ריילי

אני לא אוהבת לתת שמות לפרקים, עמכם הסליחה...

~~~

כבר חלפו להן 19 שנים מאז שהגיעה הנערה לבונקר הנוכחי ועדיין לא יצאה ממנו אף לא פעם אחת.

הוריה, שתמיד נהגו להגיע תחת ברדסים וסרבו להתגלות בפניה, הבטיחו לה שכשיגיע הזמן היא תורשה לצאת.

"ומתי יגיע הזמן?" היא שאלה יום אחד את הוריה, בעת שביקרו אותה וסיפקו לה מזון וביגוד חדש.

"כשאדון האופל ישלוט בעולם, ילדה." ענתה לה אימה בכל מתקתק כזה שגרם לה לחשוב שאותו אדון שהיא סוגדת לו ושואפת להיות כמותו אוהב אותה והיא אוהבת אותו יותר משאוהבת את ביתה.

היא שמעה רבות על אותו אדון נערץ, כמובן. בכל ביקור של הוריה הוזכר שמו והשאיפה החלומית שרק טהורי-הדם ישלטו בעולם והבוצדמים מקומם בזבל ואם לא למטה מזה.

מלוא תשומת ליבה של הנערה הופנה לצעדים ההולכים וקרבים. הוריה לא ביקרו אותה כבר קרוב לחודשיים, וודאי זה הם. מוזר ככל שישמע, היא לא חשה אהבה לאלה. הרי הם לא אוהבים אותה, אחרת לא היו כולאים אותה כאן.

הצעדים התקרבו וראש של גבר הציץ לחדר.

"הורדת סוף-סוף את הברדס, אבא?" היא שאלה וחייכה, מופתעת.

"מה מעכב אותך, איימוס?" נשמע קול ובאותו רגע הופיעו עוד שני ראשים.

הנערה קלטה שזה לא הוריו, אלה דווקא מי שנצטוותה להתחבא מפניהם. ברגע שקלטה את זה היא צרחה במלוא גרונה והביטה בשלושה בפחד.

"מי אתם?" היא שאלה והתרחקה, "מדוע נכנסתם לבונקר שלי? איך נכנסתם?" היא שאלה.

השלושה לא ענו, רק החליפו מבטים.

ואז, ללא אזהרה, הם התנפלו עליה וקשרו את כל גופה. היא ניסתה להיאבק, אך העלתה חרס בידה.

מקץ שעה של טלטולים בה נגררה בחזקה כחפץ מסוכן שאין בו שימוש מועיל הם סוף-סוף עצרו ומספר אנשים חדשים נגלו לעיניה.

"הנה הנערה שאיימוס סיפר לך עליה קודם, כבוד השר." ראשה הופנה בגסות והיא הביטה בפנים כהות שבחנו אותה.

"מי זאת?" הוא שאל, עדיין סוקר אותה מקפקפיה הכהות ועד לאחרון שערה המקורזל.

"איננו יודעים עליה דבר, פרט למקום המצאה, כבוד השר." אמר קוסם שלא דיבר עד עכשיו.

"אבקש מכם להשאיר אותנו לבד." ביקש השר בקול תקיף למדי.

הכל יצאו, והנערה והשר נשארו לבדם בחדר העצום.

"שלום לך. אני קינגסלי שאקלבולט, שר הקסמים הזמני. מי את?" הוא שאל בחביבות.

הנערה נזכרה בכל הסיפורים על שר הקסמים, האויב הגדול. לפי דברי אימה לא כדאי להסתבך איתו, אחרת סופך למות כעלה קמל. שרי המשרד רחמניים כקור המקפיא כל איבר בגופך ולא מתייגע.

הנערה הייתה נבונה דיה כדי להבין שכדאי לה לספר הכל לשר בלי להסתיר דבר, פן תמות.

"אין לי שם. אימי תמיד אמרה שאיני צריכה שם, רק שאדע שאני טהורת דם ועליי להתגאות בזה!" היא ענתה והניפה את ראשה בגאון.

"ספרי לי עלייך, טהורת דם. איך הגעת לבונקר? מי היו הוריך?"

היא סיפרה לו כל מה שידעה, שהיה לא הרבה.

היא ידעה שהוחבאה לפי ציוויו של האדון הנסגד, הנערץ, המהולל והמפואר שאין הוגים את שמו.

עוד היא ידעה, שאימה שמרה איתה תמיד על חשאיות ולימדה אותה לנהוג כן. היא מעולם לא ראתה את אימה או את אביה, רק מתחת לברדס אכזר שחצץ ביניהם.

היא סיפרה לו על חייה האומללים והבודדים, שכללו קריאה של מאות על אלפי ספרים, כולם מכילים מידע חשוב בהשכלה ובאמנויות האופל. היא סיפרה לו על הבדידות והאהבה שמעולם לא קיבלה.

השר נדהם לשמוע שהנערה יודעת כבר להכין הורקרוקס ובלי בושה מודיעה ששאיפתה החלומית היא להכין הורקרוקס ובכך לחיות חיי נצח.

כשהיא גמרה לספר לו את כל סיפורה הוא שאל: "למה סיפרת לי את כל זה?"

