מכתבים מ-ר' ל- ה'

פרק 3: היום הראשון

למחרת בבוקר הרמיוני מיהרה במורד המדרגות לכיוון המרתפים כשלפתע התנגשה במישהו והאוויר נמלט בבת אחת מריאותיה מעוצמת המכה. "אאוץ', אני מצטערת פרופסור, יש לי שיעור עם סנייפ ולא בא לי שהוא יוריד לגריפינדור נקודות על היום הראשון בגלל שאני מאחרת." היא אמרה בחופזה. "זאת אשמתי, אני מרחף היום, מאיזושהי סיבה לא ברורה, את בסדר?" שאל פרופסור לופין בחיוך. היא חייכה חזרה "כן, אני בסדר, ואני צריכה להמשיך לרוץ, אז נתראה בעוד שעתיים, יש לנו שיעור." היא אמרה ורצה משם. הוא הביט אחריה במבט מהורהר.

הרמיוני נכנסה לכיתת השיקויים במרתפים שתי דקות לפני פרופסור סנייפ. "מה קרה לך?" לחש רון. "נרדמתי, אני אסביר אחר כך." היא לחשה בתגובה בעודה מעסה את צלעותיה. הן עדיין כאבו מההתנגשות שלה בפרופסור לופין. הוא פשוט ריסק אותה. רון נתן בה מבט מבולבל. הרמיוני? נרדמה? הוא תהה לעצמו. בטח שהיא נרדמה, היא חשבה לעצמה. הרי כל הלילה היא חשבה על פרופסור לופין ועל ההשפעה המוזרה שיש לו עליה. היא נמשכת אליו באופן מוזר, והיא בסך הכול בת שלוש עשרה.

"אם מיס גריינג'ר תועיל בטובה לענות על השאלה שלי, נוכל להמשיך בשיעור." נשמע קולו של סנייפ. הרמיוני התעוררה מהרהוריה כשרון מרפק אותה בצלעות. נשימתה נעתקה בחזה מכאב בפעם השנייה באותו בוקר. היא הביטה בפרופסור סנייפ. "שורשי מרגנית." היא ענתה. "סליחה?" שאל פרופסור סנייפ. "שאלת במה בחלק מהשיקויים משתמשים במקום בעלים של מרגנית. משתמשים בשורשים בשיקויים עוצמתיים, כי הכוח של הצמח הוא יותר בשורש מאשר בעלים." ענתה הרמיוני. סנייפ התעלם ממנה. "היום נעשה שיקוי שנקרא תמצית חיזוק המכיל את השורשים האלה, ההוראות על הלוח," הוא הניף את שרביטו וההוראות הופיעו על הלוח מאחוריו. "התחילו לעבוד."

הרמיוני החלה לעבוד כשראשה עדיין במקום אחר. "איך הצלחת לענות לסנייפ? היה ברור שאת לא מרוכזת." שאל הארי. "שמעתי חלק מהשאלה, זרמתי עם התשובה, מזל שהוא לא החליט שאני חוצפנית כי ידעתי את התשובה, כי אז הוא היה מוריד לנו נקודות." ענתה הרמיוני. "כן, מזל." אמר הארי.

לקראת סוף השיעור, החלו לעלות אדים שונים ברחבי הכיתה. השיקוי של הרמיוני היה הטוב ביותר, אך כמו תמיד סנייפ התעלם מזה, ועבר להביט בקדרה של רון שבה היה משהו בלתי מזוהה. "וויזלי, מה זה אמור להיות?" שאל סנייפ בלעג. כל הסלית'רינים שאגו מרוב צחוק. פניו של רון האדימו כמעט בגוון של שיערו. "תמצית חיזוק," ענה רון בשיניים חרוקות. "אני לא חושב שזה מה שזה, עשר נקודות מגריפינדור." אמר סנייפ. תלמידי גריפינדור פלטו אנחה. "פוטר..." מלמל סנייפ והמשיך הלאה.

