האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד
מממנים


בעיני האיזמרגד

זכיות שמורות לרולינג מאת Midnight Ink תורגם בבלוג בתפוז



כותב: מוקה פוטר
הגולש כתב 1 פאנפיקים.
פרק מספר 3 - צפיות: 25242
5 כוכבים (5) 15 דירגו
פרק:
דירוג הפאנפיק: pg13 - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: הומור, רומאנס. - שיפ: לילי, ג`יימס, סיריוס, לופין, פטיגרו, OC. - פורסם ב: 23.12.2011 - עודכן: 23.02.2012 - הפאנפיק מתורגם(מקור) המלץ! המלץ! ID : 2580
גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -
הפאנפיק ננטש

הפרק שלך


"את קוראת את הספר ההוא, שוב?!"

"שלום, ג`יימס," אמרה לילי, מניחה את הספר בחיקה ומרימה מבט אל הבחור החמוד -חמוד? חמוד? מה חשבת לעצמך, ילדה?!- שעמד מולה, אינו מסוגל להאמין.

"אני לא מבין את זה," הוא הכריז.

"לא מבין מה, ג`יימס?" 

-זה יהיה נורא גס רוח אם אני פשוט אתעלם ממנו? 

-כן. 

-אז אני פשוט אגיד לו ללכת למקום אחר - 

-אי אפשר. מתנהגים יפה מעכשיו, זוכרת? 

-חרא!

-דברי יפה.

-למה? אף אחד לא יכול לשמוע אותי.

למרות שלילי אכן חשדה לפעמים שסוורוס סנייפ יכל לקרוא את מחשבותיה. זה היה מצמרר, המבט שהוא נתן בה לפעמים - מבט ידעני. זה גרם לה לרעוד. לגמרי לא כמו המבט הרגיל; הנגעל, מלא התיעוב...

"הלו? כדור הארץ ללילי," אמר ג`יימס, מנופף בזרועותיו אל מול פניה של לילי. היא מיקדה את עיניה.

"הממ... מצטערת - מה אמרת?"

"אמרתי - הייתי מעדיף בהרבה לקרוא משהו של סטיבן קינג, בספרים שלו אין מכל הפוצי-מוצי הזה."

ג`יימס בכלל מסוגל לקרוא? רגע- כל הפוצי-מוצי הזה? "פוצי-מוצי? פוצי...? הספר הזה הוא קלאסיקה! זה על תשוקה ופוליטיקה ו-"

"אהבה."

"טוב,ברור שזה על אהבה," היא הודתה. "אם זה על החיים, זה חייב להיות גם על אהבה," היא הצדיקה את זה כאילו שזה מובן מאליו. למראה הצהרותיה התוססות,הוא הרים גבה - רק אחת. איך הוא עושה את זה? ככל שתנסה -ולמרבה המבוכה היא אכן נסתה- היא לא הצליחה לגרום לגבה אחת לעבוד בנפרד מהשנייה.

"בחיים לא חשבתי שאתייק אותך כרומנטיקנית חסרת תקנה, אוונס." חיוך רחב התפשט על פניו. 

הוא מנסה לעצבן אותך, הוא מלהיט אותך- בגלל זה הוא השתמש בשם המשפחה שלך. אל תתני לו את מה שהוא רוצה.

"אני לא רומנטיקנית חסרת תקנה!"

אוי, שיהיה! ברצינות, לילי.

ג`יימס חייך בניצחון וזה רק הרגיז אותה עוד יותר.

"אוה, בכל מקרה, מה אתה כבר יודע, פוטר," היא הדגישה את המילה וחיוכו נפל במקצת. "קראת את זה בכלל? לא? הנה לך. סטיבן קינג עדיף על גיין אוסטן? ממש!"

"טוב, ואת בכלל קראת ספר של סטיבן קינג?" 

לילי איבדה מעט מעוזה למשמע קריאת התיגר שלו. "אמ... לא בדיוק."

