אהבה נסתרת

ראו הוזהרתם- הפרק קצרצר!!!
הפרקים הבאים יהיו ארוכים יותר, ארוכים מאוד!!!
וויתור זכויות לג'יי קיי רולינג :)

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

שש חברותיה ישבו סביב היאם במעונות, שש הבנות ששלוש מהן ישנו מחדר ממול.
האיל שאלה בחיוך ממתיק סוד: "שאלה מצורכי שעמום: אם כל הבנים בהוגוורטס היו היחדים בעולם, במי הייתן בוחרות?"
השש זעו באי נוחות.
"אני מעדפה לא לענות על זה," מלמלה היאם.
האיל חיכה חיוך קטן. "יש לך משהו לספר לנו?"
השש התקבצו סביבה בעוד לחייה נצבעות בוורוד עז.
"מי זה? מי חסר המזל?" צחקה רחש בחיוך קטן.
"אני לא ממאוהבת באף אחד!" צעקה היאם כשהשתחררה מההלם הכרוך בשאלה.
"בטוחה?" התעניינה הגן.
"בטוחה!"
***
אבל היא לא הייתה מסמיקה אם היא לא הייתה מאוהבת. והיא לא הצליח לענות לעצמה ששהיא שאלה את השאלה הזו בלילה, אחרי שסגרה את הכילה מסביב למיטתה, וניסתה להירדם.
היא החלה לגולל את שמות הבנים בשכבתה. לא, לא, לא, לא, לא, לא.
ממש לא. היא לא הצליחה לחשוב על אחד שהיא מאהבת בו באמת.
ואז...
והחדש ההוא? שהצטרף השנה?
נבו כחם. מה איתו? הוא סבבה. זהו. סבבה. לא מאוהבת בו. לא, מה פתאום.
ומה את חושבת מחשבות כאלה בכלל?!
הכילה נפתחה ממיטתה ופרצוף הציץ פנימה ושאל: "למה את סמוקה כמו עגבנייה? טוב, לא משנה... יש לך נייר טואלט? אין לי על השידה ואני מעדיפה שיהיה, ליתר ביטחון."
היאם חייכה ומסרה לחברתה גליל נייר.
"תודה."
נבו. נבו בסדר, לא יותר. נבו הוא...
בסך הכל ילד. סתם, אחד.
אבל ליבה התקשה להאמין בכך.
בעיקר לאחר מה שקרה למחרת.

		הפרק הבא