עולם מוזר

נעמדנו ליד הברזייה בחצר.

"נו?!" דובבתי אותה, דפנה היססה.

"עכשיו תורך להסביר לי כמה דברים..." אמרתי,"למשל את העובדה שיש לך אוזניים וזנב של חתול?" שיחררתי רמז.

"אני נערת חתול. מה יש להסביר?" גימגמה דפנה, לחוצה.

"ועוד מעט תגידי לי שהאף היא אלה בתחפושת!" אמרתי.

"איך את יודעת על זה?!" דפנה נדהמה.

(כדאי שאציין שהאף היא החתולה שלי. יש לה פרווה ג'ינג'ית עם גוונים בלודיניים, והיא אצלי מאז שאני זוכרת את עצמי )

"את צוחקת עלי, נכון?" שאלתי , מופתעת.

"לא." היא אמרה, נשארת רצינית.

"האף היא אלה בתחפושת?!" נדהמתי "את רצינית?!"

"כן." היא ענתה בפשטות, "מה? סתם צחקת קודם?"

"כן." אמרתי.

"לא נכון." היא צחקה.

"כן נכון." התעקשתי גם אני, מצחקקת.

"אוף! בכול 500 שנותיי לא פגשתי מישהי שגילתה חצי מסודותיי ביום אחד!"קראה בתיסכול.

"אני אקח את זה כמחמאה... רגע! 500 שנותייך?! את בת 500?!"קראתי בתדהמה.

"כן, ועכשיו היא גילתה שלושה רבעים מסודותיי ביום אחד!" הוסיפה דפנה , מתוסכלת.

"מה שאומר שיש לך עוד סוד אחד שלא גיליתי." צחקתי.

"אוף!" היא חייכה חיוך קטן, "אבל אותו אין סיכוי שתגלי!"היא התגרתה בי

"טוב." אמרתי והלכתי לכיוון השער.

"לאן את הולכת?" היא שאלה.

"הביתה" עניתי.

"למה?"

"כדי לחלוק כבוד לאלה היקרה שלי."עניתי,"את מוזמנת לבוא איתי ,  אבל רק אם את רוצה לבוא כדי למנוע מהאף לגלות לי את הסוד האחרון שלך."

"לפעמים אני פשוט לא מבינה למה התחברתי איתך."קראה בתיסכול מעושה.

"אולי רצית להרגיש צעירה, סבתא?" הצעתי ,מתפקעת מצחוק.

"את קוראת לי סבתא? חכי שתכירי את אבא שלי . הוא באמת סבא." אמרה, נדה בראשה כמיואשת ממני, " הוא גדול ממני ב1000 שנים!" היא חייכה.

"אבא שלך בן1500 ?!"נדהמתי.

"כן." היא ענתה, "ותאמיני לי , בחברה שלנו הוא עוד נחשב צעיר! אני מכירה מישהו בן 5000!"הוסיפה.

"באמת? יפה לו." כבר מזמן עברתי את גבול ההפתעה האפשרי.

"בהחלט" ענתה.

"טוב, אני הולכת הביתה. את באה?"שאלתי והתחלתי ללכת, היא הלכה איתי.

"כן." היא ציינה את המובן מאליו.

הפרק הקודם		הפרק הבא