הוגוורטס תולדות

'אני לא מאמין!
רוונה הזאת. היא שכחה משהו חשוב. חשוב מאוד. שאי אפשר שלא לשכוח!
וזה מראה שאין לה כל כך הרבה שכל בראש.
היא שכחה אותי. מורה?! זה מה שאני אהיה? לסלזאר סלית'רין מגיע להיות יותר ממורה. מגיע לו להיות מנהל!
ואם לא מנהל, אז לפחות משהו חשוב אחר, משהו שיפרסם אותי ויגרום לי להיות נערץ.'
זה מה שחלף במוחו של סלזאר בזמן ששאר חבריו תיכננו את בית הספר בהתלהבות.
כל פעם כשהוא שמע את השם שלו הוא קפץ, ואז הזעיף את פניו כשהבין שהוא לא נאמר למטרה שהוא קיווה שהיא.
"תכנוני שווא." הוא נאנח לקראת סיום התיכנון.
"למה?" נעלבה רוונה.
"כי שכחתם איפה לשים אותנו. מה התפקידים שצריך למנות אליהם?" הוא ניסה לרמוז להם בכל יכולתו, כדי שיחשבו עליו לבד- -
"טוב, הוא צודק," אמרה הלגה בזעף. "עד כמה שאני שונאת להסכים איתו."
"אולי בסוף יש לו קצת שכל בראש? אני אפתח את התיק מחדש." התבדח גודריק, ואז הוסיף אמר: "אני אהיה להתגוננות מפני
כוחות האופל, כי אני כזה אמיץ..."
"אולי תפסיקו לקטוע אותי?" סלזאר התעצבן. איך הם לא מבינים?!  "אני מדבר עליי. לא עליכם. עליי. אתם לא רואים את העוצמה
שנשפכת ממני? אתם לא רואים כמה חשוב לשים אותי כמנהל או בתפקיד אחראי אחר?"
"בשמחה," הזעיפה רוונה את פניה. "אחראי נקיונות וענישות."
"את צוחקת ממני!" מחה סלזאר. "אני יודע מה זה!"
הלגה צחקה. "אבל זה תפור עליך," היא חייכה.
"אבל אז כולם ישנאו אותי!" סלזאר בעט בשולחן בתסכול וכוס מים נפלה על הריצפה ונשברה, כשכל המים נשפכים על השטיח.
סלזר קפץ משם, מזנק אל עבר הדלת. "מי אוהב למנות, לאדם מפורסם, מישהו שאחראי על ענישות? ואני לא מוכן להתלכלך בנקיונות."
גודריק צחק. "בדיחה טוב רוון," הוא אמר. "בכל זאת, אין אצלו שום כוונה תמימה, רק כוונות אגואיסטיות מלאות שאלות של: מה שווה לי?"
"רק להעליב אתם יודעים. רוונה, החכמה, הלגה, טובת הלב, גודריק האמיץ, וסלזאר המעצבן? חסר התכונות הטובות? מה יהיה הבית
שמסמל אותי? בית שמלא בשויצרים מעצבנים?" סלזאר  התקומם.
"לא, לא, סלזאר. לא לכעוס. אתה טוב בדיוק כמונו ולא תהיה אחראי נקיונות או אחראי עונשים. תהיה מורה, ואתה תבחר את המקצוע, טוב?
אבל עם כל הכבוד. אני המנהלת."רוונה אמרה במהירות.
סלזאר חייך. ניצחתי, חשב. הנה אני אהיה מורה בכיר, שכל תלמידיו הוציאו קס"מ, ואז כולם יעריצו אותי. אותי. את סלזאר סלית'רין.
"אני אהיה מורה להתגוננות, טוב?" גודריק שאל שוב.
"ואני אהיה מורה לתורת הצמחים!" הלגה קראה.
"אני אלמד את תורת הקסם." רוונה חייכה לעצמה.
"אבל זה כל כך משעמם!" קרא גודריק.
"מה פתאום? זה מקצוע נהדר."
"זהו? סיימתם? עכשיו תורי להחליט." סלזאר קרא.
"נו, מה אתה רוצה להיות?" קראה הלגה בחוסר סבנות.
"מורה לשיקויים. זה מקצוע עם ריח מעולה. חוץ מזה, יש שיקוי מיוחד, שקוראים לו, 'העלם טורדנים לשעה קלה'. זה מאוד שימושי."
"סלזאר!"
סלזאר משך בכתפיו. "מה אתם רוצים? אני ככה, אני ככה. אני שם, אתה פה. דיי, הראש שלי כואב."
"טוב, אז אני מניחה שלא תשתתף בשרטוט החדרים נכון?" נאנחה רוונה.
"ברור, זה עסק של חננות."
"אני לא חננה!" התעצבן גודריק.
"לך תנוח," אמרה הלגה. "נקרא לך תיכף. בכל מקרה אתה לא עוזר." היא הזעיפה את פניה.
סלזאר חייך. "כמה שעות שינה יעזרו ליופי שלי."
"לפנימי, או לחיצוני? כי הפנימי זקוק ליותר שיקום." גודריק עוד היה כנראה מקומם על מקודם. הוא בחיים לא יהיה חננה, זה
מה שהוא חושב. אבל הוא לא מבין כלום, חשב סלזאר.
הוא יצא והלך למעונות התלמידים. אבל יהיה מגניב לבנות בית ספר. הם חברה טובים, יעשו הרבה עבודה ויתנו לי זכויות בעלות
על רבע מהמקום. זה הולך להיות פרויקט של ממש, לפי גודל הטירה שהם כבר התחילו לשרטט.
אבל אני אעזור להם. וככה אני אהיה מישהו פעיל, כי זה באמת רעיון טוב. חלוקה לפי תכונות אופי...
כדאי לו להשקיע בזה נסיון.
הוא נרדם בחיוך.

הפרק הקודם		הפרק הבא