על אהבה ומיתוסים אחרים

האור חדר דרך הווילונות האדומים של מעונות הבנות בחדר המועדון של גריפינדור, סילבר קפצה במהירות וחייכה, היא נזכרה בחלום שלה, חלום מתוק על ארנבונים ועוד משהו צמרירי.
"סילבר, תכסי את הווילונות" נשמע קולה המנומנם של איימי, שישנה במיטה לידה, היא הייתה נערה ממוצעת עם שיער שחור כעורב ועיניים חומות חייכניות, סילבר והיא התחבבו אחת על השנייה ברגע הראשון שהן נפגשו, סילבר סגרה את הווילונות בצייטנות.
סילבר החליטה שכדאי לה לצאת מהחדר החנוק, היא ירדה במהירות במדרגות העץ ונעצרה, "פאק" קול מוכר מלמל, ועוד כמה תווים נשמעו, זיוף, "פאק" הוא מלמל, עוד זיוף, נשמעה חבטה, סילבר נכנסה לתוך חדר המועדון, שם ראתה את ג'יימס, "למה זה לא מצליח לי?" הוא מלמל ביאוש ואחז בראשו בין ידיו.
סילבר העבירה את מבטה אל גיטרת העץ הישנה שהייתי זרוקה באמצע החדר, היא ניגשה לגיטרה והרימה אותה, בוחנת אותה בדיוק ומנגנת כמה תווים ערבים, ג'יימס התרומם במהירות.
"איך למדת לנגן ככה?" הוא שאל בהפתעה, "כשאתה גודל בבית קר וריקני אתה צריך למצוא תחביב" היא חייכה בסיפוק, "מה ניסית לנגן?" היא צחקה.
"let it be של הביטלס" הוא צחק, "לא כול כך בהצלחה נכון?" הוא שאל, "תנסה להחזיק אותה" היא אמרה והושיטה לו את הגיטרה, "אתה מחזיק אותה לא נכון" היא ציקצקה בלשונה וסידרה את הגיטרה עליו, "עכשיו תנסה." היא מילמלה והשיר בקע מן הגיטרה ללא זיופים, "וואו" ג'יימס מלמל, מרוצה.
סילבר צחקה כשהיא שמעה את ג'יימס מתחיל לשיר, היא עצמה את עיניו והתענגה על קולו, "תצטרפי אלי" הוא צחק באמצע וסילבר התחילה לשיר, בקול גבוה, מבטיהם הצטלבו לרגע.
"נו... נו... נו... אהבת צוציקים" נערה מן השנה השישית צחקה בקול ויצאה מחדר המועדון, "יש ארוחת בוקר" סילבר מלמלה והסיתה את מבטה, ג'יימס הינהן והניח את הגיטרה.
הם ירדו לחדר המועדון, סמוקים, הם התיישבו ברגע שמטר של ינשופים מילא את האולם הגדול, "האג" סילבר חייכה כשינשוף כסוף נחת לידה, היא חילצה מבין טפריו את המכתב, "אוי" היא מלמלה ברגע שהצווחן נפתח.
"סילבר הלנה מאלפוי" נשמע הקול של דארקו מלאפוי מתוך הצווחן "סקורפיוס סיפר לי ואני, אני פשוט לא האמנתי שהבת שלי תהיה בגריפינדור" הוא צווח, "הבת שלי, בגריפינדור, בדיחה גרועה".
הרבה ראשים, כולל של כמה מהמורים הופנו לעבר סילבר, סילבר הסמיקה וקיוותה שהצווחן יתפורר בכול רגע, אבל זה לא קרה, "דארקו מאלפוי" בקע קול מהצווחן, "אמרתי לך לא לשלוח לה צווחן, אתה צריך להודות שהיא לא התקבלה להפלפאף" הרבה פרצופים הפלפאפים הופנו לעברה בכעס, "לא, אני כועס, גריפינדורים מטונפים" נשמע קולו של דארקו מאלפוי.
"אתה ביקשת את זה" נשמע קול האישה, וקולות צרחות וכמעט בכי יצאו מתוך הצווחן, "בעל מוכה, בעל מוכה" נשמע קולו של דארקו מאלפוי מתחנן, "בעל מוכה..." נשמעה עוד חבטה, ווזהו, "תהני בגריפינדור" נשמע קולה של גברת מלאפוי והצווחן התפזר.
"וזה למה סקורפי חושב שהוא הכי נורמאלי במשפחה הזו" סילבר נאנחה ופיזרה את חתיכות הצווחן לכול עבר.
ג'יימס צחק בהנאה, "זה לא נכון, סקורפיוס הוא סתם פלצן", סילבר ציחקקה וגמרה את ארוחת הבוקר, המבטים שהעיפו לעברה לא שינו לה דבר.

הם עלו יחדיו לחדר המועדון של גריפינדור, המעונות הדיפו עשן שחור, על הקיר היה כתוב בפחמים נקמה, קול צחוק עלה משום מקום והאור נכבה, סילבר צרחה בעוד יד קרה נגעה בפנייה וסתמה את פיה.

-----------------------------------------------------------------

הפרק הקודם		הפרק הבא