הרמיוני חייכה אל הארי מאחורי גבו של סנייפ. הוא השיב חיוך. "יפה מאוד, מיסטר מאלפוי. עשר נקודות לסלית'רין." אמר סנייפ וחזר לשולחנו. "הגישו מבחנות עם השם שלכם ודגימה מהשיקוי." כל התלמידים ניגשו אל סנייפ כדי לקבל ציון. כשהרמיוני והארי הגיעו אליו הוא אמר בשיניים חרוקות, "מיס גריינג'ר, קס"מ. מיסטר פוטר, הל"מ." הם חזרו למקומם כדי לסדר את הדברים ולארוז את חפציהם.

"ראית את זה? הוא נראה שהוא הולך להתפוצץ כי הוא נאלץ לתת לי ציון טוב." אמר הארי בחיוך קורן. "ולי יש ק', שוב." אמר רון בדכדוך. "אז מה? ילך לך יותר טוב בפעם הבאה." אמרה הרמיוני בעידוד. "היא הוזה נכון?" שאל רון. הרמיוני צחקה ופרעה את שיערו. הארי הצטרף לצחוקה כשרון עיקם את פניו.

הם הגיעו אל הכיתה להתגוננות מפני כוחות האופל כשהם מתגלגלים מצחוק. רמוס הביט בהם בגבה מורמת. "היה כל כך כיף אצל סנייפ?" הוא שאל. הרמיוני צחקה, "ממש לא, אבל היה לא רע ברגע שיצאנו משם." רמוס חייך. "אנחנו רק נחכה לכולם, נראה שהקדמתם קצת." אמר פרופסור לופין. הוא בהה בפניה המחויכות של הרמיוני. איזה גומות, הוא חשב לעצמו ואז ניער את ראשו בבלבול. מה עובר עליי? הוא תהה לעצמו.

"מיס גריינג'ר, מה שלום הצלעות שלך?" הוא שאל לפתע בלי להבין למה כל כך חשוב לו לדבר אתה. "לא משהו, אחרי שהתנגשתי בך, רון השתמש במרפק שלו כד לעורר אותי בשיעור של סנייפ באותו המקום בדיוק." היא אמרה וחייכה חיוך כאוב. הוא חייך, "מצטער,".                                          "אז לא לעשות את זה בפעם הבאה?" שאל רון. "השתגעת? אתה רוצה שסנייפ יהפוך עליי קדרה כי אני לא מקשיבה לו?" שאלה הרמיוני. הארי פרץ בצחוק ומספר תלמידים נוספים שבדיוק נכנסו ושמעו את הרמיוני הצטרפו לצחוקו. רמוס לא יכול היה שלא לצחוק איתם.

לפתע פרופסור סנייפ נכנס אל הכיתה עם בקבוק מלא בשיקוי כלשהו. הוא ניגש לשולחנו של פרופסור לופין. "לעזאזל." מלמלה הרמיוני. אם התלמידים שמעו אותה לפני שנכנסו לכיתה, הוא בטוח שמע. "את חושבת שהוא שמע אותך?" שאל הארי בלחש. "אני בטוחה." לחשה הרמיוני. סנייפ נתן בה מבט לפני שיצא משם. "לפי הפרצוף שלו, אכלת אותה." אמר רון. "תודה רונלד, מעודד כתמיד." היא אמרה בתגובה.

"טוב, הוציאו שרביטים ובואו איתי," אמר פרופסור לופין. כל התלמידים החלו לדבר בהתרגשות לקראת השיעור הפעיל המחכה להם. הם הלכו במסדרון בהוגוורטס וראו את פיבס מנסה לדחוף מסטיק לחור המנעול בדלת של ארון המטאטאים של פילץ'. "פיבס, פילץ' לא יוכל להוציא את המטאטאים שלו." אמר פרופסור לופין. "אז מה?" שאל פיבס. פרופסור לופין הביט בו בגבה מורמת והניף את שרביטו. המסטיק עף מתוך חור המנעול היישר אל הנחיר של פיבס שנעלם משם בקולות מזוויעים וצרחות. "מגניב, המורה." אמר דין תומאס. "תודה דין," אמר פרופסור לופין בחיוך והם המשיכו. הרמיוני הביטה בפרופסור לופין בעיניים נוצצות. היא ממש חיבבה אותו.

