אוליבנדר'ס

למר אוליבנדר היו עיניים כחולות שכמעט נעלמו בתוך מאות הקמטים שחרשו את פניו. הוא עמד קצת כפוף, ולבש גלימה שחורה דהויה מזוקן, ארוכה הרבה יותר מדי. אוולן נרתע אינסטיקטיבית, אבל פסע חזרה צעד אחד קדימה ברגע שהבין שזה לא מנומס.

"ובכן, שלום לך... ומה שמך, אם יורשה לי לשאול?" אמר מר אוליבנדר בקול צרוד, אך לא בלתי נעים. הוא נעץ באוולן מבט חודר. "אוולן פיידהלם, נכון או לא? המממ... הבן של פרנסואה פיידהלם. הלקוח השני שלי שהשרביט הותאם לו מיד. שלושים סנטימטר, ערבה בוכייה, נוצת זנב של עוף חול זה היה? או פרוות חד קרן? לא, אני די בטוח שזה היה נימי לב של דרקון..."

אוולן הבטיח לעצמו שלעולם לא ידבר ככה אל אף אחד.

"אממ, אדוני, אה—אני רוצה לקנות שרביט, ו-"

"שרביט, הא? גם אתה, כנראה, כמו כולם. תנסה לעמוד בלי לזוז," הפטיר מר אוליבנדר בזמן שהתעסק עם סרט המדידה. "בוא נראה – יד השרביט שלך?"

"זה מסובך, אדוני, כי אני משתמש בעיקר ביד ימין, אבל רק לפעולות מסוימות. לפעמים אני גם משתמש ביד שמאל. זה די-"

"אז אתה ימני. למה לא אמרת קודם."

אוולן לא אהב שקוטעים אותו, וקרוב לוודאי שהיה אומר על זה משהו אלמלא היה הזקן מפחיד כל כך. הוא נראה כאילו יש לו משהו נגד אוולן אישית, למרות שהוא בטח היה ככה עם כל הלקוחות שבאו – אם מישהו היה שואל אותו, הוא היה אומר שהחנות, ואולי גם המוכר, זקוקים לאוורור רציני.

המדידות הסתיימו, וסרט המדידה התפתל כמו נחש חי לפני שצנח על הרצפה, זנוח. מר אוליבנדר התחיל לשלוף קופסאות מכל מני מקומות בחנות, ממלמל לעצמו משפטים לא ברורים שבדרך כלל הכילו מילים כגון "פרוות חד קרן" או "דרקון טוב זה היה, נאבק בכל הכוח" או "אני חייב לזכור לקנות חלב לפני שאני חוזר הביתה, עוד לילה אחד בלי תה ואני מתפגר סופית".

הוא המשיך למלמל בעת שהוציא שרביט אחד מתוך הקופסא שלו, והפסיק ברגע שנכנס לטווח השמיעה של אוולן. הקול שלו נעשה עסקי וענייני שוב. "עשרים וחמישה סנטימטר של עץ אלון משובח מברזיל, מכיל בתוכו נים לב של דרקון. תנסה להניף אותו ונראה כבר מה יקרה."

אוולן חשב שנימי לב של דרקון זו התאכזרות בל תתואר – להרוג חיה כזאת רק בשביל שרביט! – אבל ניסה בכל זאת. השרביט פלט כמה ניצוצות קלושים, אך לא יותר מכך. העיניים של מר אוליבנדר נפערו בהפתעה, אך הוא לא אמר דבר, רק הושיט לו את השרביט הבא: "בוקיצה, ארבעים ושישה סנטימטר, גמיש ביותר, עם נוצת זנב של עוף חול בתוכו. רוצה לנסות?"

לא ממש, חשב לעצמו אוולן, אבל ניסה בכל זאת. השרביט הקיא כמה טיפות מים זוהרים שנעלמו לאור מבטו המשתאה של מר אוליבנדר על הרצפה. "לא, נראה שגם זה לא מתאים. מה דעתך על שלושים ושמונה סנטימטרים, צינית, פרוות חד קרן?"

אוולן ניסה המון שרביטים, נדמה היה שזה לוקח שעות. מדי פעם הציץ, מודאג, מבעד לחלון המכוסה בשכבת אבק, לראות איך אביו מסתדר. פרנסואה לטש עיניים בכל מה שזז, אבל חוץ מזה נראה היה שהוא מסתדר. אבל אחרי 3\4 שעה (הוא בדק בשעון היד העתיק מאוד שלו), התחיל להימאס לו. הוא רצה ללכת הביתה ולאכול ספגטי, והזקן לא נראה מפחיד כל כך יותר.

"אולי ננסה שרביט מעץ שסק, גמיש,  22 סנטימטר אורך, עם שערת חד קרן מיערות נורווגיה בתוכו?" הציע, דוחה בשאט נפש עוד שרביט אכזרי שהכיל בתוכו נימי לב של דרקון. כשקלט מה הוא אמר, הוא הופתע מאוד, אבל לא יותר ממר אוליבנדר, שהסתכל עליו כאילו ביצע שלוש סלטות לאחור.

"מה אמרת?" דרש לדעת, נימה של כעס מתגנבת לקולו. "שסק? יש לנו רק שלושה שסקים בחנות. 22 סנטימטר, חד קרן? יש לנו-רגע, אתה לא אמור להציע שרביט. השרביט בוחר את הקוסם, כמו שאתה בוודאי כבר יודע."

"רק תיתן לי לנסות, בבקשה," אמר אוולן בייאוש. "מה זה כבר יכול להזיק?"

"טוב, בואו ננסה אותו." אמר מר אוליבנדר, מוציא שרביט מתוך קופסה ישנה שעמדה בתחתית ערימת קופסאות מטה ליפול. "קדימה, ילד, אם אתה כל כך חכם. תנסה אותו."

אוולן הניף את השרביט, ובתחילה נראה היה שלא קרה כלום, בשונה מהשרביטים האחרים שעוררו תגובות מתונות כלשהן. אז נשמע ציוץ מתחת לרגליו של אוולן. הוא הסתכל למטה בפאניקה – עכברים! אוולן שנא עכברים.

"מאיפה הם הגיעו לכאן!?" צווח. "רגע, רגע--- זה הייתי אני? אני עשיתי את זה?"

אחד מהעכברים, שהיה כחול, הנהן. מר אוליבנדר נצמד לקיר, לוחש כמה דברים לא ברורים, חיוור, רועד.

"אוולן פיידהלם, אה?" אמר לאחר כמה דקות, כשהתאושש. "אוולן פיידהלם. שם קליט."

אוולן לא הבין למה הוא מתכוון, אבל קלט שהוא לא אמור להתערב או לשאול אותו על מה לעזאזל הוא מדבר.

"אוולן פיידהלם." מר אוליבנדר הישיר מבט אל עיניו המפוחדות-אך-קצת-גאון של אוולן. "אוולן פיידהלם." הוא אמר שוב. "אוולן פיידהלם. אתה מוזמן לצאת מכאן ולא לחזור יותר לעולם."

אוולן התחיל ללכת לאט לכיוון הדלת, לא מסיר את מבטו מהזקן.

"אוולן פיידהלם!"

אוולן קפץ. "אדוני?"

"אתה עדיין צריך לשלם."

הפרק הקודם		הפרק הבא