"אה-הא!" חיוכו המרוצה חזר, אבל לילי לא התכוונה להיות מובסת כל כך בקלות.

"אז בסדר- אתה תקרא את הספר האהוב עלי, ואני אקרא את שלך, ואז שנינו נוכל להחליט שאני צודקת."

"אוקיי, אני מקבל את האתגר- אבל את כל כך טועה!" 

הם לחצו ידיים כדי לחתום את ההסכם.

"אז מתי אתה מתכוון להביא לי את העותק שלך של איפה וולי?"

"מצחיק מאוד," הוא השיב בסרקאזם, "את תקראי, להנאתי, כמו גם להנאתך, את האחד והיחיד של סטיבן קינג, קוג`ו."

לילי צחקה. על מי הוא עובד? ספר על כלב זקן ומוכה שחין, מול אחד הספרים האהובים ביותר בכל הזמנים? הוא כבר הפסיד!חשבה לילי, מרשה לעצמה לחייך. "הנה לך," היא הושיטה לו את הספר שנח בחיקה,די באי רצון. "אבל תשגיח עליו, בסדר? אני רוצה שהוא יחזור אלי בחתיכה אחת." שניהם הביטו לרגע בספר ששניהם אחזו. "בסדר, ארבע חתיכות. רק אל תאבד דפים ואל תרטיב אותו ואל תקמט את הפינות ואל-"

ג`יימס הניח את ידיו על שלה, וצמרמורת בלתי נשלטת עברה בגבה. 
-הידיים שלו פשוט קרות, הצדיקה את עצמה לילי.

-אז למה העור שלך מרגיש כאילו הוא צורב? כוויות קור? נסיון יפה, לילי.

-אוה, שתקי.

"אל תדאגי, לילי; אני אטפל טוב בתינוק שלך - כאילו שהוא היה שלי." 

לילי סירבה להניח לעיניה להיעצם למשמע הרכות והמתיקות בקולו העמוק, וניסתה לבער את המחשבה אני בטוחה שג`יימס יהיה אבא נהדר.

"מזה אני מודאגת," היא צחקה.

- - - - - - 

בערב יום רביעי מצאו את עצמם לילי וג`יימס על יד האח בחדר המועדון. לילי שכבה על השטיח העבה; ג`יימס התכרבל על הספה. סערה התחוללה בחוץ, ולמרות שהימים היו עדיין ארוכים באופן סביר, השעה הייתה מאוחרת והשמים כהים. לילי הייתה באמצע הספר, והיא הייתה חייבת להודות בזה; היא כושפה. ג`יימס רק התחיל;הוא היה באימון קווידיץ` מוקדם יותר, אבל הוא היה רגיל להיות ער עד מאוחר ולא היה עייף. מלבד זאת, הוא לא ממש רצה שמישהו יראה אותו קורא ספר של בנות; למעשה, רוב חבריו היו מקניטים אותו על שקרא באופן כללי.

גיחוך קטע את ריכוזה של לילי. 

"זה כל כך לא מציאותי- אני רווק בעל הון רב ואני לא רוצה אישה!*"

לילי נאנחה מנטלית. הוא לא יכול לעצור בעד עצמו - הוא בן.

"כל הרווקים רוצים אישה, ג`יימס, עשירים או לא, פשוט לא כולם יודעים את זה. כל הגברים רוצים את אותו הדבר - ארוחה חמה על שולחנם וגוף חמים במיטתם. כולם חושבים שאישה נותנת להם את זה. טוב, אז תן לי לספר לך משהו - כאשר, אם, אני אתחתן, אין סיכוי שאשאר בבית ואבשל כל הזמן."

"זה בסדר, לילי - אני מבשל מעולה.

הוא רומז שאני אתחתן איתו...? חה, ג`יימס פוטר מתמסד? כן, בטח.

"אם אתה אומר, ג`יימס."

"לא, באמת! אני אוכיח לך מתישהו- הספגטי קרבונרה שלי משגע!"

