בעיני האיזמרגד

הפרק שלך

לילי התעוררה בחיוך; היא מתחה את זרועותיה מעל לראשה וצנחה חזרה על הכריות שלה בסיפוק. היא יכלה לשמוע את חברותיה למעונות מדברות, קולותיהן מעומעמים בידי ווילונות המיטה הכבדים, אך לא מושתקים לחלוטין בידיהם. היא משכה אותם לאחור ופתחה את היום עם פרץ אור שמש מסנוור ונהדר שחימם את פניה. לפני שיכלה להעריך את מה שנראה כמו תחילתו של יום מושלם, התנפלו עליה בהפתעה שלוש חיות טרף, רעבות לרכילות. הבנות יידו את עצמן לעברה, קופצות מעלה ומטה על מיטתה בהתרגשות.

"זה נכון? זה נכון?" צווחה חברתה הטובה ביותר, טִיַה. לילי צחקה והביטה בשתי הבנות האחרות על מיטתה, שחיכו לתשובתה באותה להיטות.

"אממ...מה נכון?" היא אמרה, מביטה סביב, היא תפסה את ג`וליה – החברה החמישית בחדר– נותנת לה מבט מלא מורת רוח ממקום מושבה שעל יד שולחנה. לילי זרקה אליה מבט שואל כתשובה.

"באמת נישקת את ג`יימס פוטר?" שאלה טיה, מלאה עד להתפקע בציפייה ואפילו לא קצת חסרת סבלנות. צקצוק לשון עבר באוויר חדר המעונות והגיע לאוזניה. לילי חיפשה אחר המקור; עיניה רפרפו על ג`וליה, שהכתיפה את ילקוטה ויצאה בסערה מהדלת. לילי שחררה את עצמה מהיד שמשכה קלות, שוב ושוב, בשיערה, דורשת את תשומת ליבה ואת אימותהּ, ורצה אחרי הנערה.

"מה... מה קרה?" היא שאלה,מדביקה אותה.

ג`וליה הרק הנידה בראשה. "פשוט אל תשחקי בו ככה, לילי. זה לא לרמה שלך," היא הפנתה ללילי את גבה וירדה במורד גרם המדרגות שהוליך אל מעונות הבנות. לילי עמדה המומה לרגע. ממתי ג`וליה כל כך דוגמטית? היא השקטה מכולנו!

"אני לא משחקת בו!" היא אמרה, ואז קלטה שג`וליה כבר לא הייתה שם. "ג`וליה! ג`וליה!" היא קראה, רצה אחריה. לפני שעבר זמן רב, לילי הגיעה לקומה שמתחת, אבל ג`וליה עדיין הייתה מחוץ לטווח ראייה. לאן, לעזאזל, היא הלכה? הייתי ממש מאחוריה! היא סטרה למצחה והביטה לשני הכיוונים לפני שהחליטה שהיא לא שם. היא הסתובבה כדי לחזור למעונות. כשהיא הפנתה את פניה אל גרם המדרגות מבטה הצטלב עם אותו האדם ממש שהעסיק את מחשבותיה מאז ליל אמש. הוא אוהב אותי, היא חשבה, מחניקה צחקוק ומתעלמת מהתחושה המוזרה בבטנה. את פשוט רעבה, לא אכלת עדיין. היא חייכה כשנזכרה בפניו ההמומות כשרפרפה בשפתיה על זיפיו הדוקרים.

"בוקר טוב, ג`יימס," היא אמרה בקלילות. "רמוס. סיריוס." היא בירכה את האחרון עםיותר חום משקיבל בדרך כלל. הם כולם עצרו על המדרגות מעליה שהובילו למעונותהבנים.

"לילי?" שאל רמוס. שאל?לילי חקרה את עצמה. מובן שזו הייתה היא, למה שזו לא תהיה?

ג`יימס עדיין לא אמר ולו מילה אחת; הוא בהה בה, פיו פעור לרווחה. נו, באמת! אני יודעת, עדיין לא הסתרקתי, אבל זה לא יכול להיות גרוע עד כדי כך!

"בוקר טוב, אוונס!" אמר סיריוס, עם הרבה יותר התלהבות. לילי ראתה את עיניו מחליקות במורד גופה באיטיות, ואז חוזרות בכוונת תחילה, כדי לפגוש במבטה.היה ניצוץ בעיניו וחיוך שובב על פניו; זה גרם לה לחוש מעט לא בנוח.

לילי הביטה מטה על עצמה, לוקחת את הנתיב שעיניו של סיריוס לקחו, ואז מעלה אל פניו ההמומות של ג`יימס, וחזרה לסיריוס. היא שחררה צווחה, כיסתה בידיה על חזהּ ורצה בהיסטריה במעלה המדרגות אל המעונות שלה.

