פרק זה מוקדש למעיין החברה הראשונה שלי בפורטל מאוהבת בך!
הוא עלה למעלה וראה את הרמיוני בחדר של ג'יני, בוכה.
"הרמיוני, מה קרה?"
"אמא שלי, היא חולה, היא בבית חולים, אני מפחדת עלייה" ענתה הרמיוני וחזרה לשים את ראשה בין הרגליים.
"איפה רון?" שאל הארי.
"הוא הלך, הוא אמר שהוא יחזור, אני לא מתכוונת לאבד גם אותו"
"אל תדאגי, אני כאן, אני אעזור לך להתגבר על המשבר הזה, אמא שלך תבריא" ניסה הארי לעודד אותה.
"הארי, תודה" אמרה הרמיוני וחיבקה אותו.
אחרי זמן ממושך של דיבורים וחיזוקים מצבה של הרמיוני השתפר.
"נו...מה קורה עם ג'יני הרבה זמן לא דיברת עלייה" שאלה הרמיוני בערמומיות.
"אה...טוב...נפרדתי ממנה הסברתי לה למה, אבל היא בכתה, ורצה לרכבת"
"קניתי לה מתנה קטנה, שתבין שאני עדיין אוהב אותה ודואג לה"
"איזה מתחשב, הלוואי ורון היה כזה"
"שהלכתי לקנות לה מתנה, פגשתי את צ'ו, ואנחנו התחלנו לצאת, היא מהממת!" אמר הארי אך הרמיוני כבר לא הקשיבה לו.
אויי... הינה ארול קיבלתי מכתב מג'יני.
3.9.97
הרמיוני היקרה!
אני מאושרת בהוגוורסט נפגשתי עם חברותיי היקרות, אניס, הלנה, ואליס.
אני מקווה שגם את מאושרת.
פגשתי מישהו שקוראים לו ג'ון הוא כזה חמוד! הוא מתחשב, יש לו תווי פנים נעימים ויפים!
מה עם הארי? אני מתגעגעת אליו, הוא חסר לי פה בהוגוורסט.
אני מקווה שהוא לא שכח אותי, שהוא לא יוצא עם בנות אחרות, אני חוזרת בחופשת חג המולד ואני מקווה לראות אותו.
אוהבת ומתגעגעת: ג'יני!
הרמיוני קיפלה את המכתב ושמה אותו במגירה שלפי מה שהארי ראה, היו שם מלא מכתבים.
"איזו חמודה, הארי היא עדיין אוהבת אותך!"
"גם אני אוהב אותה, אבל בתור אח-אחות, אני מצטער" ענה הארי.
"טוב אני אלך, אשאיר אותך לבד, אבוא בעוד כ-3 חודשים בחופשת חג המולד"
הארי הלך הביתה, מחר אני יוצא עם צ'ו, אני אראה שוב את פנייה היפיפיים, אדבר איתה...
מרוב מחשבות הארי נרדם.
הארי התחיל לצאת עם צ'ו צאנג, בפגישה השנייה שלהם הם כבר התנשקו, הם ייצאו כבר כשלושה חודשים הארי נהנה בתקופה הזאת מאוד!
הארי שמר על קשר עם רון והרמיוני, הם רצו שהוא ייבוא לחג המולד למחילה, הארי הסכים בתנאי שצ'ו תבוא גם...
הרמיוני הסכימה, מזל שצ'ו הייתה חברה שלה.
רון שמח שהארי יוצא עם צ'ו, הוא אף פעם לא אהב את הרעיון שאחותו הקטנה הייתה יוצאת עם הארי.
ערב חג המולג הגיע, הארי לבש חולצה מכופתרת ,מכנסיים שחורים ונעליים חדשות שצ'ו קנתה לו.
הוא ניסה לסדר את שערו אך לשווא.
הארי קנה מכונית מוגלגית ונסע לאסוף את צ'ו מבית הוריה.
צ'ו לבשה חצאית גבוהה וחולצה שחורה חלקה, היא נראתה מדהים!
הארי התפעל מיופייה הרב, והם נסעו למחילה, ביתו של רון.
