עולם מוזר

בדרך לבית הספר הכול התחיל להשתבש.

חיכיתי לדפנה במקום הרגיל, ליד המכולת של ברוך.

חיכיתי 5 דקות, 10 דקות, והיא לא הגיעה.

התחלתי ללכת לכיוון בית הספר. בצומת של ניסים ראיתי אותה, היא עמדה בגבה אלי וחיכתה "איחרת" היא אמרה לי "אני מחכה לך פה כבר רבע שעה".

לא הבנתי, בכלל לא הכרתי אותה. היא נראתה כמו אשת החתול מאמש, שיער שחור כרה, אוזני חתול שחורות מבצבצות מתוכו וזנב חתול שחור וחלק מתנדנד מאחור, היא לבשה מכנסי ג'ינס ארוכים וצמודים וחולצה קצרה, לבנה וזרוקה.

"מי את ומה את רוצה ממני?" שאלתי.

"הממ... כן... אאה... אני מבינה... אני לא בטוחה שאני אמורה לעשות את זה... אני מבינה שהיא ביקשה אבל הוא אמר לא..." היא אמרה , מדברת עם מישהו נסתר.

"אממ... סליחה! אני עדיין פה." אמרתי.

"רק שנייה בבקשה."היא אמרה, המתנתי.

"אוקי, אני איתך" היא אמרה והסתובבה אלי

"דפנה!!!" נסוגתי

"כן?" היא שאלה

"אהה... יש לך אוזני חתול?" נבוכתי

"מה?! את רואה את זה?!" היא נבהלה,

"אממ... כן, אני לא אמורה?" שאלתי

"עד עכשיו לא ראית את זה." היא אמרה

"יש בזה משהו" צחקתי, אך למראה פניה שבתי והרצנתי."זה עד כדי כך גרוע?" נבהלתי

"קרה לך משהו מוזר בימים האחרונים?" היא השיבה בשאלה, נמנעת מלענות.

"חוץ מזה ששתי נשות חתול תפסו אותי?" שאלתי משועשעת.

"בואי אנחנו נאחר לבית הספר, תספרי לי בדרך." היא ענתה.

אז הלכנו ובדרך סיפרתי לה על הכול מלבד על הבקבוקון הכסוף, איך שהוא הרגשתי שעל זה היא לא אמורה לדעת. כשהתקרבנו לבית הספר נשמע הצלצול

"אוי לא" היא אמרה, רצנו, למזלנו הספקנו להגיע לפני צפרירה, המורה לתנ"ך. נכנסנו לכיתה והתיישבנו במקומותינו. צפרירה נכנסה לכיתה.

 "כולם לעמוד" אמרה- אהה... סליחה צווחה צפרירה. "ומכיוון ששירי ודפנה מתנשפות אני מסיקה שהן הגיעו לאחר הצלצול, גשו אלי אחרי השיעור בנות" הוסיפה

"כן המורה" אמרנו בהכנעה

" את עדיין חייבת לי הסבר" כתבתי לדפנה

"על מה?" היא החזירה לי פתק

"על האוזניים!" כתבתי ברוגז קל

"בהפסקה" היא דחתה את הקץ.

בסוף השיעור ניגשנו לצפרירה שאמרה שהיא מאוד מאוכזבת מאיתנו ושבפעם הבעה זה לא יעבור לסדר היום. בלה...בלה...בלה..., בקיצור יצאנו להפסקה

הפרק הקודם		הפרק הבא