הוגוורטס תולדות

׳אני מלך! מלך! מתי רוונה תבין את זה?!
אפילו הלגה מסכימה איתי! למה היא מסרבת להאמין?
הכי שווה לשים מלכים בבית גריפינדור, הרי לפי ההגינות אני מלך! כי כמובן שאני מלך!
טוב, אולי לא.
סלזאר הלך וסוף-סוף יש לנו קצת שקט.
בית ספר!
אני יודע שזה לא אמיתי, שלא באמת נבנה את זה, אבל כיף לתכנן. להתעסק עם משהו ולדחוק את העצב שבעזיבה.
כן, זה אכן עצוב.
כל החברים שלי כאן, כל המעריצים שלי, איכשהו הלגה הצליחה להיות חברה שלי.
כל זה לא יהיה בשנה הבאה.׳ גודריק גריפינדור לא באמת התעניין ברישומים. הוא היה מצוברח.
בית הספר ההוא לא מצליח להסב את דעתו.
וחבל.
״טוב, איזה שם ניתן לו?״ שאלה הלגה לבסוף.
״טוב,תרגיעו חברים! אנחנו סתם מתעסקים בבית ספר! אין טעם לתת לו שם!״ צעק גודריק.
השתיים הביטו בו במבט אטום.
״אתן... כן מתכננות לבנות בית ספר...?״
״כמובן,״ ענתה רוונה.
״בטח,״ הלגה הנהנה. ״אתה לא?״
״לא חשבתי שאתן רציניות...״
״אז למה שיתפת פעולה?״ שאלה רוונה.
״אני... לא רציתי להרגיש את העזיבה,״ ענה בכנות.
רוונה הנהנה. ״אני מבינה.״
״באמת?״ הופתע גודריק. ״את מסוגלת להבין אותי?״
רוונה הזעיפה את פניה. ״מה, אימצו רגשות? אני לא אנושית?״
״לא,״ ענתה הלגה.
ואז היא ראתה את הבעת פניה של רוונה ואמרה: ״מצטערת, זה היה מחייב.״
״יש לי גם אנושיות, לא רק שכל.״ רוונה לא וויתרה. "למה אף אחד לא מבין?!״
״מבינים, מבינים.״ הלגה נכנעה.
״יש בך אנושיות ואת מקסימה, הגברת ריינבקלו. את פחות כועסת?״ פייס גודריק.
״היי!״ מחתה הלגה. ״אני החברה שלך.״
״אני יודע.״ גודריק חייך את החיוך שובה הלב שתמיד היה מחייך למעריצותיו.  חיוך מזויף.
הלגה חייכה. ״אז נחזור לעניינינו?״
רוונה הנהנה. ״השם.״
מה אני עושה עכשיו? הרי לא רציתי לבנות בית ספר. למה הצטרפתי לזה? כי הוא לא ידע. הוא חשב שזה משחק.
׳אבא,׳ חשב. ׳מה לעשות? אתה יודע?׳
ואז רעיון הבזיק במוחו.
״יש לך שם?״ שאלה רוונה.
הוא הנהן. ״חצי שם.״
״חצי?״ הופתעה הלגה.
״כן. אבא שלי, הוגו. יש אפשרות להכניס את השם הוגו בשם בית הספר?״
״בוודאי, גודריק. אנחנו מבינים אותך. זאת תהיה מחווה בשבילך. אנחנו מבינות את צערך.״ רוונה הנהנה בכובד ראש.
״לא בשבילי, בשביל אבא שלי.״ גודריק תיקן אותה. ״ותודה.״
שתי הבנות נעצו בו מבט המום.
גודריק מעולם לא אמר תודה.
***
תודה. תודה. תודה.
הוא אמר תודה.
 מגיל אפס חונך גודריק גריפינדור, שהיה נצר למשפחה טהורת דם, להעריך את משפחתו ולשמור על כבודו בכל מחיר.
