"אנחנו צריכים להרוג אותו עכשיו, סאקורה" אמר שר מלכיי השמיים, אלהנדרו. היה זה יום מלא החלטות לחבריי מועצת המלאכים. סאקורה הרימה את ידה לעצור אותו. "עוד אפשר לשכתב את חייו," אמרה בהחלטיות. המלאכים הזעיפו פנים. "את יודעת שכל העולם התחתון רוצה את נשמתו," אמר אחד מחבריי המועצה בעצבנות. "כן," אמרה סאקורה. "זאת באמת נשמה טובה, לבנה בפנים, שחורה מבחוץ". חבריי הלהקה זזו באי נוחות. "מה עם השד?"שאל אלהנדרו. טמפרטורות החדר צנחו במהירות. "את השד" אמרה סאקורה בקול שקט, אבל הוא נשמע בכל החדר. "נשמיד".
נסעתי על אופניי, הרגשתי עקצוץ בכף ידי. הרמתי את ידי לפניי וראיתי את הסמל שקיבלתי שנה אחריי מות אימי זוהר, סמל בצורת ירח שסביבו טבעת אור וורדים. נזכרתי בין רגע בזיכרונותיי האבודים, שנה שלמה מחיי נמחקה מזיכרוני ופתאום הכל חזר. אני זוכר את ההסכם, זעם מילא את ליבי. מי מחק את זיכרוני?! למה מחקו אותם?! לפתע הוא נחת מולי, מפחיד אותי למוות. נפלתי מין אופניי נוחת על האחוריים. השד שאיתו חתמתי את חיי, סבאסטיאן.
תגובות? ואם משהו מכיר תאנימה הזאת "black butler" או לא מכיר אני ממליצה לראות.
|