עתיד

ראש הבית הוביל אותי לפסל ישן של גרגויל מוזהב. שמעתי שכך נכנסים למשרד המהלת,אבל מעולם לא הייתי שם.

''מרמלדה!'' צעק ראש הבית.

הפסל החל להסתובב,וחשף מאחוריו מדרגות אבן. שמתי נשימה עמוקה ועליתי בהן.

למזלי הדלת הייתה פתוחה מעט,אחרת הייתי צריכה לדפוק על הדלת ולפתוח אותה,מחשבה כל כך מפחידה עד שכנראה הייתי עומדת שם כמה שעות ולא עושה כלום חוץ מלבהות בחרדה בדלת.

הפרופסור מקגונגל,זקנה מופלגת,ישבה כבר על הכיסא שלה.

בחנתי את המשרד. הוא הייה עגול, בעל קירות מכוסים תמונות נתונות במסגרות מוזהבות, שידה ועליה כלוב גדול,לא,כלוב ענקי, ובתוכו ציפור צעירה,אדומה זהובה,ושולחן ועליו מכשירים משונים.

מקגונגל חיכתה בסבלנות שאסיים להסתכל סביב ואתיישב. התיישבתי על הכיסא מולה,ולא ידעתי מה להגיד. נלחצתי קצת. קצת הרבה.

מקגונגל כנראה הבינה מה אני חושבת.

''אל תדאגי,ליז.'' היא אמרה. ''לא באת הנה כדי שאעניש אותך,מפני שזו לא אשמתך.''

הנהנתי קצת.

''קחי עוגיית דלעת'' אמרה מקגונגל והחוותה על קופססה מוזהבת גדולה. ''ותרגישי בנוח.'' הוסיפה.

לא ציפיתי שהיא תהייה כל כך נחמדה. אבל העדפתי להיות מופתעת.

''וובכן.'' אמרה מקגונגל. ''את יודעת שהיום,לפני דקות ספורות בלבד,מישהו פרץ למעונות גריפינדור וניסה....לפגוע בחיי התלמידים.'' אמרה מקגונגל,והייה ברור שהיא בוחרת את מילותיייה בקפידה.

לא הנהנתי. לא הכחשתי. לא עשיתי דבר. הייתי קפואה מרוב מתח.

''האם את חושבת שזה מישהו זר?''

אפילו שהייתי מתוחה כולי הצלחתי לומר שזה ממש לא מישהו שאני מכירה,ובנוסף גם לא גימגמתי.

מקגונגל נראתה מהורהרת. טוב,היא תמיד נראית מהורהרת,אבל הפעם יותר מתמיד.

''אז כיצד בן אדם שאינו משתייך לגריפינדור יכול לעבור את האישה השמנה?'' שאלה אותי,אפילו שקשה לי להאמין שהיא חשבה שאני מסוגלת לענות.כי הפתעתי אותה.

''פרופסור,החלון שלי הייה פתוח. אף בן אדם לא יכול להכנס לשטח הוגוורטס.'' אמרתי בלחץ. אבל לא מקגונגל הלחיצה אותי, אלא הרעיון שלי.

''בדיוק.'' אמרה מקגונגל. כמעט יכולתי לראות מה עובר לה במוח- הוא כמעט התפוצץ מרוב מחשבות.

''אבל העניין הוא,'' אמרתי לאט, ''שאני לא חושבת שזה הייה בן אדם.''

מקגונגל קמה מהכיסא. היא התקרבה אליי ובחנה אותי,כאילו היא רואה  אותי בפעם הראשונה.

הבטתי בה.

מקגונגל הרימה דבר מה מהשולחן. ''השערה הזו נמצאה בחדר המועדון,בסמוך למיטה שלך. תוכלי לשער של מי היא?'' הבטתי בה. לא הייה לי מושג. אבל ראיתי שיש לה רעיון,אפילו שהיא לא מאמינה בו. ולא רוצה להאמין בו.

הבטתי בשערה שהיא החזיקה. שערה שחורה,גסה,ארוכה,מתולתלת,עבה,פרועה ומוזנחת.

''אני לא יודעת.'' אמרתי.

ראש בית רייבנקלו נכנסה בריצה, ואיתה ראש בית הפלפאף.

''כבודה,פיסת הבן אדם הזאת נמצאה בחדר המועדון של בית גריפינדור.

מקגונגל זינקה מהכסא,ובחנה את הפיסה, כפי שבחנה אותי. ''לדעתי הפורץ ניסה להרוג,שמע רעש כלשהו והתעתק בחיפזון,ובטעות גזרר את עצמו.

כך הם התווכחו רבע שעה,ואז נזכרו שאני כאן.

''ליז.'' אמרה ראש בית רביינקלו. ''את יכולה ללכת.

קמתי ופתחתי את הדלת,כשפתאום נזכרתי במשהו. הסתובבתי לעבר המשרד.

ראש בית הפלפאף הרים אליי מבט מופתע.

''מקגונגל?'' שאלתי, ''את חושבת שהפורץ סתם ניסה להרוג מישהו לא משנה מי,או שהוא חיפש....אותי?''

הפרק הקודם		הפרק הבא