הסקופ לא שלי!

ג'יימס יצא מחדר הנחיצות, כשחיוך פרוש על פניו.
לילי הודתה בזה. היא הודתה שזה מוצלח. היא הודתה שהיא התרשמה ממנו.
ולילי מבינה בזה. לילי מעולם לא החמיאה לו סתם.
טוב, נו, בכל זאת, הוא תמיד ידע שפרופסור לונגבוטום יהיה הגיבור שלו...
מרוב שהיה מאושר, הוא לא שם לב שהוא פונה לא נכון ומגיע לקומה השנייה. הוא רצה להגיע למעונות, להתחיל להפיץ את הסקופ, אבל המעונות מעולם לא היו בקומה השנייה. לא, הם לא התמקמו שם מעולם.
הוא המשיך ללכת, שקוע במחשבות כששמע קול מהצד.
"ג'יימס!" הוא פנה בבהלה לצדדים וחיפש את מקור הקול.
חברו, מייקל, ישב בצד, על הריצפה. הוא נראה אבוד.
"מה קרה?" שאל ג'יימס בדאגה.
"סתם, אני לא יודע איך אני שואל אותה."
"את מי?" התבלבל ג'יימס.?
"מה את מי?" קפץ מייקל. "יש רק אחת שכוללת את כל התכונות שאני מחפש."
"אויי, נו. עוד פעם מישהו שמעוניין בלילי?"
"למה לילי? רוז."
טוב, ג'יימס הודה בפני עצמו. הוא הצליח להפתיע אותי.
"מה אתה מחפש, שאתה מוצא אותו ברוז?" שאל בחוסר הבנה.
"היא חכמה."
"אתה מתכוון חננה." גלגל ג'יימס את עיניו.
מייקל החמיץ את פניו. "ויפה."
"טוב, אולי היא יפה." הודה ג'יימס.
"והיא מתחשבת, לא חושבת על עצמה וזהו."
"אה, נכון, היא נותנת להעתיק. זאת תכונה טובה אצל בנות." צחק ג'יימס.
"מה אתה לא מוצא ברוז?"
"העובדה שהיא בת דודה שלי מונעת ממני להיות לך לעזר, אבל אני רק אגיד שהיא מעירה לי כל הזמן." נאנח ג'יימס. "שאני לא משקיע בלימודים, שאני מתרכז רק בקווידיץ' קווידיץ'. ולא, היא לא מזלזלת במשחק, אבל היא חושבת שהלימודים חשובים יותר ושאני צריך להשקיע יותר..."
"לי היא מעולם לא אמרה ככה."
"אתה יודע מה?" התייאש ג'יימס. "תנסה בעצמך. תראה שלא תמצא בה שום דבר כעבור זמן קצר שבו תהיו ביחד, אתה סתם תשבור לה את הלב. נגיד ככה, למרות שהיא חייזרית מכוכב אחר, היא עדיין בת דודה שלי, זה אומר, מייקל, שהיא מקושרת אליי בקשרי משפחה, אם לא הבנת, אז אני צריך לדאוג לה כי אני גדול ממה בחצי שנה."
"רק פעם אחת," התחנן מייקל. "לא כזוג, אלא כשניים שמתכננים פשיטה על המטבחים. רק להכיר אותה קצת לעומק!"
"טוב, נו," נאנק ג'יימס. "אבל זה רק כי אתה חבר שלי. ורק פעם אחת."
"וואו, תודה, אחי," אמר מייקל, מאושר.
"וכדאי לך להפסיק עם ה'אחי', זה עושה לה בחילה." יעץ ג'יימס.
"צודק, אח שלי."
ג'יימס נאנח, צועד - הפעם בדרך הנכונה - אל המעונות.  הוא נרדם, בעודו הוגה בראשו תוכניות לפירסום הסקופ. החיוך לא נמחק מפניו כל הלילה.

***

לילי ישבה מול המסך, פיה פעור. ג'יימס קפץ במקומו לידה, מחכה לתגובתה. הוא החזיק את קלטת הצילום בידו וטמן אותה בכיסו, מטיל עליו כמה לחשי מגננה.
"אז איך היה הסקופ שלי?" שאל, מפר את השתיקה, חסר סבלנות מדי לטעמה של לילי.
"היה... מדהים." אמרה לילי בהערכה. היא ידעה לתת מחמאות למי שמצדיק אותן, גם אם הוא הבן-אדם הכי מעצבן בעולם.
"באמת?" התרגש ג'יימס. הוא נראה כמו ילד קטן, שקיבל את מה שרצה בחג המולד.
"אוף, נו, ג'יימס, זה רק סקופ, אבל כן, הוא היה... מרשים, באמת שווה לך לפרסם אותו."
"איזה קטע הכי אהבת?" התעניין ג'יימס.
"את הקטע הכי טוב," צחקה לילי. "שבו פרופסור לונגבוטום האשים שאין לנו זמן, שאנחנו קבורים בתוך הר של ספרים, שאנחנו צריכים קצת זמן לעצמנו, להנות, בלי שזה יבוא על הזמן של שיעורי הבית-"
"תמיד ידעתי שאני מעריץ אותו," צחק ג'יימס.
"-ואז, כשהבטטה הגיב, הוא אמר שאנחנו נתמודד," המשיכה לילי. "בקיצור, היה מגניב. תפרסם את זה."
בטטה ניה הכינוי למורה שלהם לבטא. הוא לימד אותם, כתוכנית חדישה בהוגוורטס, לדעת לבטא נכון שפות משונות, שלפי דבריו נדרשות בכדי לשוחח עם יצורים משונים מהעולם, שלא דוברים את השפות של בני-האדם. בטטה האמין ששיעורי בית הם הדרך הכי טובה 'להכניס' את החומר לראש. זה כי הוא מעולם לא למד בהוגוורטס והרגיש את לחץ השיעורים על בשרו, חשבה לילי לעצמה תמיד כשהנושא עלה בראשה.
"ברור שאני מפרסם," צייץ ג'יימס.
"ואתה נשמע רכרוכי,"הוסיפה לילי בעוקצנות.
"רכרוכי? לא שמעת את זה ממני." התעשת ג'יימס.
"יאללה, אני צריכה לסדר לחברה שלי דייט," אמרה לילי. "בא לך לצאת איתה להוגסמיד, היא לא עוזבת אותי."
ג'יימס הרים גבה. "מתי יוצאים להוגסמיד?" נאנח ג'יימס.
"ביום שבת הקרוב. אבל תקשיב," התפתלה לילי, שלא היה לה נעים לנצל ככה את אח שלה. "אם אתה לא מעוניין בה, אתה לא חייב. רק תהיה איתה, פגישה רגילה, בלי נשיקות או משהו כזה, כי אני לא רוצה לגרום לך להיות חבר שלה בלי שתרצה."
"מוזר מצדך להגיד את זה," הופתע ג'יימס. "אבל אני גדול ממך בכמה שנים. אני יודע לדאוג לעצמי."
לילי חייכה. היא חזרה למעונות וגמרה את שיעורי הבית שלה, מודעת לכך שכל הילדים בחדר המועדון כבר פרשו למעונות, לישון.
היא נרדמה בשעה מאוחרת, אך משא השיעורים נגול מעל ליבה. מעניין איך יצא הסקופ של ג'יימס, חשבה. זה יהיה להיט רק אם הוא ידע לפרסם את זה.
וככה היא נרדמה.

הפרק הקודם		הפרק הבא