הפאנפיק אינו בכתיבה.

מוקדש לBlueMoon

המשנו להתקדם בשתיקה. עדיין לא ידעתי לאן אשלי רוצה לקחת אותי. חלפנו על פני רחובות שטופי שמש, אבל היא עדיין לא הראתה סימן לעצירה.
אחרי רבע שעה שאלתי אותה, "עוד כמה זמן מגיעים?"
"עוד מעט," היא ענתה לי. "זה לא רחוק."
כעבור זמן מה הגענו לבית קטן ומדכא בעל קירות אפורים ומתקלפים, דלת רעועה וחלונות שבורים.
"כאן סבא שלי גר," היא אמרה לי. "בוא,יש לי משהו להראות לך."
היא הובילה אותי אל תוך הבית. היו שם שניים או שלושה חדרים והגענו במהירות אל דלת קטנה שנפתחה בחריקה צורמת.
כשנכנסנו אשלי אמרה, "זה החדר שלי."
מיטה קטנה ולבנה בעלת מצעים שחורים ממוקמת בפינת החדר. בקיר הנגדי נמצא שולחן קטן שמעליו היו תלויות כרזות שחורות של להקות רוק למיניהן. את כל שאר החדר תפס ארון ספרים גדול ועליו ספרים עבי-כרס שנשאו שמות כגון:
"איזה פחד", "הרפתקאות בארץ המתים", "צמרמורת", "הליצן", "שטן משמיים", "הצעקה".
"אמרת שאתה אוהב ספרי מתח, נכון?" היא שאלה אותי וזרקה אלי ספר. קראתי את הכיתוב האפור על הכריכה השחורה - "זה".
"וואו," אמרתי בהתפעלות ועיינתי בתקציר. "נראה מגניב."
"אני יכולה להשאיל לך אותו אם בא לך," היא אמרה לי והציצה בשעונה. "השעה כמעט שלוש, כדאי שתמהר לפני שסבתא שלך תתחיל במסע ציד." היא חייכה אלי חיוך זוהר.
היום הזה עבר ממש מהר, הרבה יותר משחשבתי. גיליתי שנעים לי איתה בדיוק כמו שנעים לי עם מקס ואנדרו, החברים שלי. אם הם היו יודעים שאני אתחבר עם בת הם היו לועגים לי.
אבל הם לא פה. הם הרחק מכאן והם לא ידעו כלום.
לקחתי את הספר השחור בידי.
"טוב, אז..." התחלתי.
"כן," אשלי אמרה במעט מבוכה.
"בי," אמרנו שנינו ביחד ואני יצאתי מהחדר.

את הפרק הבא יקח לי קצת יותר זמן לפרסם,לחץ בלימודים וכל זה
תגובות בונות בבקשה:)

הפרק הקודם		הפרק הבא