|
פרק זה מוקדש לאמהוטסון המהממות תודה על העזרה בפאנפיק זה לא היה מצליח בלעדיכן(:
"נעשה הכל בשבילך" אמרה הרמיוני וקפצה עליו בחיבוק.
"עכשיו אם תסלחי לי, אני יכול ללכת ותמשיכו בעיסוקיכם?"
"כן, ברור, מה שתרצה" ענה לו רון מבויש.
כשירד הארי ראה את משפחת וויזלי כפי שלא הכיר, מדוכאים, כל החלל שהיה בבית הפך לאפל וקודר, לא נראה שיחזור להיות כמו שהיה בעבר.
כשהארי הגיע למטה הוא ראה את גבה של ג'יני את שערה הג'ינג'י המתנפנף, ידיה אוחזות במזוודה, היא הסתובבה, הארי לא האמין למראה עניו, ג'יני הייתה יפיפייה, היא לבשה מכנס ג'ינס ארוך, וחולצת טי קצרה.
לא משנה מה ג'יני תילבש היא תמיד תהיה יפה! אמר לעצמו.
ג'יני הסתובבה אליו, רצה לחבק אותו, "הארי כמה התגעגעתי אלייך" לחשה.
"גם אני התגעגעתי אלייך" ענה לה הארי, "אני חייב לדבר איתך דחוף".
"ג'יני" שמע הארי את אימה קוראת לה.
"טוב, הארי אני חייבת לזוז, אדבר איתך כשנגיע לרציף." אמרה ג'יני בחיוך והתקדמה לעבר אימה.
כשהגיעו לרציף 9 ו4\3 הארי נזכר בפעם הראשונה שהגיע לשם, הוא פגש את משפחת וויזלי, את רון, את ג'יני שבכתה שהיא גם רוצה לנסוע...
"הארי מה רצית?" שאלה אותו ג'יני.
"אפשר לדבר איתך בפרטיות?"
"ברור, מה שתרצה, אבל מהר!" ענתה לו ג'יני לחוצה.
"בואי נכנס לפה, אין פה אף אחד" ג'יני הלכה אחריו, מנסה להבין מה הארי כל כך רצה ממנה.
"תקשיבי, אני מצטער על מה שקרה שנה שעברה, שלא סיפרתי לך לאן אני הולך, לא שלחתי מכתבים לראות מה שלומך וליידע אותך על מקום המצאי"
"הארי, זה בסדר, זה ניגמר, אנחנו יכולים לחזור להיות חברים" ענתה ג'יני.
"טוב, אז זהו שהגעתי למסקנה שלא נוכל להמשיך ולהיות חברים, את לומדת, אני אלך למצוא עבודה, תמצאי מישהו שמתאים לך, שלא עוזב" אמר הארי וליבו רעד.
"הארי, אני אוהבת אותך, לא מישהו אחר, אני לא אעזוב אותך!" דמעות זלגו בענייה של ג'יני.
"ג'יני אני מצטער, לא ניסיתי לפגוע, גם לי זה קשה" ניסה לעודד אותה הארי.
"נמשיך כל אחד בחיינו, אני אבוא לביקורים במחילה, אני אפגוש אותך, את תמשיכי בחייך, תמצאי מישהו שיאהב אותך"
"אני בחיים לא וויתרתי עלייך ולא אוותר עלייך עכשיו" ג'יני רצה החוצה.
"ג'יני" צעק הארי אך לשווא, היא עלתה לרכבת, הוא לא הספיק להיפרד ממנה, זהו זה ניגמר, חשב לעצמו.
הארי הגיע הביתה, הוריד את התמונה עם ג'יני ודחף אותה למגירה שליד המיטה,
כך לפחות לא אחשוב עלייה.
הארי לקח קצת כסף, יצא לעיר, הוא ביקר בחנויות מוגלגיות, אולי אקנה לה מתנה יפה, אבל לא בתור חבר, רק שתדע שהיא עדיין חשובה לי.
באחת החנויות, הארי נידהם למראה עניו, הוא ראה נערה יפיפייה עם שיער שחור חלק, היא הסתובבה אליו.
"היי! הארי, מה קורה?"
זו הייתה צ'ו צאנג חברתו הראשונה, אהבת הנעורים שלו, ביטנו עשתה סלטה קטנה, הארי הסמיק.
"הכל בסדר, צ'ו, כמה זמן לא ראיתי אותך"
"אני מחפשת פרחים יפים, אני הולכת לבקר את הקבר של סדריק"
עוד פעם סדריק, היא לא התגברה עליו? שאל
"את רוצה שאעזור לך לחפש? ונלך ביחד?" שאל הארי.
"אם אתה רוצה, אתה מוזמן!" ענתה לו צ'ו מסמיקה.
הארי וצ'ו מצאו באחת החנויות פרחים לבנים, יפיפיים, עם ריח משכר, הם יישבו לאכול גלידה באחת החנויות, ופטפטו, הארי נהנה כל כך שלא שם לב שהזמן עבר.
"טוב, אני חייב ללכת" אמר הארי וקם מכיסאו.
"אתה רוצה להיפגש גם מחר בערב?" שאלה צ'ו.
"אשמח מאוד!" ענה הארי מאושר.
"הארי, בשביל מי התכשיט המתוק הזה?"
"אה... בשביל ג'יני" אמר הארי.
על פנייה של צ'ו הייתה הבעה מאוכזבת, ודמעה זלגה בענייה.
"אל תביני אותי לא נכון, נפרדתי ממנה, זה רק כדאי להגיד לה שלא אשכח אותה ואמשיך לאהוב אותה אהבת אח-אחות."
"טוב, אז מחר בשמונה בערב, במסעדה פה ממול? יש שם אוכל טעים!"
"טוב, נהנתי מאוד להיפגש איתך" אמר הארי.
"גם אני!" אמרה צ'ו.
הארי החליט לעבור לביקור קצרצר במחילה.
הוא פתח את הדלת וניכנס, הבית היה שומם, הוא שמע רק קולות מלמעלה.
"הרמיוני?" הוא קרא,
"את כאן?"
"כן" הוא שמע קול חלש ומסכן.
|
0 חרמשים
(5) 7 דירגו
כותב: 
ID : 2445
ביקשת תגובה בונה, אז - 
כפיק
פשוט מדהים אין מילים אהבתי שהוא פוגש את צו עוד פעם