סיריוס שחרר שריקה נמוכה של הערכה, רמוס הניע בראשו כדי לגרש את המחשבה הלא ראויה ביותר שאי פעם ביקרה בראשו וג`יימס פשוט המשיך לבהות בחלל שלילי איישה עד לפני מספר שניות.

"קרניים! למה לעזאזל לא סיפרת לי שלילי שווה עד כדי כך?! אני מתכוון, ידעתי שהיא נראית טוב והכל אבל...אבל..." הוא שרק שוב. "וואו!"

ג`יימס לא הקשיב. מוחו עדיין ניסה לעכל את מה שעיניו אמרו לו שראה. הוא פנה לרמוס, פיו נפתח ונסגר, ידו מצביעה לנקודה בה עמדה לילי, עיניו מזוגגות.

"אני יודע, חבר," הוא אמר,טופח לג`יימס על כתפו. "זה בסדר." ג`יימס פשוט המשיך להניע את פיו; הוא עשה חיקוי די טוב של דג זהב.

זההיה לא פחות ממזל צרוף שג`יימס לא הקשיב לסיריוס, שהמשיך לדבר באותה רוח,רק שעכשיו בחירת המילים שלו הייתה הרבה יותר גסה, ובתוספת תנועות ידיים.ירחוני הניח את ידו בין שכמותיו של ג`יימס וכיוון אותו במעלה המדרגות,אוסף את הילקוט שג`יימס שמט כשראה את לילי.

"רק חכו עד שאספר ללונגבוטום!" קרא סיריוס. זה תפס את תשומת ליבו של ג`יימס,ולשונו הופיעה מחדש, ככל הנראה. הוא תפס את חברו בצווארון הסוודר שלו ומשך אותו מהכניסה אל חדר המועדון, מצמיד אותו אל קיר המסדרון.

"לא, רך כף. אתה לא תספר לפרנק. וגם לא לאף אחד אחר."

"אבל- "

"בלי אבל! אתה לא תספר לאף אחד." עיניו של ג`יימס הבזיקו וירו ברקים. אפילו סיריוס לא העז להתווכח איתו כשהוא היה כזה.

"בסדר," הוא אמר בזעף.

"מבטיח?"

"מבטיח."

"יופי," אמר ג`יימס, החיוך שב לפניו.

הוא שחרר את חופן הבד שבעזרתו מסמר את סיריוס לקיר. רמוס דיכא צחוק כשהעביר לג`יימס את ילקוטו- הוא אהב את זה כשסיריוס ננזף כך!

"טוב,אני לפחות יכול לספר לזנב –" הוא השתתק כשראה את ג`יימס נעצר, כתפיו התקמרו. "בסדר, לא לספר לאף אחד, הבנתי!" ג`יימס, ככל הנראה מרוצה, המשיך אל תוך חדר המועדון ונשכב על הספה. רמוס וסיריוס הלכו בעקבותיו וישבו על הרצפה, ממול לאח.

רבע שעה מאוחר יותר פיטר הגיע לחדר המועדון. הוא שפשף עיניים מטושטשות. חולצתו חצי בתוך מכנסיו, חצי בחוץ, העניבה תלויה מעל הצווארון בעודה אמורה להיות תחתיו ונטתה לצד אחד. הסוודר שלו נתפס בתחתוניו, שנשאו את שמו.

סיריוס החל לקפוץ מעלה ומטה בהתרגשות. ג`יימס ירה בו מבט אזהרה והוא צנח חזרה, מתיישב שוב על ישבנו באכזבה.

"אוקיי.מה קרה?" אמר פיטר, הרבה יותר ער משהיה. סיריוס הביט בג`יימס, שצבט את גשר אפו והניע בראשו. הוא נופף בידו אל חברו, נותן לו את הרשות לספר הכל לנער המרושל.

"אבל לא לאף אחד אחר," הורה ג`יימס. סיריוס הצדיע.

"קיבלתי, בוס," הוא הוסיף למען ההומור. ג`יימס נאנח, אבל צחק למרות הכל.

- - - -

לילי רצה במעלה המדרגות ולתוך המעונות, טורקת את הדלת מאחוריה ומשעינה את גבה כנגדה. אלוהים אדירים. אלוהים אדירים!

"אלוהים אדירים. אלוהים אדירים!" היא חזרה בקול רם.

"לילי, מה קרה?" שאלה טיה, משתאה למראה התנהגותה המוזרה של חברתה.

"אני... אני... אלוהים אדירים!"

חברותיה הקיפו אותה, מודאגות."לילי, מה קרה?"

