ואם...

פרק 2

הם הלכו במסדרונות הטירה אחרי הפרופסור מקגונגל.
"סיריוס אתה זוכר כמה פעמים היינו פה בשבע שנים שלמדנו פה?!" שאל ג'יימס את סיריוס כשהם עברו את משרדו של פרופסור סלגהורן הפרופסור לשיקויים.
"בטח! אני הכי זוכר את הפעם שהפכנו את סבר-מאוס לעכבר באמצע השיעור ועמדנו להכניס אותו לשיקוי שלנו... הוא ממש רתח.." נזכר סיריוס בחיוך.
"מה אמרתי לכם?!" אמרה לילי בזעם "תפסיקו לקרוא לו סבר-מאוס! זה לא יפה!"
"אבל חשבתי שאת גם שונאת אותו!" הצטרף לופין לשיחה.
"כן אבל הוא פרופסור בבית ספר וגם היום אנחנו מסתדרים יותר טוב!" הטיחה בהם לילי.
לפני שסיריוס הספיק לענות לה פרופסור מקגונגל קראה "סוכריות ברטי בורטס בטעם שוקולד" והם עלו במדרגות למשרדו של פרופסור דמבלדור.
פרופסור מקגונגל דפקה על דלתות העץ הכבדות ומבפנים נשמע קול שאומר "יבוא!"
וכל החבורה נכנסה למשרד.
"או אני רואה שהגעתם חברי היקרים!" אמר הפרופסור דמבלדור ופרס את ידיו בחיוך.
"אלבוס! נחמד מאוד לראות אותך שוב!" קראה מולי ונשקה לפרופסור דמבלדור על שתי לחייו.
"נחמד מאוד גם לראות אותך מולי יקירתי! שמעתי שמגיע לכם מזל טוב אם אינני טועה"
קרא הפרופסור בקול.
"אינך טועה אלבוס!" אמר ארתור וויזלי ולחץ את ידו של דמבלדור.
"אם כן,בואו נשתה לחייהם של ביל ופלר וויזלי!" אמר ונקש באצבעותיו ומיד הופיעו שם 10 כוסות ברנדי.
"פרופסור אנחנו רק תשע למה זימנת עשר כוסות?" שאלה טונקס.
"כי עוד מישהו צריך להצטרף אלינו בכל רגע.או הנה אתה סוורוס" דלתות העץ הכהות נפתחו ולמשרד נכנס פרופסור סנייפ.
"סוו!" קראה לילי בחיוך וניגשה לחבק את הפרופסור שנכנס לחדר.
"לילי!" קרא וחיבק אותה חזרה "מה קרה מקנא פוטר?" שאל בלגלגנות את ג'יימס שעמד והביט באשתו מחבקת את אויבו.
"לא! כי אני יודע שאשתי שומרת אמונים רק לי!" קרא ונישק קלילות את לילי שהסמיקה על שפתיה.
פרופסור דמבלדור כיחכח בגרונו ואמר  "טוב.ועכשיו אחרי שכולם הגיעו ניגש לעניינינו..."

"על מה נראה לכם שהם מדברים?" שאלה ג'יני את הארי,הרמיוני ורון.
הם ישבו בחדר המועדון.ג'יני ישבה שכובה על הארי ששיחק לה בשיער,והרמיוני ישבה עם סנטר על כתפו של רון שקרא עיתון.
"אין לי מושג.אבל זה לא נראה לי משהו טוב.אם הוא זימן את ההורים של שנינו,את סיריוס,לופין וטונקס לא נראה לי שזה משהו לטובתנו..." ענה לה הארי.
"אגב,אתה יודע שמסתובבת בבית ספר שמועה שיש לך קעקוע של היפוגריף על החזה?" שאלה אותו פתאום ג'יני.
"ומה אמרת למי שסיפר לך את זה?" שאל אותה הארי בחיוך אוהב מתעלם משאיגות הצחוק של רון והרמיוני.
"אמרתי שזה השמות של שנינו בתוך לב עם חץ שחוצה אותו באמצע" אמרה ג'יני בקלילות והתחילה לעבור על שיעורי הבית בשיקויים שהייתה צריכה להגיש בשיעור הבא.
שאגות הצחוק של רון והרמיוני התחזקו (אם זה אפשרי בכלל..) וכל המועדון הסתכל עליהם.
"ג'יני!" קרא הארי והתחיל לרדוף אחריה בכל חדר המועדון.
"טוב טוב סליחה!" קראה ג'יני מתפקעת מצחוק והתחילה לעלות לכיוון חדרה כשהארי אחריה.לאף אחד לא היה איכפת שהוא עולה לשם.כולם כבר היו רגילים שהוא ורון נכנסים למעונות של ג'יני והרמיוני.
ג'יני והארי ניכנסו לחדר השינה של בנות השנה החמישית.
ג'יני פנתה למיטתה ונפלה עליה לאחור.
הארי ניגש אליה ונישק אותה על שפתיה.הם היו במצב הזה עד ששמעו דלת נפתחת ונסגרת עם צחקוקים ברקע.
הם נשכבו על המיטה וג'יני שמה את ראשה על חזהו של הארי.
"הארי,אני חייבת לספר לך משהו...." אמרה ג'יני ברצינות.
"מה?" אמר הארי מודאג לפרצופה של ג'יני.
"אני...."

הפרק הקודם		הפרק הבא