חיי כערפד

עברנו דרך מסדרון אחר מסדרון פיצול אחר פיצול, מבוך המנהרות היה אינסופי! על אף שמחתי מעט פחד חלחל בי, מה אם לא אצליח לחזור? הבטתי קדימה שם נראה דרקמד הולך בגאווה גלויה. לבסוף לאחר כשעה ומחצה של תעייה במסדרונות, הגענו לאולם מעט רחב יותר, מרוהט בצורה מסוגננת, וממנו שלושה פיצולים. הוא פנה אלי ושאל בקול מלחשש, שנכנס? מבלי לחכות לתשובה הוא החל לצעוד בצעד מהיר, לעבר הפיצול הימני. שהוביל לאולם נוסף, קטן יותר, עם שני פיצולים, גם שם בחרנו בימני. זה היה חדר עם תנאים מנימליים, מיטה נוקשה, שולחן ארונית לציוד ומיכל מים גדול. הוא פנה אלי "זה חדרך, תמצא מעט בגדים וכלים שישרתו אותך בעבודתך בארונית, כעת עקוב אחרי." שוב יצאנו מהחדר, לאולם הקטן, עברנו לגדול ונכנסנו בפיצול השמאלי. פי נפער מרוב תדהמה. עמדנו לפני, ערמת אוניות, גבוהה יותר ממני! מדי פעם, נראה יהלום או אבן אודם. היו עוד שלושה פיצולים, כאן בחרנו במרכזי, שם היה חדרו של אדוני, מטה מפוארת, ארון עצום, שולחן כתיבה, מנורה ואפילו נביעת מעיין!, אך מה שהפתיע אותי יותר מכל היה, פוסטר עצום, של סמל בית סלית'רין! לא האמנתי, גמגמתי בקושי, "ל... ל למדת ב, ב... ב.. בהוגוורטס! הוא פנה אלי, "כמובן, משנת 1478 עד 1484." –"ואיך הגעת לפה?" –"זה סיפור מעניין. הייתי תלמיד מצטיין בסלית'רין, גאה מאוד, ולא היססתי להשתתף בטורניר הקוסמים המשולש. נבחרתי, והמשימה השנייה הייתה להביא את העוצר שטמון באולם הקודם. כולם נכשלו, אך אני נתפסתי על ידי הערפדים. שימשתי שוליה לערפד במשך שנים, ואז גיליתי דבר מפתיע, פרט לדברים מולדים הערפדים, לא ידעו קסמים! לימדתי אותם קסמים רבים שהם שכללו כמובן. בזכות זה התקדמתי מהר לדרגת רוזן. והוענק לי חדר מפואר. אך סלת'רין תמיד נשאר דבר חשוב לי" הוא התנער ממחשבותיו. "כן, בהמשך המנהרה, נמצאת האמבטיה שלי. אני דורש שמדי יום ב4:00 בבוקר תתייצב שם לקראת המקלחת היומית שלי. אני אצטרך שתקיז לי מדמך על מנת שאוכל לרחוץ את מרחץ הדם הרגיל שלי. אם תמות במילוי משימתך נוציא את כל הדם מגופך ונשתה אותו במשתה הבא!" ועכשיו משימתך הראשונה, הוצא את כל האבנים היקרות מערמת האוניות, ושבץ אותן בידית של שרביטי." הוא הצביע על שרביט שהונך על שולחן הכתיבה. לא הייתה לי בררה, עניתי ב"כן אדוני" ונגשתי למלכה, הו אלא יהיו 70 שנה ארוכות.   

הפרק הקודם		הפרק הבא