"אני.. אני.. בדיוק ראיתי את ג`יימס ורמוס ו..." היא בלעה את רוקה. "בלק."

"אז?"

"אז?!? אז – הם ראו אותי!"

"אוה... אוה." אמרה טיה כשהאסימון נפל. "ואת נישקת את פוטר אתמול בלילה, נכון?"

לילי הנהנה פעם אחת ורצה לשירותים המשותפים. חברותיה נכנעו לפרצי ההיסטריה ברגע שהיא נעלה את הדלת.

לילי הניחה יד על פיה כדי להחניק את חצי-הצחקוק שלה, נקרעת בין השפלה לשעשוע. ההבעה על הפנים של ג`יימס!היא פנתה אל המקלחת וחיכתה שהמים יתחממו. היא הניחה את ידיה האחת על השנייה כדי למשוך מעל ראשה את כותנת הלילה המאוד קצרה, מאוד משיית, מאוד דקה, והכמעט-שקופה שלה,והניחה לה לצנוח לרצפה. תגידי תודה שלבשת תחתונים גדולים! היא שחררה עוד צחוק לאוויר – הפעם אחד של הקלה. אילו רק לבשת חזייה! אוה, לילי, טיפשה שכמוך! שבע שנים את לומדת בהוגוורטס וביום היחיד אי פעם שבמקרה שכחת להתלבש הנחת לג`יימס לראות אותך. היא הכנסה אל מתחת לזרם והפנתה את פניה האדומות מעלה. היא עצמה את עיניה והריצה את ידיה בשיערה – מחווה מאוד ג`יימס-ית. זה עומד להיות יום ארוך.

לילי יבשה את שיערה והניחה על ריסיה מעט מסקרה. זה היה האיפור היחיד שהיא מרחה. היא הסמיקה לעיתים קרובות מספיק בכל מקרה, והעור שלה היה חיוור מדי בשביל סומק; היא לא רצתה להיראות כתומה. לא כמו ברבי מסויימת שאני מכירה. הסלית`רניות האלו נראות כאילו הן עשויות מפלסטיק. זה פשוט פרסום גרוע, אם תשאלו אותי. מלבד זאת, לא משנה מה הא ניסתה, היא לא יכלה להסתיר את כל הנמשים הארורים האלו.

היא עזבה את האמבטיה, לוקחת שנייה לחבק את עצמה לפני שיגיע פרץ הקור שלבטח יכה בה, אבל שום דבר לא הגיע. חייב להיות מאוחר משחשבתי. היא החליקה את חצאיתה ואספה את ילקוטה.

ג`יימס הביט מטה אל הספר החבוט שבידו."גאווה ודעה קדומה*." הוא מעולם לא קראאותו, אבל הוא היה הספר המועדף על לילי. הוא תמיד הקניט אותה על שקראה אותו שוב ושוב בכזו עקביות.

אבל הוא ידע במה עסק הרומן. אמא שלו התעקשה שיצפה בעיבוד המוגלגי לסרט בקיץ האחרון. ביום גשום אחד הם בילו שש שעות נעולים בטרקלין, שותים ברצפת קרה.היא אמרה שזה "רלוונטי". מה שזה לא אומר.

"איש עשיר מתאהב באישה שהחברה קבעה שהיא לא ראויה בשבילו. הוא אוהב אותה, אבל היא שונאת אותו. היא אומרת לו שהוא יהיר, ראש-נפוח ואגואיסטי ושהיא לעולם,לעולם, לא תוכל אפילו לחבב אותו. הוא משתנה והיא מתאהבת בו. הם מתחתנים לא משנה מה האחרים חושבים. הם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה. וזה רלוונטי אולי בגלל ש..." הוא אמר בסוף הסרט.

"אתה אכן יכול להיות איטי, ג`יימס, מתוק," אמרה אימו, מלטפת את לחיו בחיבה.למראה בלבולו היא העניקה לו מבט ידעני וחיוך אוהב. "אתה עוד תבין, יקירי."הוא רק הרים גבה בספקנות.

"אני לעולם לא אבין נשים." זה גרם לאימו לצחוק, אבל היא עדיין לא הציעה הסבר.

- - - -

ג`יימס ישב בכורסה החביבה עליו כשלילי ירדה במדרגות ונכנסה לחדר המועדון. הכורסה פנתה אל האח והייתה נוחה באופן שלא יאמן. היא ידעה שזו הייתה הכורסה החביבה עליו, בגלל שבמקרה היא גם הייתה החביבה עליה. היא גרמה כמה, נאמר,"אי-הסכמות", במהלך השנים. רגליו הארוכות התנדנדו מעל למשענת היד ושיערו השחור הציץ מהכיוון השני.

