הו לילי!

"אתה באמת בסדר."
"באמת?" הלב של סוורוס קפץ בתוכו.
"באמת." לילי הנהנה. "אני לא מבינה מה הם רוצים להשיגכשהם נוקמים בך. מה עשית?"
"כ- כלום."סוורוס נאנח.
"אל תפתח רחמים עצמיים." יעצה לו לילי. ""אחרת זה יהיה עוד יותר גרוע."
סוורוס הנהן ושאל: "ג'יימס מתנהג מוזר בזמן האחרון. שמת לב?"
לילי הנידה בראשה. "לא. יכול להיות שסתם דמיינת."
לילי מעולם לא פסלה את דעותיו ככה. היא... היא מסתירה ממנו משהו.
"לילי... יש משהו שאת לא מספרת לי?"מה יש - שאני לא אוכל לספר לך? אנחנו חברים
טובים." אבל רשגות האשם ניראו בפניה.
סוורוס שתק, כיידע שהוא עושה לה רע.אל תהיי עצובה בגללי, ליל.
"לילי..."
"כן?"
"איך הולך בקווידיץ'? אני לא עוקב." הוא שינה נושא.
"כיף," היא ענתה. "הצפייה היא מרתקת. מזמינים אותי לצפות בהם..." היא השתתקה,
כאילו פלטה מידע שאסור היה עליה להגיד.
"רבעיית, פוטרבלקפטיגולופין? רבעיית המפסידים?" הבעת צער מהולה ביגון עלתה על פניו
של סוורוס. וכאב. כן, היה שם גם כאב.
לילי נבהלה. "לא, לא, סו. אני לא נהיית חברה שלהם.  באתי, כי עניין אותי הקווידיץ',
לא בגללם."
סוורוס נאנח. "בנות הולכות אחריהם שולל."
"אתה מפחד שגם אני אפול בקסמם." לילי השלימה אותו.
"בדיוק."
"אתה לא מאמין בי?" שאלה.
"אני מאמין, בטח שמאמין."
"אז למה אתה כל כך מפוחד?" נעלבה לילי.
"אני... אין לי אדם מלבדך."
"אני יודעת." היא כעסה. "אבל אין לך בעלות עליי, סוורוס סנייפ."
ובמילים האלו היא התרחקה במסדרון. שוב.
איזו קיטשיות, חשב סוורוס. בוצדמית. תחשוב ככה. שוב היא הולכת, מצפה שתקרא
בשמה שוב. תחפש חברים אחרים. אל תהיה תלוי בגריפינדורית.
הוא המשיך ללכת ומבלי משים מצא עצמו בכיתה ריקה.
כנראה מרוב מחשבות לא דמתי לב לאן אני הולך, חשב. אני מאחר לשיעור.
הוא החל למהר החוצה מאותה כיתה, שקצת הלחיצה אותו.
ואז הקול ההוא. שוב. "הו, סברמאוס. כמה כיף לפגוש אותך שוב."
סוורוס התיישב וכבש את פניו בידיו. "מה... מה אתם רוצים? נמאס לי מכם. נמאס.!"
השניים עמדו ובהו בסוורוס, שכרגע אמר את מה שאמר.
שניים... רמוס לופין ופיטר פטיגורו לא היו שם. הם לא באו?
להתעלל בקורבן האהוב, סוורוס סנייפ?
הזעם הזה... הוא חוזר. סוורוס נעמד ושלף את שרביטו.
"תזהרו ממני." הוא לחש.
"באמת?" סיריוס חייך חיוך מלגלג.
אההה! תשתתק. תשתתק. תשתתק, זעם ארור.
סוורוס איבד שליטה.
"לויקומפוס!!!" הצעקה שלו הדהדה במסדרונות הקרובים וניפצה כמה
חלונות.
ג'יימס נתלה הפוך באוויר. סוורוס חייך בניצחון.
"לויקומפוס!"
סיריוס התחמק מהקללה שנורתה אליו.
"עכשיו צעק סיריוס.
קול מאחוריו. והכל קרה מהר.
"אתה תשלם!" הצעקה נשמעה ילדותית.
סוורוס חייך בלגלוג. "אתה. אתה התגבורת?"
פיטר הנהן בגאווה. "אני המושיע. אני, חשוב בחבורת הקונדסאים."
בזמן הזה סוורוס שלח אליו את קללת ה'לויקופוס', שתהייתה חביבה עליו
מרגע לרגע.
הוא נתלה באוויר, זועק בכעס: "סיריוס! תשחרר אותי, נו! תהיה
חבר טוב!"
"סתום, זנב-תולע. אני צריך 'לנצח' אותו לבד, כי אין לכם מגננות
שמושיות."
ג'יימס גידף בשקט.
סיריוס חייך . "למה אנחנו מציקים לך?" הוא צחק. "לילי לא סיפרה
"לך?"
לילי? מה לילי הייתה אמורה להגיד לו? לילי... בוגדת? היא מספרת להם
איפה הוא כל הזמן?
"מה... מה לילי הייתה אמורה לספר לי?!"
"שג'יימס מאוהב בה והציע לה לצאת איתו?" סיריוס הציע בנינוחות.
"מה?!"
אם סוורוס היה טיל,הוא כבר מזמן היה ממריא, ומהעוצמה הוא היה
שובר את התיקרה של הוגוורטס, הבלתי שבירה.
"אתה בהלם, הא? אולי לילי לא חברה טובה כל כך?"