ואחד האיסורים היה להגיד: ״תודה״.
תודה.
אבא אתה מעריך אותי? חשב גודריק.
גודריק ידע שאביו היה חצוי דם וניסה להתנחם בכך.
הוא ישב על מיטתו במעונות בבובאטון, ושקע במחשבות.
אביו היה אצלו תמיד נושא רגיש.
אבא. המילה הזאת תמיד הייתה הורסת לו את מצב הרוח.
אבא. אף אחד מעולם לא היעז להגיד ״אבא״ בסביבתו של גודריק.
תגובותיו היו מאוד לא צפויות.
אבא. גודריק אהב אותו כל כך. הוא היה אדם שמחייך ותומך, יושב עם בנו ומשוחח איתו שעות מאחורי גבה שם האם, מספר לגודריק סיפורים שמפריכים את חינוכה המסודר והמקובע על מטרה אחת- של אמו.
גודריק תמיד היה ילד עם השפעה רבה מהוריו. הוא הסתיר זאת בצורה מדהימה, אבל כל מילה שהוריו אמרו נקלטה, אי שם בעומק תודעתו, ונכנסה לדפוס התנהגותו.
גודריק מצא את עצמו מבולבל, שואל את עצמו: על פי איזו דרך ללכת?
אביו ואמו היו שווים בעיניו. גודריק מעולם לא חווה מקרה אחר שבו דעות הוריו היו מפוצלות.
עד אותו היום שבו הוא החליט במי לתמוך.
זה היה יום שאותו גודריק לא רצה לזכור, אך לא הצליח לשכוח. גודריק גריפינדור. החייכן. הבדרן. זה שכל הבנות מאוהבות בו?
אפילו רוונה לא העלתה על דעתה דבר כזה.
מאז ומתמיד גודריק היה שחקן מצוין.
הצעקות העירו אותו באמצע הלילה. הוא ישב במיטתו, ילד בן ארבע, מבוהל.
״מה את עושה?!״
אבא.
״אתה הסבת את הילד!״
אמא.
״יקירה, אני לא יודע על מה את מדברת... אולי יש לך חום?״
שקר. אבא שלו משקר לאמא שלו. מה קורה שם?
גודריק המבולבל מצא את דרכו בתשישות לחדר הוריו, אבל קפא במקומו מחוצה לו.
״אם אתה זז, אני משחררת אותה. תיזהר ממני.״
״את לא יכולה להרוג אותי, יקירתי. את יודעת שאת לא. מה בכלל עשיתי לך? ומה הילד יעשה בלעדיי?״ אביו ניסה לדבר אל ליבה.
״כבר מזמן הבנתי שהוא מושפע ממך. אין לי מה לעשות בו יותר. הוא ישפיל אותי, כך שאני מניחה שאשלח אותו למשפחה אומנת. אבל אתה. איך יכולת? איך יכולת לבגוד בי?!״
חפץ.
היא דיברה על גודריק כאילו הוא חפץ. שכאילו שאם הוא לא פועל כראוי, היא תזרוק אותו.
גודריק פרץ בבכי.
ההורים ההמומים הסתובבו בהפתעה מהולה בבהלה לנוכח בנם הקטן.
״מה אתה עושה מחוץ למיטה?״ שאלה האם בחומרה, כאילו בנה לא שמע הרגע את דבריה.
״אתם... צ- צעקתם, ו... אני... אני...״
האב נעמד עם גבו לגודריק, כאילו מנסה לגונן עליו בגופו.
האם הרימה גבה. ״אני יותר חזקה ממך, אם שכחת.״
״לא תפגעי בגודריק.״
״נחישות. אני רואה פה נחישות. בשבילי, היית מוכן פעם לעשות הכל, אבל היום, היום אין בך טיפת רגישות. מצאת לך מישהו אחר להפיח כלפיו נחישות.״ את המילה נחישות היא הגתה בסלידה.