הארי שם את ידו על מותנייה של צ'ו והם נכנסו למחילה, גברת וויזלי קיבלה את פניהם בברכה.
"אם אתם רוצים את רון והרמיוני, הם למעלה" אמרה גברת וויזלי בחיוך גדול.
"הארי, כמה זמן לא ראיתי אותך!" אמר רון.
"צ'ו את ניראת נפלא" התפעלה הרמיוני ויחד הם שקעו בשיחת בנות...
הארי דיבר עם רון וצ'ו התיישבה עליו, מנשקת אותו, פתאום נפתחה הדלת זו הייתה ג'יני, מהממת כמו תמיד היא לבשה שמלה בצבע שחור.
"הרמיוני" היא קראה,
"את מוכנה לבוא לעזור לי?" פנייה נחו על הארי וצ'ו המתנשקים בלהט, היא יצאה החוצה בריצה
ידיה על פנייה.
"ג'יני, מה רצית?" צעקה הרמיוני.
"אני יורדת אליה למטה, אני כבר אחזור" אמרה וירדה בריצה במדרגות.
הארי אפילו לא שם לב לג'יני, הוא היה כל כך עסוק בנשיקה שלא הפריע לו בכלל שג'יני ראתה אותו ונעלבה.
"הארי?" שאל רון.
"מה?" ענה הארי עצבני.
"ג'יני הייתה פה היא ראתה אותך מתנשק איתי" אמרה צ'ו והסמיקה.
"זה כבר לא משנה, היא יודעת שהיא צריכה להתחיל את חייה מחדש וגם אני" אמר הארי.
"כולם לרדת למטה!!" צעקה גברת וויזלי.
הארי רון וצ'ו ירדו למטה, הארי וצ'ו התיישבו אחד ליד השני והחזיקו ידיים, לפעמים צ'ו האכילה אותו ולפעמים הם סתם פטפטו בהנאה או התנשקו...
מבטה של ג'יני ניפגש בשל הארי והוא נשבע שהוא ראה אותה בוכה, הפעם הדמעות היו חזקות ממנה.
"ג'יני חכי, אני מצטער" צעק הארי.
הוא עלה במדרגות לעבר חדרה של ג'יני, דפק בדלת, אך לא שמע קול וניכנס.
"ג'יני, אני מצטער, לא התכוונתי לפגוע!" אמר הארי מבויש.
"אני בטחתי בך, האמנתי לך שאמרת שלא תעזוב אותי, אני הכרתי מישהו בהוגוורסט והוא היה חמוד ונחמד, לא היינו ביחד כי חשבתי שאתה לא תעזוב אותי וכנראה טעיתי..." אמרה ג'יני בעצב.
"טוב! אני מצטער אם זה לא טוב לך, אני ממשיך את חיי, תמשיכי גם את, אל תיתני לדמותי להשפיע לך על העתיד"
"לך, אני לא רוצה לראות אותך פה, לך!" ג'יני נשמעה כמו מטורפת, הארי הבין אותה, הוא גם היה עצבני אם אהובתו הייתה עוזבת אותו, אבל צ'ו, הוא כל כך התגעגע אליה בזמן שהיה חבר של ג'יני, הוא אהב אותה...
הארי ירד במדרגות מחדרה של ג'יני כל אותו החג הוא היה עצבני, הוא לא רצה שאף אחד ידבר איתו, נימאס לו, נימאס לו שכולם מצפים שהוא יהיה בסדר איתם, שכל הבנות מאוהבות בו!
"צ'ו" הוא פנה אליה.
"כן הארי" ענתה בחיבה.
"בואי, אני רוצה ללכת, נמאס לי" התעצבן הארי.
"בואי!" צעק בתקיפות.
בדרך החוצה הארי הרגיש מפלצת משתוללת בתוכו, מפלצת עצבנית ורעבה, אותה מפלצת שהייתה בבטנו בשנתו השישית.
א.תגובות בבקשה אחרת לא אמשיך...
ב. ככה יצא הכתב,סורי(:
|