הארי פוטר-הדור הבא

אלבוס ירד מהרכבת. הוא כבר היה לבוש בחלוק השחור והארוך שלו ואחז בשרביט. הוא הרגיש מאוד מרשים. טירה ענקית עטורה מגדלים ומרפסות רבות התנוססה על קצהו של הר, חלונותיה נצנצו באור הכוכבים. סאלי ירדה בקפיצה קלילה מהקרון ונעמדה ליד אלבוס. אלבוס הביט בטירה בנשימה עצורה "נכון שזה מדהים?!". סאלי לא ענתה, היא הייתה מרוכזת בלבהות במשהו שאלבוס לא הצליח לראות. רק אז הבחין שהיא מרכיבה משקפיים גדולות וצבעוניות. ואם תשאלו אותו מאוד מגוחכות.

"אלה המשקפלציים שלי" אמרה כשהבחינה שאלבוס מסתכל עליה במבט מוזר "הם היו פעם של אמא שלי".

"מה זה משקפלציים?"  שאל אלבוס.

"זה...זה...משקפיים ש.. שהם..." היא גרדה בראשה מתאמצת למצוא את המילה. "משקפיים שהם.. מפליצות!" אמרה סאלי והתקדמה עם זרם התלמידים.

"אוו" פלט אלבוס וחשב שמוטב שיתפוס מהם מרחק. 

פתאום הוא הבחין ברוז, היא עמדה שם והסתכלה בצימאון על הטירה.

"רוז - היי רוז!" רוז הביטה בו בחיוך גדול. "היי אלבוס, נכון שזה מדהים?!" היא הצביעה על הטירה. "ידעת שיש על הטירה הזאת כישוף מיוחד שרק קוסמים יכולים לראות אותה? מוגלגים חושבים שזאת חורבה ישנה.. ידעת?"

"אהה.. אממ יכול להיות ששמעתי פעם.."

"אל תגיד לי שעוד לא קראת את הוגוורטס תולדות!" היא אמרה לא מאמינה.

"קצת דפדפתי..."

"תלמידים חדשים נא לעמוד בשורה!" קול קטן וצווחני נשמע מלפניהם.

אלבוס ניסה לראות מהיכן בוקע הקול אך הוא לא הצליח, הוא התקרב לשורת התלמידים. קוסם זערורי עמד שם על ערימת אבנים קטנה וניסה להשתיק את ההמולה.

"כולם להיות בשקט! שקט שיהיה שם! שלום לכולם, אני פרופסור פליטיק. אתם מוזמנים לבוא אחריי".

אלבוס לא הבין, יום לפני שהגיע לתחנת הרכבת בקינג קרוס, דאג אביו להסביר לו בדיוק למה עליו לצפות. וכפי שהוא זכר, השם של מי שהיה אמור לאסוף אותם היה בכלל 'רובוס האריד' או משהו כזה. ובכלל אבא שלו אמר לו שלא ידאג- אי אפשר לפספס את אותו 'האריד'.. לפי גודלו של פרופסור פליטיק, אלבוס חשש שלא הבין בדיחה מסוימת.

הם הלכו אחרי פרופסור פליטיק, בשורה ארוכה, נרגשים ומהססים.

רוז נצמדה לפרופסור פליטיק והציפה אותו בשאלות, מנסה לקבל את תשומת ליבו.

"זה נכון שלפני חמש שנים היה פה אגם שחור וגדול, ובגלל שמוגלגים החלו לבוא ולהתרחץ בו ייבשו אותו?"

פליטיק גירד במצחו. "זה לא מדויק. מוגלגים אינם מסוגלים לראות את שטח בית הספר, שכולל בתוכו את שטח האגם. ולכן ילדי המוגלגים היו נופלים לתוכו מבלי לראות לאן נפלו. מה שאילץ את משרד הקסמים לייבש אותו אחת ולתמיד"

רוז הקשיבה בשקיקה למידע, היא לא התכוונה לבזבז אף הזדמנות שתוכל לעזור לה להיות חביבת המורים.

אלבוס הביט בה בקנאה. היו לו הרבה שאלות לשאול את פרופסור פליטיק, אך הוא לא העז לגשת ולשאול. במקום זה הוא פנה לילד מנומש ונפחד שצעד לידו. "מה אתה חושב שיקרה אם המצנפת לא תשבץ אותנו לשום מקום?... אתה חושב שיחזירו אותנו הביתה?"

"אני לא דואג בנוגע לכך" ענה הילד המנומש בנימה החלטית שהפתיעה את אלבוס "אבא שלי למד בגריפנדור. אין ספק שאני ימוין שם, אני מאוד אמיץ". אלבוס חשב שהוא נוטה להגזים קצת בביטחונו העצמי, אחרי הכול גם אבא שלו מוין בגריפינדור, אך אלבוס לא הרגיש אמיץ כלל וכלל, הוא אפילו החל להתחרט שעזב את הבית שלו בכיכר גרימולד 12. 

הם הגיעו למרגלות הטירה וחיכו שם דרוכים, לבאות. מהזווית הזאת, הטירה הייתה נראית מאיימת במקצת.

פרופסור פליטיק נעלם לתוך הטירה, ואלבוס חש חסר אונים. בכל רגע שעבר החששות שלו רק התגברו, ולרגע נוסף, מחריד, אלבוס חשב שהוא עוד עלול להרטיב במכנסיים. כמה פתטי.

מכשפה זקנה עם שיער אפור אסוף לפקעת אדוקה, התקרבה אליהם. היא לבשה חלוק ארוך בצבע ירוק-איזמרגד שהבליט את עיניה הירוקות ושפתיה היו קפוצות לפס דק.

"ברוכים הבאים להוגוורטס לכישוף ולקוסמות" אמרה המכשפה בקול יציב יחסית לגילה. "תלמידי הוגוורטס הוותיקים כבר מחכים לכם באולם הגדול. טקס המיון יתקיים באולם ומיד לאחר מכן נתחיל בסעודה.." המכשפה המשיכה בהסבר אך אלבוס כבר לא היה מרוכז. הוא חייב שירותים ודחוף.

המכשפה הוסיפה לדבר על טקס המיון והוא שמע משהו על צבירת נקודות וטקס סיום השנה, אבל הוא כבר לא הצליח להתרכז.

בשביל מה הוא צריך את כל זה?! הוא יכל להיות עכשיו במיטה החמה שלו, כשספל השוקו כבר מונח על השידה שלצדו, מחכה שאלבוס יתעורר סופסוף וילגום ממנו לפני שיספיק להתקרר.  

במקום זה, הוא עומד כאן - באמצע שומקום, קופא מקור. מביט על טירה ענקית מטילת אימה ולא יודע אם הוא מעדיף להיכנס אליה או להישאר בחוץ.

אבל הוא נכנס-כי כולם נכנסו, נצמד לקיר ומאדים לאיטו מהמאמץ להתאפק.

ואז הוא ראה אותו. המושיע!

חדר שירותים בודד ניצב בסוף המסדרון.

אלבוס עזב את שורת התלמידים והלך לכיוון השירותים. בפעם הראשונה שהגיע להוגוורטס אלבוס  הרגיש שהמזל מתחיל לשחק גם לו. הוא אפילו חשב שאחרי הכול, הוא יצליח ליהנות בהוגוורטס.

הוא בכלל לא שיער לעצמו שחדר השירותים התמים הזה, עוד יציל את חייו.

הוא בכלל לא שיער לעצמו שחדר השירותים התמים הזה, יהיה הסיבה לסילוקו מהווגוורטס.

המשך יבוא..

הפרק הקודם