אמיליה פוטר

אחרי הגשת העוף הממולא איימי החליטה לנסות את מזלה ולפתוח בשיחה עם דארקו.
"הוגוורטס הא?" שאלה איימי על רקע דו-השיח העליז בין דונה ללוציוס, "הוגוורטס, כן!" הנהן דארקו בחיוך שובר לבבות.
'אולי זה לא רעיון כל-כך רע!' חשבה איימי לעצמה בזמן שהבחינה בגומות החן המרהיבות, 'תמיד היתה לי חולשה לגומות-חן!' חשבה בעודה משעינה את סנטרה על כף-ידה בזמן שכולם מחכים לקינוח.
"קיימים ארבעה בתים, שאליהם התלמידים ממוינים בארוחה הפתיחה בשנה הראשונה שלהם." אמר דארקו במרץ, "אני בבית סלית'רין," אמר בגאווה.
"אבל איך מתמיינים?" קטעה איימי את דבריו.
"בעזרת מצנפת המיון, היא קוראת את כל מחשבותיו של מי שחובש אותה וכך יודעת לאן לשלוח אותך!" ענה בהתלהבות.
"מה?" אמרה איימי בזלזול, "היא סתם שולחת אותך לאן שהיא רוצה?" שאלה.
"לא," ענה דארקו ברצון, והרגיש טוב עם כך שהוא מלמד את איימי דבר חדש, "לכל בית יש תכונות משלו! הפלפאף, הם טובי הלב," אמר בלגלוג. "רייבנקלו הם החכמים, הם בסדר!" התכופף דארקו מעל השולחן לעברה של איימי. "כשהם עושים לנו את כל העבודות!" לחש בגיחוך, איימי צחקקה יחד איתו וכאשר נרגעו שניהם המשיך בהסברו.
"יש גם את גריפינדור," אמר בשנאה. "האמיצים של הוגוורטס!" עשה דארקו פרצוף חמוץ, נענע את ראשו והמשיך בדבריו. "ולבית שלי," הצהיר בגאווה, "סלית'רין מגיעים אלו השואפים לכוח וגדולה!".
"ממש מעניין!" אמרה איימי בעליזות והרימה את ידיה מן השולחן ברגע שהקינוח הופיע.
על צלחת לבנה בעלת עיטורים זהובים כמסגרת פרחונית, ישבה עוגת סופלה ממולאת בשוקולד חם בתוספת כדור קצפת.
"בתאבון.." מילמלה גברת מאלפוי ופתחה באכילת העוגה.
"בתאבון.." מילמלו חזרה כל יושבי החדר ובכך סגרו כל דו-שיח אשר התפתח בניהם.

איימי צעדה לצד דארקו, בסיום הארוחה הציע דארקו ללוות את איימי לחדרה, "נהנת?" שאל דארקו כאשר ידיו נמצאים בתוך כיסיו.
איימי חייכה לנוכח מבוכתו, "האם נהנתי?" שאלה את עצמה בקול, "כן," אמרה בסתמיות, "נהנתי מאוד." לחשה והציצה בו מבעד לוילון השערות הבלונדניות שהפריד בניהם.
אחרי מספר גרמי מדרגות ומספר רב של זוגות עניים סקרניות, הגיעו הזוג אל דלת חדרה של איימי.
"אההמ.." כיחכחה איימי בגרונה בנסיון להעביר את מבוכתה.
במבט אחד אל דארקו יכלה לראות את מבוכתו הדומה.
יד אחת בכיסו בעוד יד שנייה נחה על עורפו, תנוחת מבוכה אופיינית.
"אז.. לילה טוב." אמר דארקו והטביע נשיקה רכה ומתוקה על לחיה של איימי, הסתובב ונעלם במהרה.
"לילה טוב.." לחשה לדמותו המתרחקת של דארקו, בידיעה שהוא כבר לא שומע אותה.

"בוקר טוב! בוקר טוב! בוקר טוב!" נשמעו קריאותיה העליזות של דונה בזמן שוילונות החדר נפתחו והאירו את החדר.
"שקט!" צווחה איימי והחביאה את ראשה מתחת לכרית.
"יום חשוב! יום חשוב! יום חשוב!" נשמע קולה של דונה שוב והשמיכת הצמר החמימה אשר כיסתה את איימי נזרקה אל רצפת החדר האפורה.
איימי הרימה את ראשה מן הכרית בייאוש ונכנסה למקלחת, בזמן שדונה פתחה את הארון העומד בפינת החדר ובחנה את בגדיה של איימי בניסיון לבחור מה תלבש העלמה פונד היום.

