אהבה נסתרת

היאם ישבה במיטתה ושקעה במחשבות.
נבו. הוא מקובל?
היא לא ידעה כי הוא בהפאלפאף. והיא ברייבנקלו.
רייבנקלו והפאלפאף מתאימים? היה ראיון על זה בעיתון אתמול.
אבל... מה היא חושבת עליו בכלל?!
היא לא מאוהבת ולא נעליים, ומספיק להיות כזאת קיטשית!
אבל היא בכל זאת רוצה את העיתון.
האיל, תמיד קופצת במקומה בבוקר, בכל בוקר, ומוצאת סיבה לשמוח.
*פלאשבק*
"היום ירח מלא," היא אמרה פעם.
"את יודעת שבזמן ירח מלא, כל אנשי-הזאב משנים צורה!" קראה נאיל. באותו הזמן ישבו כל שבע הבנות בחדר.
"תהיי חיובית, נאיל." העירה האיל. "לא יצא לך מזה שום דבר."
המורים תמיד היו מתבלבלים בין השמות הדומים של האיל ונאיל, אבל מראן היה שונה לגמרי.
הדבר הכי בולט הוא שלהאיל יש שיער בלונדיני עם שחור, משהו מעורבב ולא ברור, ולנאיל יש שיער חום כהה, שלאחרונה שינתה את אורכו לקצת אחרי הכתפיים.
רחש, גלגלה את עיניה ואמרה: "תגידו, אין לכן חיים? בואו נדבר על משהו אחר. לאירה הציע לי חברות!!"
שקט. דממה.
לאירא.
הן לא ממש חיבבו את לאירה.
אבל הוא השתנה. הוא כבר נהיה בסדר. לא ברמה שגרמה להיאם להתאהב בו, אבל ברמה שאיפשרה לה לנפנף לו לשלום, כשחלף ממולה במסדרון.
"את מרגישה כלפיו משהו?" שאלה הגן.
"אני... לא ממש יודעת..." הסמיקה רחש.
היא הייתה הראשונה מבין השבעשהציעו לה חברות, ואף אחת לא ידעה איך להתמודד עם זה.
חוץ מהיאם. היה לה פיתרון פשוט.
"תני לו הזדמנות ותבדקי אם את רוצה שהוא יהיה חבר שלך. לא תרצי? תיפרדי ממנו. חברים באים והולכים." הציעה.
"תודה," חייכה רחש ומיהרה מהחדר בריצה.
"חברות בין רחש ללאירה." מלמלה רענב.
*סוף פלאשבק*
חברות בין רחש ללאירה. היא תוכל לספר לי מה הולך ביניהם?
לא, לא. זה לא משהו שטפשר לשאול עליו. משהו אחר.
היא סיפרה לה לפני כמה זמן, שילדה אחת ניסתה לסכסך.
הגריפינדורית המגעילה, השתמשה ביתרון שהיה לה, העובדה שהיא הייתה עם לאירה באותו הבית, וסיפרה לו דברים לא נעימים על רחש.
רחש סיפרה שהיא נפגעה מאוד.
את לא רוצה את זה, נכון? חשבה.
אני לא רוצה את זה. ענתה לעצמה. תכניסי את הראש למחברת ותתחילי ללמוד. תשכחי ממנו.
היא יצאה מהחדר, מופתעת לפגוש את ליסה מצמידה בקסם שלט לדלת חדרן.
ליסה היא עורכת עיתון בית הספר.
היאם הרימה גבה. "מה קרה?"
"הודעה," נאלצה ליסה לחייך. "אני... נגמרו לי הרעיונות ואני מחפשת למי להעביר את העיתון."
"בהצלחה." בירכה אותה היאם.
"תודה," ענתה ליסה בחיוך קטן. "רוצה אותו?"
"יש לי יותר מדי לחץ לימודי," הודתה היאם. "וקשה לי למצוא נושאים, כי אין לי ממש איך להשיג מידע."
ליסה חייכה בהבנה.
"העיתון שינה אותי לטובה," אמרה. "אני נותנת אותו בגלל הבחינות שלי, הרי אני בשנה החמישית."
היאם הנהנה בהבנה. היא כבר עברה את הבחינות האלו.
"את יכולה לקחת אותו, הרי זה רק לשנה. אני לוקחת אותו בחזה אחריה, נגמרות הבחינות," אמרה ליסה.
"אני... אחשוב על זה," חייכה היאם חיוך מאולץ.
"מחר יגיע עיתון גדול במיוחד, עם כל הכתבות שאי-פעם פירסמתי. תהני!" ליסה חייכה בחזרה והתרחקה לכיוון הדלת הבאה, של רענב, ינור ורעש,
שישנות בחדר של ארבע בנות. ברייבנקלו, למרות שזה בית של החכמים, ומניעת המריבות צריכה להיות תכונה חזקה בנו,
מריבות פורצות כל הזמן אצלינו. לפעמים, בנות אפילו לא מסכימות לישון יחד.
המיטה בחדרן של רענב, ינור ורחש, משמשת כמיטה עודפת שמגיעות לשם בנות לישון, במקרי מריבות חמורים.
*פלאשבק*
היאם כבר אמרה להן פעם שהיא הייתה רוצה גם מיטה רזרבית בחדר ולהיות שלוש.
"היאם, את לא מבינה. את לא יודעת מי יישן איתך בחדר," אמרה לה ינור. "את לא ממש מחכה ללילות האלה, שאת לא יודעת מי יישן לידך בלילה, ככה שזה יכול להיות לא ממש נעים. תדמייני
שמישהי שאת שאת לא אוהבת ישנה לידך בחדר. זה לא קצת לא נעים?"
היאם הנהנה.
"את ישנה עם שותפות קבועות," הוסיפה רענב. "אני חולמת על סיוטים שבן פתאום מגיע והמורה שעומד לידו אומרשאין לו מקום לישון אז..."
"קשה," סיכמה רחש."חוץ מזה, את צריכה להעריך את מה שיש לך."
"אני יודעת," הזעיפה היאם את פניה. "אני יודעת."
"אאמ, לא סיימתי לדבר," אמרה רענב. "אז כשלאירה נהיה החבר של רחש, הצטרפו סיוטים על לילה שבו הוא מגיע לישון אצלינו... ו... בואו נגיד שבלילה הבא לא נרדמתי. וגם לא בזה שאחריו."
"היי!" קראה רחש.
הבנות צחקו.
*סוף פלאשבק*
המון חוויות של השבע חלפו בראשה של היאם והיא חייכה לעצמה. חבורה, חבורה, אבל עם קשר חזק. חזק מאוד.
ונבו...
אין לך זמן אליו עכשיו, פקדה על עצמה. תשיגי את העיתון וזהו. זהו, זהו, זהו.
נגמר.

אבל היא לא ידעה עד כמה היא טועה...

הפרק הקודם		הפרק הבא