"בסדר, ג`יימס, תוכיח לי, אבל בינתיים, אם אתה לא עומד לקרוא, לפחות תניח לי לעשות את זה." כי אני באמת נהנת מהספר הזה - אבל אתה לא חייב לדעת מזה.

"אני כן קורא! ואני גם הולך לסיים לפנייך."

נראה לו, חשבה לילי, אבל לא אמרה דבר בקול. אתה יכול לשמוח לאיד רק אחרי שאתה מנצח. לילי פנתה חזרה לספרה. היא פשוט לא יכלה לבלוע אותו מהר מספיק. הוא הפחיד אותה כל כך אבל היא לא יכלה לנתק עצמה ממנו. היא רצתה לקרוע את עיניה מתיאור רצח דוחה במיוחד, אך לא הייתה מסוגלת. היא דשדשה לאחור. 
-רק אשעין את הגב על הספה.
-ואין לזה שום קשר לעובדה שאת פשוט מבועתת וג`יימס במקרה יושב בקצה השני של אותה הספה?
-לא!

היא גנחה בגועל כשקראה פסקה מפורטת במיוחד וזזה מעט הצידה, קרוב יותר לרגליו של ג`יימס. היא התנשמה בבהלה ודשדשה לאחור בשנית, כמעט נוגעת בו. היא רעדה והפכה את הדף. איכשהו, בעת שעשתה זאת, אחת מזרועותיה מתפתלה הצידה סביב אחת מרגליו, כך כשהיא עזבה את הדף היא נצמדה אל מכנסיו, אינה מודעת לכך.

-אמ... זה... איכס... אוה שיט, צא החוצה, צא החוצה! 
-אלוהים! לילי, פשוט תניחי את הספר... 
-רק... עוד עמוד אחד...
-לא, אל תעשי את זה! 

ג`יימס השתדל מאוד לקרוא את הספר שנח לפניו. בסדר, הוא העמיד פניםשהוא משתדל מאוד לקרוא אותו. אבל הוא לא יכל להתעלם מהעובדה שבכל פעם שהוא הרים מבט, לילי הייתה קרובה אליו מעט יותר. ואז זרועותיה נכרכו סביב רגלו והיא אחזה באגרופה את בד מכנסיו. מפרקי אצבעותיה הפכו לבנים, וגם פניה, כך ראה כשהסתכן בהצצה. הוא יכל לראות שהיא נסתה פיזית להסיט את מבטה מהדף. הוא הצטער שלא יכל לקרוא את הספר -בעצם, הוא לא- אבל לא משנה כמה יפהפיה הייתה אמורה להיות הבנט הזאת, היא לא יכלה להגיע לקרסוליה של לילי. שום ספר לא היה טוב יותר מלילי. הוא נלחם בדחף ללטף את שיערה. הוא ידע שהיא רק הפחידה את עצמה ככה בגללו. היא פשוט לא יכלה להתנגד לאתגר.

רעם התגלגל ולילי קפצה, ליבה הולם בחזה. פחדנית, היא גערה בעצמה. זה רק ספר. ברק הבזיק, רעם מגיע אחריו, והאש כבתה. לילי שחררה צרחה והשליכה את הספר לקצה השני של החדר, מניחה את ידה על ליבה המפעם.

"ג`יימס?" היא שאלה בקול קטן שהיא כלל לא ידעה שהשתייך לה. היא חשה אותו מחליק מהספה ומתיישב על הרצפה לצידה.

"אני כאן, לילי."

תודה לאל, לילי מצאה את עצמה חושבת. ואז- רגע, זה ג`יימס פוטר. אבל כשהוא מצא את ידה בחשכה ונתן לה ליטיפה עדינה, היא לפתע הייתה הרבה פחות מפוחדת. זו רק העובדה שהוא כאן, זה יכול  להיות כל אחד. זה פשוט חבל שזה היה חייב להיות ג`יימס. או מזל? חבל! או...

"את מפחדת, לילי?"

הוא מנסה להקניט אותי? "אני לא!"

הוא צחק, אבל לא נראה שהוא צחק עליה. הוא עדיין החזיק בידה, והיא לא חשבה שהיא יכלה לזכור צליל נעים יותר מקולו באותו הרגע. זה רק בגלל השעה, וחשוך ואת לבד, המ... אנחנו לא אנחנו. -לילי!

אבל הוא נשמע כן. היא לקחה סיכון. "לא כשאתה כאן."

היא שמעה אותו שואף אוויר בחדות.

את לא משחקת בו! את רק אומרת את האמת.

"לילי- " הוא פתח, כמעט כאילו הוא לא בטוח בעצמו, אבל היא קטעה אותו.

"ג`יימס, משהו זז שם."

הוא נעמד מיד, חש בפחדה. הוא שלף את שרביטו מכיסו והדליק את הקצה. קרן אור דקה נפלה על עין וניב מלא רוק. רטינה נשמעה ומיד אחר כך נהמה נמוכה. זה, אלוהים אדירים, זה-

"קוג`ו!"היא לחשה, קוברת את פניה בגבו של ג`יימס. היא הרגישה, יותר מששמעה, את צחוקו וסימן של הקלה. כתפיו המתוחות נרגעו, והוא הסיר את הזרוע המגוננת שהחזיקה אותה מאחוריו.

"לילי, זה בסדר, זה לא קוג`ו- זה סיריוס."

הא? לילי הרימה את ראשה ממאחורי ג`יימס, סקרנותה גוברת על פחדה. ג`יימס השתגע! זה כלב ארור ונגוע בכלבת! הצילו!

"קדימה, סיריוס, חבר, תראה לה."

לילי מצמצה מספר פעמים. בסדר- אז גם אני השתגעתי. במקום בו היה הכלב לפני מספר שניות, עמד סיריוס -הארור- בלק.

הוא התקפל, צוחק עליה. ג`יימס, מכל מקום, לא נדמה למצוא את הסיטואציה מצחיקה במיוחד אחרי ההקלה הראשונית שלו.

"זה היה אכזרי, רך כף! את בסדר, לילי?" הוא שאל, מסתובב ואוחז בכתפיה הרועדות,מביט בפניה החיוורות, אבל מה שהוא חשב שהיה פחדה, היה, למעשה, זעם. היה לו מזל שהוא היה רחום והניח לה, חבל על סיריוס שעמד לספוג את כולו. היא פנתה אליו.

"זה לא היה מצחיק, בלק!"

"כן, אבל זה- " הוא עצר כשמבטו פגש בשרביטה השלוף של לילי. הוא בלע את רוקו, שולח מבט מתחנן אל חברו הטוב ביותר. ג`יימס נד בראשו ונעמד מאחורי לילי.

"לא משנה מה היא תעשה לך, זה יגיע לך. זה היה פשוט מרושע." הוא הניח יד על כל אחת מכתפיה, ושפשף אותן, נראה כמו מאמן התאבקות שמכין את המתאבק שלו לקרב.הוא נשען מטה ולחש באוזנה. 

"אפשר להמליץ, גבירתי?" נשימתו החמה על צווארה גרמה לה לרעוד. תשתלטי על עצמך -את כועסת, זוכרת? כועסת! לילי הנהנה.

"אולי הקללה ההיא, עטלפי נזלת? אני זוכר שאת די מוכשרת בה."

"איזה טעם מצוין יש לך."

מבטו של סיריוס עבר בין שניהם בפאניקה. "אני יכול רק לומר- אתם יודעים? לפני שאמות- אתם שניכם זוג מעולה, כלומר, צמד. מפחיד, אבל מבריק." הוא עצם את עיניו בהשלמה עם גורלו. "אם זה לא יכול להיות ללא כאבים, בבקשה, שזה יהיה מהיר," הוא התחנן.

אחרי דקה נוטפת חרדה מלודרמתית, הוא הסתכן ופקח עין אחת. ג`יימס מלמל שוב באוזנה של לילי. היא הנהנה ומלמלה משהו בחזרה.היא לא הסירה את מבטה מטרפה ולו לרגע.

"לילה טוב, סיריוס," אמרה לילי, וג`יימס חייך חיוך מדושן עונג מאחוריה.

"אני... אמ... מה?" הוא אמר, מביט בהם בבלבול. 

"אמרתי- לילה טוב, סיריוס."

"אבל..."

"ברח כל עוד אתה יכול, חבר."

סיריוס קיבל ברצון את עצתו של ג`יימס ורץ מהחדר אל המעונות שלו, לא מסתכן במבט לאחור. לילי הדליקה אש כחולה באח, כניגוד לאדומה הרגילה, ואז פנתה להישיר מבט אל ג`יימס.

"אז מה אמרת קודם? נקמה?" לילי חייכה בנבזות. טוב, אם את לוקחת שותף לפשע- למה לא ג`יימס פוטר?

**וויתור זכויות: כל הספרים המוזכרים הם הרכוש הבלעדי של כותביהם. שומשו בלא רשות למטרות הנאה בלבד.

A-N:למי שלא יודע - קוג`ו זה סט. ברנרד על כלבת שמטיל אימה ורוצח אנשים. הספרהזה יצא אחרי זמנם של הקונדסאים, אך אנא התעלמו מהעובדה הזו.

"איפה וולי?" הוא ספר תמונות, בו המטרה היא למצוא בתמונות דמות בשם וולי.

"הבנט הזאת" מתייחס לאליזבת בנט. דמות של גיין אוסטן מגאווה ודעה קדומה.


* מהפסקה הראשונה בספר "גאווה ודעה קדומה."

קצת התאכזבתי מהניתוח של לילי למשפט הזה, כי זה אחר לחלוטין. הפסקה הראשונההיא די עוקצנית, למען האמת. הרווקות רוצות להניח שכל רווק עשיר חייב להיותמעוניין באישה, כשלמעשה הן אלו שמעוניינות בבעל. ועשיר, אם אפשר. לא אמרו שכל הגברים העשירים רוצים אישה, וכמה שיותר מהר - אומרים שזו הייתה דעה רווחת באותו הזמן.
הפרק הקודם הפרק הבא
תגובות

תגובות · 24.12.2011 · פורסם על ידי :מוקה פוטר (כותב הפאנפיק)
אם לא יהיה לפחות 4 תגובות אני לא יעלה את פרק ארבע והוא מוכן אז יאללה!

המשך! · 24.12.2011 · פורסם על ידי :מאמאלמה
והנה זה מגיע שוב..........
המשך! המשך!המשך! המשך!המשך! המשך!המשך! המשך!המשך! המשך!המשך! המשך!המשך! המשך!המשך! המשך!המשך! המשך!המשך! המשך!המשך! המשך!המשך! המשך!המשך! המשך!המשך! המשך!המשך! המשך!המשך! המשך!המשך! המשך!המשך! המשך!המשך! המשך!המשך! המשך!המשך! המשך!המשך! המשך!המשך! המשך!המשך! המשך!המשך! המשך!המשך! המשך!
(הפעם הייתי חכמה יותר ופשוט עשיתי העתק הדבק)
תמשיכי דחוף! את כותבת נפלא!

אה שכחתי... · 24.12.2011 · פורסם על ידי :מאמאלמה
אל תחכי לעוד 3 תגובות-פשוט תמשיכי לכתוב!

המשך!! · 25.12.2011 · פורסם על ידי :הנבחר
יאללה מהר :)
פאנפיק אדיר

תמשיכי · 24.02.2012 · פורסם על ידי :Baby Ice
אני לא אגיד כלום חוץ משאת חייבת להמשיך וזה ממש יפה

Created By Tomer
eXTReMe Tracker

מממנים


  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
303 1175 777 368


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2024 - 2007