"אל... אל תדבר עליה ככה."
"למה? היא הרי שיקרה לך. למה אתה עומד לצידה ככה? יכול להיות...
שאתה מאוהב בה בעצמך?" הוא אמר בקור.
"חתיך, חכם, מיוחד, מקובל. כל מה שאין בך, יש בג'יימס שלנו. זה
כל כך ברור במי לילי בוחרת. ואתה לא מוותר?" הוא המשיך.
סוורוס נאנק. איך הוא מעז?
"לויקומפוס!"
סיריוס נתלה הפוף.
"ואני לא מאוהב בה!" צרח סוורוס.
"חכם גדול," אמר ג'יימס. "ממש הצלחת."
"זאת הייתה מתקפת פתע!" התגונן סיריוס. "לא הייתי מוכן!"
ג'יימס צחק. פיטר הצטרף אליו, אך הפסיק לנוכח מבטו של סיריוס.
"במקום לצחוק כאן עליי, אפשר לנסות להשתחרר?" התעצבן.
"תשאל אותו בעצמך," ענה לו ג'יימס.
"רעיון טוב," צחק סיריוס. "הרי לילי כבר בטוח עשתה לו שטיפת-
מוח. 'טוב לעזור, גם לאויבים שלך'."
אבל כשבדק את השטח גילה עובדה קטנה.
סוורוס כבר הלך.
"אויי לא."
***
סוורוס מיהר לאורך המדשאות בחיפוש אחר מחסה.
ממי? מעצמו.
אני... אני אחזור למגורי סלית'רין ואכריז שאני מבין  את טעותי ושאני
לא מדבר איתה יותר. טעיתי בה. זהו.
וככה אני לא אהיה קורבןשל ג'יימס והחבורה שלו. כי אני לא מתעסק
עם לילי.
הוא צדק רק בחלק בדבריו.
***
"חברים!" הוא צעק בחדר המועדון הסלית'ריני.
התעלמו ממנו. כמו שהחליטו כולם פה אחד.
"אני לא מדבר איתה יותר! עם הבוצדמית הארורה!"
פתאום כולם קמו לעברו, טפחו לו על השכם או לחצו את ידו.
"ברוכה הבאה לסלית'רין.", "רוצה להסתובב איתי?" ועוד קריאות
הוטחו לעברו, רק כי הכריז שאינו מדבר עם לילי. ואתה לא תדבר
איתה.
הוא יצא כשמלווים אותו שניים לשיעור.
"מה לומדים עכשיו?" הוא שאל.
"שיקויים," חייך חברו החדש. "הזדמנות לנקום בגריפינדורים."
סוורוס חייך. "המגעילים. תמיד מציקים לכולם." והוא אמר זאת בכנות.
"כן. כבר יש לנו תוכנית. רוצה להצטרף?"
סוורוס הנהן. אשמח לנקום בהם, ברבעייה הזו. אמר בליבו.
הם נכנסו לשיעור, באיחור.אבל לא היה לחבריו החדים אכפת, כך שגם
סוורוס עטה על פניו פניו פוקר.
לילי בהיטה בו בעיניים מצומצמות. הוא הסיט את מבטו ממנה. הרבעייה
הביטו בו כלא מאמינים. איך הם השתחררו?
הוא חרץ להם לשון.
הם הזעיפו פנים. סוורוס התישב בין הסליתר'רינים וחייך ככל שהובהרו לו
פרטי התוכנית.
הדגש היה על הקונדסאים.
***
"וואו, הייתם גדולים! דלי המים נפל בדיוק בשנייה הנכונה וניטרל אותם
ככה!" הסלית'ריני שמשמאלו של סוורוס מחא כף.
סוורוס חייך אל תאומים סלית'רינים שהסמיקו לגמרי מתשומת הלב.
"וסוורוס! אתה היית כוכב! איך השתמשת בקללה ההיא?שכחתי מהי,
וגרמת להם ליילל בקריאות 'לא שוב!' מדהים!"
עכשיו סוורוס הסמיק. "תו- תודה."
לילי עברה במסדרון,מתעלמת מסוורוס.
לא הקשבתי לה ונקמתי. היא לא מבינה שעכשיו אני לא תלוי בה?!
משהו הציק לסוורוס, בפינת ליבו החשוכה ביותר, אבל הוא הסתיר זאת
מצוין.
היא לא תדע לעולם.
המורה מיהר אחריהם. "תשחרר אותם!" קרא. "עולה להם הדם לראש!"
הם הסתדרו יפה מאוד אתמול, חשב סוורוס. רק מנסים להחריד את המורים
כדי לצאת מהמצב המביך הזה.
הוא החליף מבטים עם חבריו החדשים והם סימנו לו ללכת בשיעמום.
הוא נאנח. "ניפגש מאוחר יותר?" שאל.
"מחכים לך בחדר האוכל," ענה לו אחד. "שומרים לך כיסא." הוא חייך.
"אני אבוא." הבטיח סוורוס ומיהר לשחרר את הקונדסאים, בחיוכים זדוניים.
"אני לא מאמין," הוא שמע אותם מאחוריו. "ככה הוא הביס אותנו. פעמיים
באותו יום. אני אומר לך, חטפתי סחרחורת."
אבל המצפון הציק וטרד את מנוחתו של סוורוס. זה לא היה יום טוב בשבילו.

הפרק הקודם		הפרק הבא