מכתבים מ-ר' ל- ה'

פרק 2: איזה כיף לחזור הביתה

הרמיוני, הארי, רון וג'יני נכנסו אל אחת הכרכרות ללא סוסים והחלו את דרכם אל הטירה האהובה. כשחלפו על פני השערים כולם חשו קור מקפיא לרגע וגילו כי בשערים עומדים שני סוהרסנים רעולי פנים. "מעניין למה הם פה." אמר רון. "משרד הקסמים כנראה חושב שסיריוס בלק ינסה להגיע להוגוורטס, אחרי הכול הארי פה, והם אמרו שהוא מחפש אותך." אמרה הרמיוני תוך כדי שהם יוצאים מהכרכרות ועושים את דרכם אל אולם הכניסה. "את ממש מתוקה," אמר רון בציניות. "נו באמת רונלד, הארי ניצל מאתה-יודע-מי כל כך הרבה פעמים, אתה חושב שסיריוס בלק מטריד אותו?" היא שאלה בזעף. רון הביט בהארי מקווה לתמיכה. "האמת שהיא צודקת, זה לא מטריד אותי בכלל." אמר הארי. "תודה חבר," אמר רון בזעף.  הרמיוני חרצה את לשונה כלפיו.

"היי פוטר! שמעתי שהתעלפת ברכבת." נשמע לפתע קולו של מאלפוי. "לא עניינך, מאלפוי." אמר רון. "מה? גם אתה התעלפת וויזלי? גם אתה נבהלת מהסוהרסן הרע?" שאל מאלפוי בלעג. הארי שלף את שרביטו, בעוד מאלפוי עשה את אותו הדבר. "יש פה איזו בעיה בנים?" נשמע לפתע קול שקט. "לא פרופסור," ענה מאלפוי בקול מיתמם והמשיך ללכת כשהוא מביט בחיוך מלגלג על גלימתו המרופטת של פרופסור לופין. רמוס סחט את כתפו של הארי בחיבה והמשיך בדרכו.

הרמיוני הביטה אחריו מהורהרת. "הרמיוני? הרמיוני מה יש לך היום?" שאל רון. "אוח! רד ממני רונלד!" היא קראה בזעף ומיהרה לפנים כשהבנים בעקבותיה. רון גלגל את עיניו והארי רק חייך.

"מיסטר פוטר! מיס גריינג'ר!" נשמע לפתע קולה המוכר של פרופסור מקגונגל. הארי תהה במה הוא כבר הספיק להסתבך כשהוא בקושי נכנס בשערי הטירה. "בואו איתי בבקשה, אין טעם להיראות מבוהלים כל כך, אני רק רוצה לשוחח אתכם." היא הוסיפה למראה פניהם המזועזעות. הם הלכו בעקבותיה עד למשרדה.

"פרופסור לופין סיפר לי שהתעלפת ברכבת למראה הסוהרסן, אני רוצה שמדאם פומפרי תבדוק אותך." אמרה מקגונגל. עוד לפני שהארי הספיק להגיב, נשמעה נקישה עדינה על הדלת ומדאם פומפרי נכנסה פנימה. "אוי פוטר, מה עשית הפעם?" היא רטנה. "זה בתגובה לסוהרסן." הזכירה לה מקגונגל. "או, כמובן. יצורים מזעזעים, הוא מיוזע ממש, אולי לילה אחד במרפאה יעזור?" היא מלמלה בעודה בוחנת אותו. "אני בסדר!" קרא הארי. המחשבה על מה שיקרה אם מאלפוי ישמע שהוא היה במרפאה גרמה לו לבחילה. "טוב, אז לפחות שיאכל שוקולד." קבעה לבסוף מדאם פומפרי. "כבר אכלתי, פרופסור לופין חילק לכולנו." אמר הארי. "או! מורה להתגוננות מפני כוחות האופל שמבין משהו ברפואה, זה פשוט נפלא!" היא אמרה בחיוך. "טוב, אם אתה בסדר, אתה יכול ללכת לאולם הגדול בזמן שאני משוחחת עם מיס גריינג'ר לגבי מערכת השעות שלה." אמרה פרופסור מקגונגל. הארי הנהן והמתין להרמיוני בחוץ בעוד מדאם פומפרי חזרה למרפאה כשהיא ממלמלת לעצמה.