איימי עמדה מול המראה וצחצחה את שיניה מעל הכיור הלבן.
ללא מסקרה המבליטה את ענייה של איימי, וללא שפתון הליפ-גלוס בטעם מנתה הנותן לשפתיה של איימי מראה מושך ורך לנשיקות, נראית איימי רגילה ממש כמו כל נערה מתבגרת אחרת.
הנמשים, אשר בדרך-כלל מוסתרים על-ידי מייק-אפ ופודרה, בולטים כעת על לחייה של איימי ומחזירים אותה למראה ילדותי ומתקתק של 'ילדה של אבא'.
"ילדה של אבא..." נאנחה איימי בקנאה מסויימת והניחה את מברשת השיניים ליד הכיור,
איימי פתחה את ברזי הזהב באמבט הגדולה וצפתה בה מתמלאת אט-אט במים וקצף ריחני.
ערב חג המולד היום, ובפעם הראשונה מאז שאיימי זוכרת את עצמה, היא לא תשב לבדה מול האח, תשתה את המשקה האהוב עליה, ותפתח כל מיני מתנות שקיבלה מאנשים זרים אשר מקווים שאת החג הבא היא תרצה להעביר בביתם.
דונה תמיד ניסתה לשכנע את איימי להגיע אל ביתה בחגים, במקום להעבירם לבד, אך לאיימי תמיד הייתה את אותה התשובה, "את החגים יש להעביר בחברת המשפחה ולא בחברת המעבידה שלך, דונה!".
איימי סגרה את הברזים וקילפה מעלייה את כותונת הלילה הלבנה, הוציאה את רגליה מחוץ לנעלי הבית הפרוותיות ובהתה בלק המצפה את ציפורני רגלייה, הלק כבר התחיל להתקלף. איימי רשמה לעצמה לא למרוח לק אדום באחוזת מאלפוי, 'לא אחרי איך שדיבר אתמול דארקו על צבעי בית גריפינדור!'.

אחרי שהייה קצרה מתחת למים, החליטה איימי לקרצף את עצמה בסבון ונטלה את הסבון לידיה.
'זה הגיוני להתאהב ממבט ראשון?' שאלה את עצמה בעודה שוטפת את שאריות הסבון מגבה.
אחרי הנשיקה התמימה אשר השאיר דארקו על לחייה, הרגישה איימי כמו מגע שפתיו צרב את עורה.
איימי לא האמינה שאם כל הסודות שהיא שומרת מפני כולם, היא תצליח למצוא אהבה.
היא תמיד קיוותה שתמצא את האחד שיבין אותה וישמור את סודה כמו היה סודו, אך כאשר גדלה והבינה שהחיים אינם אופרת סבון, שבה המאהב של האישה הנשואה מבטיח לשמור לעצמו את הסוד המשפחתי.
איימי תמיד ידעה שכאשר היא תתאהב, היא תעשה הכל כדי לוודא שאחיה לעולם לא יפגע מהקשר הרומנטי הזה.
במיוחד אם למאהב שלה יהיה רקע אפל.

'אני אעשה הכל כדי לוודא שהארי לא יפגע!' אמרה לעצמה בעודה מעסה את קרקפתה במסכת שיער, 'גם אם זה אומר להתכחש לאהבה!'.

מה שאיימי לא ידעה, זה שמן אלת האהבה, אי-אפשר לברוח! בשום דרך!

****************************************

"חג מולד שמח!" קראו כל הנמצאים בחדר והקישו כוסות בחיוך.
דארקו תפס את עינייה של איימי מהצד השני של החדר וסימן לה להתלוות אליו.
משפחת מאלפוי אירחה הערב אנשים חשובים רבים במערכת משרד הקסמים, כמו בכל שנה, בערב חג המולד.
דארקו חמק מהדלת אשר מוצבת מאחורי פסל אומנותי עתיק יומין, הדלת מובילה למטבח גמדוני הבית, בכדי לאפשר להם להגיע בקלילות אל מקומם של האורחים.
איימי רוקנה את שארית היין שנשארה בכוסה והניחה אותה על אחד ממגשי הפינוי באולם.
איימי ווידאה שאף אחד לא מבחין בה, וחמקה גם היא מהדלת אל מטבחי גמדוני-הבית.
"חג מולד שמח!" לחש דארקו באוזנה, נשימתו החמימה על עורה של איימי הרעיד את גופה.
דארקו סובב את איימי, כך שפניו מופנים אל פניה, איימי, בתור נמוכת-קומה, הטתה את ראשה לאחור והביטה עמוק אל פניו של דארקו.
"חג מולד שמח..." לחשה איימי בחזרה והצמידה את שפתיה אל שפתיו של דארקו בצליל אנחה מיואשת.
"אני לא לא רוצה לפגוע באף-אחד..." מילמלה כנגד שפתיו של דארקו ומשכה אותו קרוב אל גופה.

~סוף פרק~

מקווה שנהנתם, תגובות בבקשה!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא