הניסוי שהשתבש...

"אל, בוא למטה, אפילו ג'יימס כבר למטה, מה לוקח לך כל כך הרבה זמן? צריכים למהר! הולכים היום לסימטת דיאגון, אם שחכת"

"אני בא, אני בא! איך את יכולה לחשוב אפילו ששחכתי? אני מת על סימטת דיאגון! באמת אמא, איך יכולת?" השיב אלבוס.
"בסדר, בסדר, אני מצטערת! איך יכולתי לחשוב בכלל ששכחת! אבוי, חטאתי, האם אי פעם תוכל לסלוח לי?" אמרה ג'יני בציניות,"ברור אמא, אני סולח לך." השיב אלבוס באותו לשון.
החמישה יצאו במכונית (המורחבת) של הארי ונסעו לסמטת דיאגון.
״אבא, ספר לי שוב את הסיפור של הפעם הראשונה שלך בסמטת דיאגון, ספר לי שוב את החלק של אוליבנדרס, בבקשה...״ אמר אלבוס; זה היה הקיץ האחרון לפני נסיעתו הראשונה להוגוורטס והוא היה לחוץ מאוד כי זו היתה הפעם האחרונה שהוא יבקר בסימטת דיאגון ו... הוא גם עמד לקנות שרביט! זה היה נושא שמאוד הלהיב אותו אבל גם הלחיץ אותו מאוד.

״אלבוס, למה אתה רוצה לשמוע את הסיפור הזה עוד פעם? כבר היית בסימטת דיאגון, והיום אתה הולך לקנות שרביט בעצמך, היום זה הסיפור שלך, אני לא צריך לספר לך את הסיפור שלי שוב.... אני, כמו שהילדים אומרים היום: כבר פסה״ אמר הארי בארשת פנים צוחקת.

״אוי, אבא, אתה יודע שאתה לא פסה, אתה הגיבור הכי נערץ בכל עולם הקוסמים! אתה לעולם לא תהיה פסה...״ אמר אלבוס באותה ארשת, ולידו לילי וג׳יימס ציחקקו. הם נסעו בדרכם ולבסוף עצרו בחניה ליד הפונדק המפורסם ״הקלחת הרותחת״. כולם יצאו מהמכונית והארי נעל אותה בעזרת שרביטו. ״קדימה כולם, אל סימטת דיאגון!״ הם נכנסו אל הפונדק ובירכו לשלום את בנו של טרוור לברכה, יצאו החוצה ואז אמר הארי:
״היום זה יום מיוחד. היום זה היום שעוד בן משפחת פוטר מתחיל את מסעו אל הוגוורטס. (הילדים נאנחו; הנה עוד נאום ארוך...) ובגלל זה, אני מזמין את כולכם לגלידה!״ הילדים נדהמו וצחקו בהנאה כאשר אביהם נקש על הלבנה והם נכנסו לסימטה.
״אבל קודם צריכים לקנות את הספרים לאלבוס, כי זה באמת יום מיוחד״ אמר הארי וצחק גם הוא,״נלך לכרך ודף בע״מ!״. הם נכנסו לחנות, קנו את הספרים והמשיכו בדרכם. אחרי שהם קנו את כל הציוד סוף כל סוף הגיע הדבר שאלבוס חיכה אליו כל היום, ומה שכל קוסם צעיר מחכה אליו כל פעם בקניית ציוד ראשונה להוגוורטס; שרביט קסמים. הם הלכו לאוליבנדרס יצרן השרביטים וכחמישה מטרים מהחנות נעצר הארי, הסתובב, וכרע על ברכיו מול אלבוס.
״אלבוס, זה הוא היום שלך, אני מאחל לך בהצלחה בהווגוורטס ובכל מקום, והשרביט שתקבל עכשיו, הוא הסמל החשוב ביותר, וגם המלהיב ביותר, שיהפוך אותך לקוסם. מזל טוב.״ אמר הארי וחיבק בחוזקה את אלבוס.הם נכנסו לחנות האפלה במקצת וצלצלו בפעמון. מאחורי הדלפק נכנס איש כפוף שנראה זקן ביותר.
״או! שלום לך אדון פוטר, ציפיתי לך, מי הפעם צריך שרביט? האם זה האדון או העלמה?״ אמר מר אוליבנדר בהתלהבות גלויה.״הפעם זה האדון הצעיר״ השיב הארי. ״אוקי, בואו נתחיל. מהי זרוע השרביט שלך? ימני כמו אביך או שמאלי כמו אחיך?״ ״אני ימני, אדוני״ אמר אלבוס בנימוס.״אם כך, הושט-נא בבקשה את ידך ונתחיל במדידות!״. אלבוס הושיט את ידיו ובזמן שהסרט מדידה מדד את אלבוס, מר אוליבנדר שלף שרביטים והושיט אותם לאלבוס.
״מייפל ונימי לב של דרקון 31 ס״מ לא גמיש, קפיצי ונוח לעבודה מול הקדרה, נסה אותו״ אך לפני שאלבוס הרים אותו עד הסוף מר אוליבנדר חטף אותו מידו והושיט לו אחד אחר;
״28 ס״מ, עץ ערבה, ונוצת עוף חול, נסה אותו!״ אך גם עם השרביט הזה לא היתה הצלחה מרובה ואוליבנדר חטף אותו מידו כמעט מיד.
״אל דאגה, אל דאגה, אנחנו נמצא את השרביט המתאים! הנה קח: עוזרר קוצני, והפעם קצת קצר יותר; 25 ס״מ עם נימי לב של דרקון, קצר וטוב.״ אך גם בשרביט הזה הוא לא הצליח, וכבר אלבוס התחיל להיות לחוץ; מה יקרה? הוא חשב, האם יכול להיות שהוא לא ימצא שרביט? אך לפני שהוא הספיק לחשוב על החשש הזה יותר מדי, מר אוליבנדר התקרב עם שרביט חדש ואמר:
״הנה, זה נראה לי השרביט המתאים ביותר; דובדבן, 29.6 ס״מ ושערה מזנבו של חד קרן. נסה אותו״ אלבוס לקח את השרביט וכאשר אחז בו תחושת חמימות פשטה בין אצבעותיו, והוא הרגיש שזה השרביט הנכון. הוא הרים אותו וניצוצות אדומים יצאו מקצהו. ״יאיי!!״ כולם שמחו באושר, ״ועכשיו, נלך לאכול גלידה!״. הם עזבו את החנות, באומרם שלום למר אוליבנדר והמשיכו בדרכם על הגלידריה המפורסמת של פלוריאן פורטסקיו.

״בגלידריה הזו, אני אכלתי המון גלידות לפני שנתי השלישית בהוגוורטס והיום נוכל בה כולנו!״. אחרי שכולם קנו את הטעם האהוב עליהם, הם התישבו מתחת לשמש ואז אלבוס לא היה יכול לחכות יותר; הוא הוציא את שרביטו החדש החוצה ובהה בו. השרביט היה יפה יותר מכל שרביט אחר שאלבוס ראה בחייו. הוא היה מעץ בצבע חום כהה ובמקומות מוצללים יותר היה אפשר לטעות ולחשוב שהוא שחור. העץ עצמו היה חלק ומבריק, ולא היה בו שום פגם.מקצה קדמת השרביט ועד סופו הוא התרחב במעט ולקראת הסוף היה מקום מוגבה מן השאר בשביל אחיזת יד יותר טובה. השרביט היה מושלם, ואלבוס אהב אותו, ולפני שהוא הספיק להתאפק הוא פתח את ספר הלימוד לחשים שלו והסתכל על העמוד הראשון של הלחשים לשנה הראשונה. למרות שהוא ידע שכנראה הוא לא יצליח הוא הסתכל על הכתוב וראה את הלחש:

״לוקומוטור אראונדו״ למטה היה כתוב שזה לחש שמסובב דברים ושצריך להניע את היד בתנועה מעגלית בשביל זה. לפני שידע מה הוא עושה הוא כיוון את שרביטו על המלחייה, החווה בידו תנועה מעגלית ואמר ״לוקומוטור אראונדו!״ להפתעתו הגדולה המלחייה התרוממה כשני מילימטרים באוויר והסתובבה מסביב לעצמה.״ואוו אלבוס! אני לא מאמינה!״ אמרה ג׳יני בהתפעלות,

״הצלחת בלחש הזה בפעם הראשונה! אתה ממש מוכשר! כנראה ירשת את זה ממני״ אמרה אמו בארשת צחוק. וכאשר היא הסתכלה על הארי, היא אמרה לילדיה בזווית פיה ״הוא לא היה כל כך טוב כמוני״ בצחוק. אלבוס, עדיין מתפלא שהוא הצליח, הצטרף לצחוק של אחיו וחשב שכנראה יהיה לו מאוד כיף בהוגוורטס.

הפרק הקודם		הפרק הבא