U.N.I

שם הפאנפיק: UNI
שם הכותב: DreamedOfParadise
דירוג: PG-13
שיפ: סודי, בנתיים
ז'אנר: פלאף, רומאנס
ויתור זכויות: לרולינג. אני לא הייתי הגאון שחשבה על העולם המדהים הזה.

בוקר. אלבוס אף פעם לא היה טיפוס של בוקר. הוא קם לאותו בוקר סתווי, שהתאפיין במזג האוויר המעונן שהיה כל כך נפוץ בבריטניה, כשקרני האור המעטות אך הבהירות שחדרו תחת מעטה העננים נכנסו לחדרו דרך החלון הגדול, נפלו על עיניו והעירו אותו.

אלבוס פקח את עיניו וניסה למקד את מבטו בתקרה האפורה הגבוהה של חדרו. הוא שקל לנסות לחזור לישון כששמע את אימו, ג'יני, צועקת בקולי קולות מן הקומה התחתונה "קומו!! כולם!! זמן להתעורר!! רדו הנה תכף ומיד!!". מוותר על הרעיון לחזור לישון, התיישב אלבוס במיטתו, מתח את ידיו, גירד את עיניו, חטף את זוג המשקפיים שלו מהכוננית הקטנה, וירד לקומה התחתונה. 

כשאלבוס הגיע למטה, מסדר את משקפיו שנתלו על עיניו באופן עקום למדי, הסתבר לו שכמעט כולם כבר ערים. אביו, הארי, ישב לשולחן האוכל, שתה קפה ועיין בעותק החדש של "הנביא היומי". אמו התרוצצה לכל עבר והכינה ארוחת בוקר לילדיה ואחותו הקטנה לילי כבר ישבה גם היא ליד השולחן, ואכלה בייקון וטוסט ושתתה מיץ תפוזים מכוס גבוה. רק אחיו הגדול, ג'יימס, היה חסר. 

"בוקר טובב!" אמרה לילי בכל עליז, היא נראתה ערנית לגמרי. היא כבר הייתה לבושה, בחצאית וסוודר יפים במקום הג'ינס וחולצות הרגילות שנהגה ללבוש, לכבוד היום הראשון ללימודים. שערה האדמוני היה מסורק וקלוע לצמה ארוכה, ופוני הבובה שלה כיסה מעט את עיניה. היא הייתה במצב רוח טוב והתרגשה מאוד לשנת הלימודים שתתחיל. שלא כמו אחיה, היא בקושי נפגשה עם חברותיה בחופש, ולא יכלה לחכות לראות אותן שוב. 

אלבוס הביט מטה על רגליו ובחן את לבושו. הוא הרגיש קצת מרושל ליד שאר המשפחה, שכולם היו כבר לבושים ומאורגנים, כשהוא היה לבוש רק בתחתוני בוקסר וחולצת טי ישנה, וכששערו עדיין היה סתור מן השינה, אך היה עייף מידי בשביל להקדיש לכך תשומת לב רבה. הוא התרסק על הכיסא ליד לילי ומלמל "בוקר.." חזרה אליה. 

לאחר שחיסל כוס שוקו גדולה וחצי פרוסת בטוסט מרוחה בשכבה עבה של חמאה, החליט אלבוס שהוא עזר מספיק כוח על מנת לתקשר עם הסביבה. הוא הסתובב לכיוון לילי ושאל אותה בפה מלא טוסט "מה קורה עם ג'יימס?". 

"לא יודעת," ענתה תוך כדי חיתוך הבייקון שלה, "כנראה עדיין ישן, כמו תמיד."
 "כדי שהוא ירד הנה תכף ומיד," התערבה אמם בשיחה, בקול תקיף שכל כך אפיין אותה, "אחרת אני אצטרך ללכת עליו ו-" 

"אוה, לא צריך להלחץ," קטע קול את משפטה, "הנה אני כאן." 

ג'יימס סיריוס פוטר נכנס אל המטבח הגדול, הוא ניגש לאמו ונישק אותה על הלחי ולאחר מכאן התיישב על הכסא ממול לילי ופיהק פיהוק גדול. כניסתו קצת עודדה את אלבוס, שכבר לא הרגיש המרושל מבין כולם, שכן ג'יימס לבש זוג תחתוני בוקסר וגרביים צוהבות בלבד. 