״אני מגן על מי שאני אוהב. ואת, את השתנית. מיפיפיה ונחמדה, נהיית למפלצת.״
״לא ארשה שתדבר אליי כך.״ והקור שבקול. גרם לגודריק להצטמרר ולהצמד לאביו.
״לי יש בשביל מי להילחם. את נלחמת בשביל כח. לא אוכל לראות את פנייך עוד שנייה אחת.״
גודריק הרגיש איך הוא נשאב לתוך מערבולת שחורה של חושך והתעלף, כילד קטן במצוקה, וכאדם שחייו השתנו לרעה וקרסו עליו.

אביו ניער אותו בעדינות והקים אותו משנתו.
״אבא... איפה אנחנו?״
גודריק הבין שהם יושבים בתוך אוהל ומבחוץ שמע קולות של יער, כמו בספרים הקסומים שהציגו לו תמונות של כל מני מקומות, שאמא שלו קנתה לו.
אמא.
״אבא... אמא באמת צעקה עלינו?״ הוא לא היה מסוגל לפרט.
״חמוד, אנ מציע שתנוח. התעלפת קודם, ואתה חלש.״ אביו התחמק.
״רק... תגיד לי אם אמא אוהבת אותי, אבא. בבקשה.״ התחנן.
״היא אוהבת אותך,״ ענה האב בקול לא משכנע. ״מאוד אוהבת אותך.״
גודריק שקע בשינה לא נוחה ומלאת סיוטים.
כאשר התעורר שנית, אביו ישב והתבונן בריכוז על הקרקע סביבם, ממלמל מילות כישוף.
״הו, גוד. אני רואה שקמת. בוא ושב כאן לידי.״
את החודשים הבאים בילו גודריק ואביו בהישרדות ביער ובשיחות, שיחות על משפחתה של אמו של גודריק, על רצונותיה ודעותיה.
ולגודריק היה תפקיד חשוב מאוד ברעיון שלהם. הוא היה אמור להנהיג מרד שמטרתו לכלוא ולהעניש את כל מי שאינו קוסם טהור-דם.
שוויון, זה היה הערך שאביו הדגיש בפניו שוב ושוב.
זה הערך הכי חשוב, שהכי כדאי לטפח. בלעדיו, לעולם לא יהיה איזון.
יום אחד האב אמר לגודריק: ״גוד, יש לי משהו להגיד לך.״
גודריק המופתע התיישב מול אביו. הוא היה בטוח שסיפר לו הכל.
״יודעים על מיקומינו.״
גודריק החוויר כסיד.
״מנהלי בובאטון, הסכימו להכניס אותך לבית הספר, והם ילמדו אותך על הקסם. תוכל להגן על עצמך. אני אתמודד עם הגזענים לבדי. אתה המטרה שלהם.״
גודריק התנגד, אך אביו הצליח לשכנע אותו.
באותו היום גודריק הגיע לבובאטון. הוא הופתע, כשעם הזמן קשיחותו וחשדנותו נעלמו ופינו מקום לחבריו.
השלושה, הלגה רוונה וסלזאר, הכניסו בו ביטחון ולימדו אותו, כל אחד בדרכו שלו, איך להיות בטוח בעצמו ואיך להסתדר, כי הם כבר היו מנוסים בכך.
שנה וחצי  לאחר שהצטרף לבובאטון הודיעו לו על מות אביו.
והוא ידע שהם הרגו אותו. הם, אימו ומשפחתה.
והוא ינקום. הוא ידע זאת.
אבל כרגע יש לו מטרה חשובה יותר.
בית הספר על שם הוגו, שמנהיג שוויון בין ילדים.
ממשפחות קוסמים, ממשפחות מוגלגים וממשפחות חצויות.
שוויון. הערך החשוב ביותר, גודריק אמר בליבו.


תגובות...?

הפרק הקודם		הפרק הבא