כעבור דקה או שתיים הרמיוני הצטרפה אליו והם הלכו אל האולם הגדול. כשהם נכנסו פנימה הם התאכזבו לגלות שהחמיצו את המיון השנה. הארי הרים את ראשו למשמע שאגות צחוק שעלו משולחן סלית'רין, שם חיקה מאלפוי את ההתעלפות של הארי באופן מוגזם. הארי חרק את שיניו. "תתעלם ממנו הארי, הוא לא היה כזה אמיץ ברכבת כשהוא בא לתא שלנו, נכון פרד?" שאל ג'ורג'. "בהחלט ג'ורג', הוא כמעט הרטיב במכנסיים מרוב פחד." אמר פרד. הארי חייך אל התאומים לבית וויזלי ואז החמיץ את פניו שוב. "תתעלם מהאידיוט הזה הארי." אמרה הרמיוני בחיוך מעודד. "כן חבר, הוא לא שווה את העצבים שלך," אמר רון ותפח על גבו.

כשהארוחה הסתיימה, נעמד דמבלדור על רגליו ושקט השתרר באולם. "ברוכים הבאים  תלמידים חדשים! וברוכים השבים תלמידים ותיקים! מספר הודעות לקראת השנה החדשה." הוא אמר בחיוך והביט סביב. "קודם כל, נקבל בברכה שני מורים חדשים אל הצוות שלנו, פרופסור רובאוס האגריד, שהסכים לקחת על עצמו את משרת ההוראה לטיפול ביצורי פלא בנוסף לחובותיו כשומר קרקעות, לאחר שהפרופסור הקודם פרש." האגריד נעמד ותלמידי הוגוורטס מחאו לו כפיים, רובם לפחות. הארי, רון והרמיוני מחאו הכי חזק והכי הרבה. "בכלל לא הייתי מנחש!" אמר הארי בחיוך קורן. דמבלדור הרים את ידיו והמחיאות גוועו אט אט. "מורה נוסף, הוא הפרופסור להתגוננות מפני כוחות האופל, פרופסור רמוס לופין."  רמוס נעמד לזמן קצר ביותר ומיהר לשבת. גם הפעם השלישיה מחאו כפיים הכי הרבה והכי חזק. הם כבר הספיקו להכיר ולחבב את פרופסור לופין האדיב.

"ועכשיו, מספר דברים חשובים בהחלט, אני אומר לתלמידים החדשים, הכניסה ליער האסור הגובל בשטח בית הספר אסורה! אני מזכיר זאת גם לתלמידים הוותיקים שאולי שכחו." הוא אמר בחיוך והגניב מבט אל התאומים לבית וויזלי ואל הארי, רון והרמיוני שחייכו אחד לשני. הם זכו להכיר את היער האסור יותר מדי טוב. "רשימת החפצים האסורים לשימוש בשטח בית הספר נמצאת על דלתו של פילץ' השרת שלנו, למעוניינים להציץ." חיוכו התרחב כשמספר תלמידים גיחכו למשמע הערה הזו. ואז נעלם החום והאדיבות. "הדבר החשוב ביותר הערב, והרציני ביותר. הוגוורטס מארחת השנה סוהרסנים ממשרד הקסמים. הם שומרים על הכניסה לבית הספר והם היו תנאי הכרחי לתחילת הלימודים השנה. אל תנסו להתגנב החוצה ואל תנסו לשטות בהם הם לא נשמעים לתחנונים, תחפושות לא יעזרו וגם לא גלימות היעלמות." במילה האחרונה מבטו נח על הארי שלא השיב מבט. הוא ידע שלא יוכל להבטיח דבר, אם הוא יאלץ להשתמש בגלימה כדי לצאת מהוגוורטס, הוא יעשה את זה, הוא רק קיווה שהוא לא יצטרך לעשות את זה. "וזה הכול להערב, שינה ערבה שתהיה לכם, כדי שתגיעו לשיעורים מחר שמחים ורעננים." הוא אמר בחיוך והאולם התמלא בקולות גרירה של הספסלים והמיית פטפוטים.

הארי חייך ונופף אל האגריד לפני שהלך עם רון והרמיוני לכיוון מגדל גריפינדור. הוא נרדם כשהוא חושב לעצמו, איזה כיף לחזור הביתה.  

פרק נוסף,

מקווה שתהנו...

הפרק הקודם		הפרק הבא