היא הביטה לו בעיניים וענתה לו בפשטות וללא בושה: "כי אתה אכזרי. אמא אמרה שלא כדאי להסתיר ממך מידע, אחרת תהרוג אותי."

השר התרשם מישירותה וחשד קל עלה בליבו. הוא נקש קלות בעזרת שרביטו על השולחן וחמישה אנשים נכנסו פנימה. אחד מהם מיהר לכיוון הנערה בשרביט מונף.

"עצור, איימוס. חכה!" פקד השר ואיימוס נעצר במקומו, לא מסיר את עיניו מהנערה השחרחורת שהייתה רזה, גבוהה ומוזנחת אך נאה לא פחות.

"אדוני, גילית מי זאת?" שאל קוסם ג'ינג'י שנראה מתלהב. "נכון שהיא בכלל מוגלגית?"

"יש לי חשד אך לא מעבר לכך, ארתור." ענה השר ולפני שקוסם נוסף יקטע את דבריו הוא הוסיף: "ברצוני להתייעץ איתכם. ארתור, קח את הנערה לחדר הסמוך ואל תדבר איתה בדרך."

הקוסם אדום השיער אחז בה בעדינות והם הלכו משם.

הנערה הייתה בחדר אטום. היא נשארה לבדה עם מחשבותיה המבולבלות ולא יכלה לשמוע דבר מהשיחה שהתחוללה בחדר שממנו יצאה לפני רגע קט:

"ובכן, קינגסלי, ספר לנו הכל!"

השר כחכח בגרונו והחל לספר את סיפורה של הנערה. כל הנוכחים השמיעו קריאות זעזוע במשך כל הסיפור; אם מזעזוע על גידול מוזנח ואכזרי שכזה אם מזעזוע על אמנויות האופל עליהן דגלה הנערה.

"כלומר, ברור שהוריה הם שני אוכלי מוות מובהקים." סיכם השר בסוף הסיפור.

"היא דומה לאוכלת המוות המובהקת ביותר של וולדמורט." הגה ארתור את המחשבה שעלתה בקרב כולם. "וישנה רק אחת המסוגלת להפקיר את חיי ביתה בשל פקודה פשוטה של וולדמורט."

"אני יודע על מי כולכם חושבים. גם אני חשבתי עליה, אך מספר ספקות עלו בעיניי. מה עם האב?"

"הנערה הזאת חיה מספיק זמן על-מנת שהוא יהיה חי."

"אבל היא סיפרה לי שאביה מבקרה מדי פעם, גם הוא תחת ברדס."

ביל וויזלי רקע באגרופו על השולחן וקרא: "ברור שהייתה סיבה לוולדמורט להסתיר אותה ובאותה מידה ברור שהשניים שטיפלו בה הם לא הוריה. לאוכלי המוות לא היו זוגות נשואים באותה תקופה, פרט לאחיות מבית בלק. האפשרות שהנערה ביתם של המאלפויים אינה מתקבלת על הדעת, שכן היא גדולה מהארי ומדראקו בחצי שנה בערך. זה משאיר אותנו עם פתרון אחד ויחיד." הוא הביט בכל הנוכחים, מחכה שמישהו יעז לסתור את דבריו.

"וגם המראה שלה דומה לבלטריקס." הוסיף דיגורי.

"והדיבור היהיר שלה-"

"וההליכה המתנשאת-"

"אפילו העיגולים השחורים תחת העיניים, ממש כמו בלטריקס בזמן ששהתה באזקבאן."

"זאת חייבת להיות ביתה, ללא ספק!-"

השר דפק על שולחנו והכל השתתקו וחיכו למוצא פיו.

"ביל וויזלי העלה טענה חשובה, אך יש לציין שבמידה וטענתו הראשונה נכונה חלקית והזוג שגידלו אותו אינם הוריו, יש לשקול אפשרות שהילדה נחטפה בקטנותה בידי אוכלי המוות.

כרגע, בלטריקס לא בחיים, הודות למולי היקרה," הוא חייך לעבר ארתור הגאה. "אך אחותה עוד כאן. סביר להניח שנרקיסה הסתבכה מספיק עם החוק ואין בכוונתה לצאת שוב נגד המשרד לאחר מפלתו הסופית של וולדמורט." הוא סיים. מלמולי הסכמה נשמעו מכל עברי השולחן.

"ארתור- אני מפקיד את המשימה בידך. תחקור את נרקיסה. אם יהיה צורך באמצעים אלימים הרשות נתונה לך." חתם השר את השיחה באמירה נועזת למדי, מאחר והיותו שר זמני בלבד.

ארתור וויזלי קם מכיסאו בחיוך. ניכר היה שהוא משתוקק לחקור את אישתו של לוציוס מאלפוי, אויבו הוותיק.

"תחזור לכאן ברגע שיהיה בידך המידע הנחוץ. השאר- נדבר שוב עם הנערה המסכנה. איימוס, אם תואיל בטובך לקרוא לה לכאן."

מחשבות עלו בראשי כל הנוכחים בזמן שאיימוס עזב את החדר, כולם מתייראים ממה שהם עלולים לגלות.

הפרק הקודם		הפרק הבא