אולי אני פשוט יכולה להתגנב החוצה?חשבה לילי, פוסעת בחשאי לעבר החור שמאחורי התמונה. טוב, זה אכן היה חשאי,לפחות עד שהבוהן שלה נתקעה ברגל של שולחן. היא קיללה והחזיקה את כף רגלה בידיה. היא עצרה מייד מלקפוץ מעלה מטה במקום כשראתה את ג`יימס צופה בה,שעשוע ניכר על תווי פניו. הוא הרים גבה ולילי העניקה לו חצי חיוך-חציעווית, והסמיקה במה שהייתה בטוחה שהיה צבע סלק מאוד מושך.

"הבוהן שלי נתקלה במשהו,"היא הסבירה.

"את לא ניסית להתגנב החוצה, נכון?" הוא שאל, אבל הוא רק צחק. הוא נעמד. "היי, לילי," הוא הוסיף, נזכר שעוד לא בירך אותה.

"היי ג`יימס," היא השיבה, והביטה סביב. "אז, אמ, איפה כולם?"

"אוה, החברות שלך ירד לארוחת הבוקר. אמרתי שאחכה לך," אמר ג`יימס, נראה מעט נבוך. ג`יימס נראה נבוך? זה באמת הוא? זה די חמוד, למען האמת. לא, זה לא, מה אני אומרת? רק בגלל שהוא נראה כזה פגיע... מתוק... די!"

"אוה... אממ... תודה." אילו מין חברות! היא חשבה. משאירות אותי לבד עם פוטר. ג`יימס, היא תיקנה עצמה מנטלית.

"מצאתי את זה אתמול בלילה. אני חושב ששכחת את זה." הוא הושיט לה את הספר שלה. הוא נראה מרופט אפילו יותר אחרי אמש.

"תודה," היא אמרה, באמת מתכוונת לזה הפעם. שניהם הסיטו את מבטם מייד כשידיהם נגעו באותו רגע בו מבטיהם נפגשו. שפשוט אתעלם ממה שקרה הבוקר ואתנהג כרגיל או- ? אבל מה זה `כרגיל`?`כרגיל` השתנה אתמול בלילה- נכון?

"עדיף-"

"כדאי-" שניהם התחילו לדבר שאותו הזמן. הם חלקו צחוק נבוך, בעוד ג`יימס הניח את ידו על עורפו, בתנועה הדי חמודה הזאת.

"כדאי שאקח את זה חזרה למעונות; אני לא חושבת שזה ישרוד את היום בילקוט שלי."היא צחקה על הספר שבידה, שהיה בעל מראה עלוב אך אוצר עבורה.

"כן, בסדר. אז נתראה בלחשים."

"לא, חכה, זה ייקח רק שנייה. אני אלך איתך, אם אתה רוצה," אמרה לילי בלי לחשוב.

"אוקיי," הסכים ג`יימס בלהיטות.

לילי רצה חזרה לחדרה, גונבת מבט חתוף במראה כשעברה לידה. היא עצרה לבדוק את השיער שלה, אבל אז נזפה בעצמה.

-תפסיקי להיות כזו בת! – זה רק ג`יימס.

אבל אני באמת בת! היא ענתה לעצמה. והוא בן, היא חשבה כשעזבה את המעונות והתקדמה חזרה במורד המדרגות. אילו רק זה היה כל כך פשוט!

לילי וג`יימס הלכו ישר אל הכיתה של פליטוויק. לא היה להם זמן לארוחת בוקר. כשהם הגיעו סיריוס נתן לה את החיוך הידעני הכי מעצבן שרק יכל, אבל לפני שיכל לומר משהו היא לקחה פשוטת טוסט מהערימה שהחזיק בידו.

"היי, זה של קרניים!" היה כל מה שיכל להגיד – אפילו שהוא ידע שזה דבר עלוב לומר. היא קרצה אליו, ופיו נפער לרווחה. לא ציפיתי לזה!

"נתראה אחר כך, ג`יימס," היא אמרה כשהלכה לעבר חברותיה, ארוחת בוקר בידיה. היא אמרה להן משהו והעיפה מבט לאחור, אל סיריוס. כל הבנות עשו כמוה ופרצו בצחוק. היא קרצה שוב ונגסה בטוסט.

סיריוס הזעיף פניו ומילא את פיו בלחם המרוח בחמאה. ג`יימס חייך ולקח את שארית ארוחת הבוקר שלו לפני שידידו יאכל את כולה.

A-N - *גאווה ודעה קדומה נכתב, כמובן, בידי ג`יין אוסטן הנפלאה.

הפרק הקודם		הפרק הבא