הסקופ לא שלי!

לילי חזרה משיעור תולדות הקסם מצוברחת.

ג'יימס בהחלט שיפר לה אותו, אבל כמובן שכשהיא באה במצב רוח כל כך מרומם לשיעור, היא לא יכולה שלא לספור את הדקות בציפייה למה שיקרה אחריו,  כשהסקופ יתפרסם.

ובזה ג'יימס אשם.

הביא שכחה שהשיעמום הגובר מצריך סבלנות ומצב רוח מתון, כמו המים. צריך לבוא לשיעור פושרים. לא חמים ולא קרים.
היא נכנסה למעונות הבנות. חברתה, מור, ישבה על מיטתה ועיינה בקטלוג שמלות.
"ממתי את צריכה שמלה חדשה? הרי הנשף רק בעוד שלושה שבועות."
"אני חייבת את השמלה הכי יפה," ענתה מור. "אני רוצה להציע לו לבוא איתי."
לילי צחקה. "את נשמעת כמו מישהי מהאגדות," היא הסבירה. "שחולמת על הנסיך שלה."
"תגידי, מתי אני יכולה להזמין את ג'יימס? מתי הוא פנוי?"
שתיקה השתררה.
"להזמין את ג'יימס." חזרה לילי.
לאחר שיצאה מההלם - שחברתה הטובה רוצה להזמין את אחיה, ועוד את ג'יימס -לנשף, היא ענתה: "צריך לקחת אותך לקדוש מנגו, לאישפוז."
מור גלגלה את עיניה. "את לא מבינה כי הוא אח שלך. הוא מו-ש-ל-ם. תביני, הוא כל מה שמישהי רוצה לבקש. יפה תואר, משכיל, שובב..."
"מור, אין לך שפה גבוהה."
"נכון, אבל אם לא הקשבת בשיעור תולדות הקסם, הפרופסור אמר את המילים האלו. אז אני משתמשת בהן. הן בטוח יעשו עליו רושם. ותגידי... מה הן אומרות?"
לילי גלגלה את עיניה. "דבר ראשון: רק הגדרה אחת שלך הייתה נכונה. ג'יימס שובב. גדול מאוד. הוא גם מעצבן. אותי, לפחות, כאח גדול, אבל לא משנה. הוא לא חכם ולא גאון. הוא גם לא יבין מה אמרת. ודבר שני: אם את לא מבינה את הפירוש, פשוט אל תגידי את זה, יכולתי להגיד לך שאלו היו קללותנ ושכרגע קיללת את ג'יימס. אבל יש לך מזל שמורים לא מקללים."
מור נאנחה. "אז במקום הנאומים האלו שלך, מתי אני יכולה להציע לו?"
"פשוט תציעי לאלבוס."
"אני רוצה את ג'יימס."
"אלבוס שקט, חכם, נראה טוב, מה את מוצאת בג'יימס? סתם שטוטניק מעצבן שמתגרה באחותו."
"את יודעת לענות על השאלה שלי, או לא?" התייאשה מור.
"כן," ענתה לילי. "אלבוס פנוי מחר בשש."
"לא אלבוס, ג'יי-"
דבריה נקטעו כי הדלת של המעונות נפתחת וג'יימס נכנס פנימה, מרים גבה כאשר הבחין במור הסמוקה.
"אמממ," הוא מלמל. "לילי, את יכולה לצאת איתי החוצה לרגע?"  שאל במבוכה.
לילי הבחינה במבטי הקינאה ששלחה לה מור וגלגלה את עיניה.
"מה אתה רוצה עכשיו?"
מור העיפה בה מבט שאומר: 'איך את חושבת שהוא מובן מאליו ומדברת אליו ככה?', או בקיצור, מבט סולד.
"את יודעת." נעץ בה ג'יימס מבט תוכחה.
מור התמוגגה.
"לא," ענתה לילי בתמימות. "מה שסיפרת לי היום בהפסקה?"
"את התעניינת במה שסיפרתי לך. אם התעניינת במה שאת חושבת שסיפרתי לך אז, זה זה. אז נו, את באה?"
"משחק מילים שאמור לבלבל אותי." נאנחה לילי. "אבל הבנתי למה אתה מתכוון."
היא יצאה עם ג'יימס החוצה, משאירה מאחוריה את מור, שנראה שנותרה ללא חמצן כשג'יימס, המלאך שלה, עזב.
ג'יימס נראה כמתכנן לצאת מחדר המועדון של גריפינדור אל מסדרונות הוגוורטס, כשמשך אחריו את לילי וחצה את חדר המועדון.
"אם אתה לא שם לב, הכורסאות והאח נמצאים כאן."
ג'יימס צחק בעצבנות. "לא, לילוש, את לא מבינה." הוא דיבר אליה כמו אל תינוקת. "אסור שישמעו אותנו."
"אהה," ענתה לו לילי באותו סגנון דיבור. "אז ג'יימסוש קצת ביישן ולכן הוא לא רוצה לדבר מול כולם."
ג'יימס הזעיף את פניו. לילי חרצה לו לשון.
"טוב, בואי, חדר הנחיצות הוא האפשרות הכי טובה, לא?"
לילי נאנחה. כמה פעמים היא נאנחת, מכולם, כולם מתנהגים כמו תינוקות.
"ג'יימס, זה רק סרט קצר."
"אבר הוא ממש מגניב!" אמר ג'יימס בהתלהבות.
הם נכנסו לתוך החדרון, שעוצב כאולם קולנוע. מסך עם מקרן גדול שנפרש על כך הקיר היממו את לילי לשנייה, אבל היא מיהרה להסתיר את העובדה בכך שמצמצה, עוטה על פניה הבעת זלזול.
ג'יימס נעלם אל תוך כוך מאחור.
לילי הבחינה שהמקרן נדלק. תמונה הוצגה על המסך: המורים היו קפואים, כשהם בתנוחה של התיישבות, אך עדיין לא מלאה. נראה שג'יימס התחיל לצלם אותם כשהם מתיישבים וכשהאסיפה מתחילה. הסימן המוכר הופיע על המרקע, הסימן, שאם ילחצו עליו, הסרט יתחיל להתנגן.
ג'יימס יצא מתוך הכוך, שלט בידו. "להתחיל?" שאל בחיוך מאוזן לאוזן.
לילי צחקה. "בוא נראה מה צילמת."
ג'יימס לחץ על הכפתור בשלט והסרט התחיל להתנגן.

הפרק הקודם		הפרק הבא