ג'יני מיד שינתה את טון דיבורה התקיף והתחילה להקיף את ג'יימס כמו כל אם טרחנית מצוייה. "אוה הינה אתה ג'יימס, איך שאתה נראה! כל כך עייף? ישנת בכלל בלילה? תראה את העיגולים השחורים האלה! איך תלך ככה לבית הספר? כולם יחשבו שאנחנו מעבידים אותך פה! ותראה כמה זיפים יש לך! ממש זקן גידלת לך! אתה חייב להתגלח! וגם תתקלח, מים קרים יעירו אותך קצת!" 

היא סיימה את דבריה וניגשה להתקין לג'יימס צלחת מלאה כל טוב. לילי ואלבוס ציחקקו בניהם, כי למרות שג'יימס היה המבוגר בין השלושה, ואפילו לא נחשב כקטין יותר – הוא עמד לחגוג את יום הולדתו השמונה עשר באותה השנה – אמם התייחסה אליו כאילו היה רק ילד קטן ושובב, והוא אכן היה הילדותי ביותר מבין כולם. 

ארוחת הבוקר הייתה שקטה ובעלת אווירה טובה. ג'יימס ואלבוס בקושי דיברו, מכיוון שהיו עייפים מידי ועסוקים באוכל מכדי לדבר, אך לילי, שהתרגשותה התבטאה בפטפטנות יתר, לא הפסיקה לקשקש כל הארוחה. למרות שאלבוס מצא את קישקושיה הבלתי פוסקים של אחותו מצחיקים ומעצבנים מעט, גם הוא לא יכל שלא התרגש לקראת השנה המתחילה. למרות שהוא הקפיד להפגש עם חבריו גם במהלך החופשה הארוכה (ולשם כך נעזר במטאטא המשוכלל שקיבל לכבוד יום הולדתו השישה עשר), זה לא היה אותו הדבר כמו לחלוק איתם חדר ולחיות איתם יום יום. הוא התגעגע לזה. 

אחרי הארוחה מיהרו ג'יימס ואלבוס לחזור כל אחד לחדרו ולהתארגן, בעוד שלילי, שיחקה טאקי מתפוצץ עם אביה, וצרחה בקולי קולות כל פעם שהיא נצחה (או שבלי ידיעתה, הארי נתן לה לנצח). 

חוץ מריב קטן על מי ראשון במקלחת, ההתארגנות עברה בצורה חלקה, וכעבור חצי שעה כבר ניצבו ג'יימס ולילי ליד דלת הכניסה, ארגזיהם לידיהם וחיות המחמד שלהם איתם (החתול המרופט של ג'יימס, בעל הפרווה הצהובה המלוכלת שג'יימס התעקש שהיא "בגוון נחושת מבריק" והינשוף הצחור של לילי, שהיה טהור ותמים ממש כמותה) ורק אלבוס עוד לא היה מוכן. הוא עדיין היה בחדרו והתלבט אם לארוז עוד כמה דברים של הרגע האחרון, או להפרד מהם לכמה חודשים עד שיחזור לחופשת חג המולד. הוא טחב לתיקו עוד שלושה עטי נוצה ושני קלפים איכותיים במיוחד, והחליט להשאיר בבית את תחתוני הבוקסר המוגלגיים שאימו קנתה לו פעם באחת החנויות בלונדון, ושהיה מעוטר בציורים של דובוני איכפת לי. הוא וויתר גם על לקיחת שני ספרי קריאה נוספים (מזוודתו כבר ממילא הייתה נראתה כאילו היא עומדת לקרוס כל רגע ממשקל הספרים שנשאה) והחליט שבמקרה הגרוע ביותר יבקש מאימו שתשלח לו אותם. 

ברגע האחרון, ממש לפני שהוא סגר את המזוודה, הוא הוציא ממנו את הצעיף בית הספר שלו, שהיה מקושט בפסים בצבעי ירוק וכסף, כצבעי הבית שלי. "רק למקרה שיהיה קר בחוץ, או ברכבת", חשב לעצמו, כרך את הצעיף סביב צווארו וירד מטה על הקומה התחתונה, מוכן להתחיל את שנתו השישית בבית הספר הוגוורסט לכישוף ולקוסמות.

**הערה-

שם הפיק, UNI, פירושו YOU AND I, כלומר, אני ואת/ה.

השם נלקח משם השיר המדהים של אד שירן, שעליו, לצערי, אין לי שום זכויות =\ 

http://www.youtube.com/watch?v=0ZrG3frh10w

		הפרק הבא