטח שאתה בן, למה שתיהיה בת?" אמרתי. הוא והארי ציחקקו. הוא התיישב לידי ונשען על ברכיו.

"ואני אלך להחליף לגלימה, אנחנו בטח נגיע בקרוב." אמרתי.

"אני אבוא איתך!" אמר בן.

"הארי, אתה יכול לשמור כאן על הכל?"

"בטח! אני רוצה לנסות עוד כמה סוכריות." אמר הארי, ולקח חופן סוכריות בכל הטעמים.

                                                                                               ----------------------------------------------

השעה הייתה שעת אחר צהריים מאוחרת, כשהרכבת התחילה לעצור, אני, הארי (שהיה מפוצץ מרוב סוכריות) ובן יצאנו מהרכבת.

"תלמידים חדשים! לכאן! בואו לסירות!" צעק הענק שהיה עם הארי.

"האגריד! אנחנו פה!" צעק הארי אל הענק.

הגענו אל הסירות החומות, ששטו על אגם יפיפה שזהר באור השקיעה.

שטנו אל הטירה בסירות הקטנות, השפרצנו אחד על השני.

הגענו אל הטירה, עם חולצה ספוגה מים.

 היא הייתה עצומה, בערך פי עשרים מהבית שלי!

נכנסנו פנימה, ואישה זקנה עם פנים זועפות הגיעה אלינו.

"בואו איתי." היא אמרה והתחילה להתקדם.

הגענו אל דלת גדולה.

"חכו פה, עד שנקרא לכם." היא אמרה ועברה דרך הדלתות.

ליחשושים הדהדו ברחבי הטירה.

חיכינו דקות אחדות, עד שהאישה הכניסה אותנו לאולם.

ואוו.

הפרק הקודם		הפרק הבא