הם נכנסו אל חדר המורים. שם פגשו שוב בפרופסור סנייפ. "חכה שאני אצא, אני לא מעוניין לצפות במה שזה לא יהיה," אמר פרופסור סנייפ. הוא הלך לכיוון הדלת ונעץ בהרמיוני מבט. היא חייכה אליו חיוך זורח והוא התעלם ממנה ויצא. החיוך שלה ירד באותה המהירות שבה הוא עלה. רמוס הביט בה. מה לעזאזל היא ניסתה לעשות? להרגיע אותו בחיוך? הוא חשב לעצמו. לפתע היא הרימה את מבטה ומבטיהם הצטלבו. הוא היטה מעט את ראשו ואז ניער אותו, מנסה להתמקד חזרה בשיעור.

"מישהו יודע מה זה בוגארט?" הוא שאל. הרמיוני הרימה את ידה באוויר. חיוך עלה על שפתיו. "כן, הרמיוני?" לרגע היא הביטה בו מבולבלת. היא ניערה את ראשה וענתה "ממיר צורות, הוא לובש את הצורה שלדעתו תפחיד יותר את מי שניצב מולו." אמרה הרמיוני. "מצוין, עשר נקודות לגריפינדור. ומי יודע איזה יתרון יש לנו עליו כבר עכשיו?" שאל פרופסור לופין. ידה של הרמיוני זינקה שוב לאוויר ואליה הצטרפה גם ידו של הארי במעט יותר היסוס. "הארי?" הוא הפנה את ראשו אל הארי שבזווית עינו הוא רואה את הרמיוני מורידה את ידה במעט אכזבה, אך עדיין בחיוך. "כי יש הרבה מאתנו והוא לא ידע איזו צורה ללבוש?" הוא ניסה. "בדיוק. עשר נקודות לגריפינדור." אמר פרופסור לופין.

אחרי זה הוא לימד אותם את הלחש והעניק נקודות על כל תלמיד שניסה להתמודד עם הבוגארט, כך שבסופו של דבר, למרות הורדת הנקודות של סנייפ הם היו ביתרון על הבתים האחרים. כל התלמידים דיברו בהתלהבות על השיעור של פרופסור לופין בדרכם לארוחת הצהריים. "זה היה מעולה לא?" שאל רון. "כן, היה כיף, חוץ מסנייפ." אמרה הרמיוני באכזבה. הארי חייך, "תתעלמי ממנו, זה מה שאת אומרת לי לעשות כבר כמעט שלוש שנים." אמר הארי. היא עיקמה את פרצופה. הארי ורון צחקקו.

אחרי ארוחת הצהריים הארי ורון הלכו לשיעור גילוי עתידות בזמן שהרמיוני אמרה שהיא צריכה להביא משהו מהחדר. כשהיא מיהרה במסדרון לכיוון הכיתה של פרופסור טרלוני היא התנגשה במישהו. אך הפעם זה היה כל כך חזק שהיא איבדה את שיווי משקלה ונפלה לאחור. היא הרימה את ראשה והביטה אל פרופסור לופין. "אאוץ', לא שוב!" היא מחתה. הוא צחק והושיט לה את ידו. היא אחזה בידו החמימה והוא העמיד אותה על רגליה בקלילות. "לא כדאי לשאול על הצלעות שלך אה?" הוא שאל כשהיא כרכה את זרועותיה סביב עצמה. היא חייכה והנידה ראשה לשלילה. "זה פשוט יום לא משהו שלי, אני חושבת." היא אמרה בחיוך. הוא ליטף בקלילות את ראשה, "תמשיכי לרוץ לאן שרצת, שלא תאחרי לעוד שיעור של מישהו." הוא אמר לה והיא נזכרה לפתע שהיא מאחרת לטרלוני. "אוף! ביי, פרופסור." היא קראה והמשיכה לרוץ.

פרק נוסף...

אני מודעת לעובדה שזה מאוד דומה למקור,

אבל זאת רק ההתחלה וזה ילך וישתנה...

קריאה מהנה!

הפרק הקודם		הפרק הבא