יצירת הלב-צבע החיים

יצירת הלב-פרק 3
גורל.יעוד.התחלה

הוא הסיר את עיניו מהספר וקירב אותו אל ליבו. כמה שהגיבורה של המחזה תאמה את גיבורת אהבתו-קייטלין. היא תמיד הושפעה מספרים, בעיקר מהספר הזה, הספר שגרם לה להאמין בגורל. 

הוא מעולם לא שכח את הרגע בו היא והוא ישבו לצד השקיעה, שומעים את גלי הים בזמן שהיא אמרה לו "אתה מאמין בגורל, מאסטרו?". שאלתה הייתה רצינית ועיניה הקורנות נראו לשבריר של רגע כבויות, כאילו חששה מתגובתו, והוא חשש מלפגוע בה. הוא עצם את עיניו ואמר בקול רפוי, מילותיו היו בעלי משמעות עמוקה יותר מזו שנשמעה בדבריו, "יקירתי, אני מאמין בגורל, אבל לא באמונה שלמה. כשם שיצירת אומנות ניתנת לשינוי במחית מכחול, כך גם הגורל הוא איננו קבוע. והוא לא יהיה קבוע כל עוד נפעל על פי צו לבנו". מילותיו הדהדו באוויר, כמילות מנהיג הנואם לעמו. הוא פקח את עיניו בזהירות והבחין בכך שהיא הביטה בו, חיוך על פניה וקרני אור בעיניה. "תודה לך, מאסטרו. אני אשנה את גורלי, ולא כמו הגיבורה בסיפור, לא אוותר לממלכתי" היא אמרה ועזבה את המקום והוא נותר לבד, חושש פתאום.

באותו היום הוא לא הבין את כוונתה. ממלכה, גורל ודרך, האם היא התחרפנה או הפכה למטורפת? רק לאחר תקופה של חודש התבררה לו האמת. הוא גילה אותה במפתיע, לאחר דאגות רצופות וצלצולים והודעות, אשר לא קיבל עליהם תשובה ממנה. הוא זכר את היום הנורא, כאילו קרה זה לפני שעות ספורות.

הוא ישב בכורסתו החביבה, מביט בחיבה על הכורסא שלמולו, עליה ישבה לרוב חברתו קייטלין, נערה שהייתה עולם בפני עצמו. עיניה היו מבינות וחכמות, אשר אור ילדותי נצץ בהם וגרם לו לאושר, שיערה החום היה אסוף בפקעת קטנה לראשה וחיוכה היה חיוך מקסים עם גומות, חיוך שכל אחד היה רוצה לראות. היא נהגה לשבת לצידו ולהקריא מהספר החביב עליה, אנטיגונה. היא מעולם לא סיימה להקריא לו את הספר והוא מעולם לא ידע איך הוא הסתיים. וכעת, כשקרא מערכה נוספת במחזה עתיק, הוא הבין לכוונתה, ודף העיתון שנח בידו עזר לו וענה על שאלות רבות, שאת חלקן הוא אפילו לא חשב לשאול. הוא תהה בליבו איך הוא מעולם לא שאל אותה על עברה ועל דבריה ההבלים, שנהגה לומר פה ושם על גורל, ועל עתיד שניתן לה על ידי זקנה, שהוא תמיד אמר שהיא וודאי הייתה צוענייה נוראית, שכל רצונה הוא בצע וגזל. אך היא מעולם לא הצדיקה אותו ורק העבירה נושא, כשלרגעים מסוימים האור בעיניה נכבה. הוא לקח את הרגע כרגע המתאים והביט בעיניה בחמימות. הוא אמר לה שהוא מבטיח לה אושר ושפע והרבה הרבה שמחה. הוא אמר שהשנה החדשה בפתח והבטיח לה שנה מושלמת. הוא אמר שהיא יכולה לשנות את הגורל, עליו הוא לא ידע דבר, אך הוא ידע שאם הוא יאמין בה ויתמוך בה, היא תשנה את גורלה לטובה. ואת כל זה, הוא יעשה בשנה החדשה.

הם קבעו כבר באותו היום את פגישתם בסטודיו שלו. הם קבעו לחגוג יחד ולאחל זה לזה שנה מושלמת, והוא קיווה לבקש דבר מה נוסף מהשנה, דבר שהיה נתון רק בידה. הטבעת עודנו הייתה בכיסו, וכך גם כל חלומו, אך הדברים מעולם לא נאמרו והמחשבות על הכאב בעיניה רק התגברו. 
הוא נזכר בכך שהייתה רק פעם אחת, שפרחה מזיכרונו, כשהאור נכבה בעיניה לשעה ארוכה. היה זה ביום שמשי ביותר, כשרוחות השמיים היו מאוזנות. הם ישבו זה עם זה ושתו תה צמחים, אשר על פי האמונה הרווחת- עזר להעלים פחדים רבים. באותו היום היא הייתה שקטה מהרגלה והקריאה בלי להוסיף מילה, שורה אחר שורה. הוא הרגיש שמשהו לא כשורה, וכאשר היא הביטה בעיניו ואמרה "מאסטרו, אני החלטתי מה אני עושה", מילותיה גרמו לו להתפלא. הוא לא הבין את דבריה כלל וניסה לדובב אותה, ובמסע חקירותיו הוא גילה שהיא החליטה להקשיב לדברי הצוענייה, ולפעול במטרה לשינוי גורלה. היא אמרה שהיא והגיבורה דומות שתיהן, עם אמונה זהה. ושתיהן יבצעו את הדבר אשר נכון לעשות. הוא שאל אותה למה כוונתה, והיא אמרה לו מילה, שעד היום הוא חשש להעלות אותה בשלמותה אל תודעתו. המילה גרמה לו לכעוס, להתפרץ בזעם עליה ולא לתמוך. הוא קרא לה טיפשה, שוגה בהזיות, ואמר לה שהכול שקר וכזב. והיא קמה ממקומה, מפילה את ספל החרסינה על הקרקע, ואמרה "איני שוגה. אני מציאותית. הגורל שלי נקבע ואני אשנה אותו מאסטרו, למענך" ובמילים אלו כבה האור בעיניה והיא עזבה את הסדנה, אל המקום שעד ליום זה הוא לא ידע. 

וכעת, הכאב פילח את נשמתו. איך לא חשב על כך מההתחלה? איך לא הבין זאת? היא עשתה הכול למענו, כי הרי זה היה יעודה. הוא לקח את הספר בידו והמשיך לקרוא את העלילה.

הפרק הקודם		הפרק הבא