מעבר מימדים

דניאל לא ידע אם הוא יותר כועס או יותר המום.

נוגה הייתה כאן. נוגה.

הוא העיף מבט כעוס בעומר, שעמד ליד השער ודיבר עם מאיה.

זה היה כל כך לא הוגן.

עומר ומאיה היו זוג כבר כמה חודשים. אותם אף אחד לא הכריח להיפרד בגלל משימת המימד המטופשת הזאת.

דיק טען שזה בגלל שמאיה ועומר הם חלק בטוח מהשמונה ונוגה, לעומת זאת לא.

אבל הנה היא כאן. השמינית.

"כדור הארץ לדניאל!" קולו של לי קטע את הרהוריו.

"מה?" דניאל התנער. "אה, כן. אני לא חושב."

לא היה לו מושג על לי דיבר, אבל 'אני לא חושב' הייתה תשובה שהלמה כמעט כל מצב.

כמעט.

"מה זאת אומרת 'אני לא חושב'? אין לך איזו שהיא העדפה?" שאל לי.

"לגבי מה?" דניאל נאנח. הוא חייב למצוא משפט שיעבוד בכל מצב, כי לפעמים לי פשוט לא סותם. זה בלתי אפשרי להקשיב כל הזמן.

"לגבי המשימה," אמר עידן.

"אה," אמר דניאל. "מה לגביה?"

"איזו משימה אתה חושב שנקבל?" שאל לי.

"האמת היא, שלא אכפת לי, כל עוד זאת לא משימת המכשף."

עידן ולי הצטמררו.

"המכשף הזה נשמע כמו טיפוס מפחיד. אני מקווה שלעולם לא אתקל בו," אמר לי.

"למרות שיש סיכוי גדול שנקבל דווקא את המשימה הזאת," אמר עידן בניסיון להיות מציאותי.

"אני לא חושב," אמר לי. "הוא לא חזר לפני עשר שנים בסך הכל? בדרך כלל יש הפרשים של מאה שנים."

"לא בזמן האחרון," אמר דניאל בקול קודר. "הוא הולך ומתחזק. דיק אמר לי פעם שאם הוא יחזור, יש סיכוי שלא נצליח לגבור עליו. מועצת המכשפים עדיין לא הבינה איך להביס אותו סופית."

שער המימד רטט. מתוך החומר הירוק יצא דיק, לבוש בחליפה הרשמית שלו.

"הבאת את המשימה?" מאיה, כמו תמיד, ניגשה ישר לעניין.

"כן," אמר דיק. "אני מצטער ילדים. זוהי משימת המכשף."

"הו, האירוניה," אמר לי.

נוגה בהתה בטיפוס הגבוה שיצא מתוך הג'לי, או שער המימד כפי שסיוון וסתיו קראו לו.

הוא היה גבוה, וכהה עור. שערו השחור היה מגולח קצוץ, כל כך קרוב לקרקפת שהוא נראה כמעט קירח.

הוא פשוט צץ מתוך הג'לי. שנייה אחת לא היה שם כלום, ורגע לאחר מכן הוא עמד שם, לבוש בחליפה שחורה רשמית.

בדיוק כמו שסתיו וסיוון תיארו את זה. שער מעבר בין המימדים.

רגע אחד אתה במימד הזה, ושנייה לאחר מכן לא נותר ממך זכר.

מאיה, הנערה שדיברה עם עומר במהלך החצי שעה האחרונה, שאלה את האיש הגבוה שאלה.

התשובה שהוא ענה, גרמה לכולם להחוויר.

"עומר?" נוגה ניגשה אל אחיה. "עומר, מה קורה כאן?"

"זה לא הוגן," עומר לא התייחס אליה, אלא דיבר אל האיש הגבוה. "אתה לא יכול לעשות את זה, דיק. נוגה לא מאומנת. היא לא מספיק חזקה בשביל להתמודד עם כזה דבר."

"לא חזקה מספיק בשביל מה?" שאלה נוגה בטון נעלב.

"אחותך חזקה מכפי שאתה חושב," אמר דיק. "אתם תצליחו."

"עומר!" נוגה טלטלה את כתפו. "מה קרה?"

"קיבלנו את משימת המכשף," אמר עומר בפנים חיוורות.

"אתם מנסים לגרום לי להרגיש סתומה הבוקר?"

עומר נאנח. "אני מצטער. לפעמים אני שוכח שאת לא יודעת. כל כך התרגלתי לזה בשנה האחרונה..."

"משימת המכשף היא אחת ממשימות הזכות שניתנות למהגרים," הסבירה הנערה שחורת השיער שעמדה ליד עומר. "אנשים בעלי קסם שחיים במימד ששכח אותו. אין לנו זכות לגור כאן. אנחנו לא שייכים לכאן. אבל נולדנו כאן, ולמרות שיש לנו קסם, ואסור לנו לחיות במימד הזה, מועצת הקוסמים שבמימד הנשכח נותנת לנו אפשר להרוויח את מגורינו כאן."

"אנחנו נצטרך לבצע משימה," אמרה סיוון.

"יש המון משימות שאפשר להטיל עלינו," הוסיפה סתיו.

"אבל משימת המכשף היא הקשה מכולם," אמרה סיוון.

"ואם אני לא אסכים לבצע את המשימה?" שאלה נוגה.

"את תועברי מיד למימד המקביל," אמר דיק.

"אז למה שלא נעשה את זה?" שאלה נוגה. "מה כל כך רע במימד המקביל?"

"אין שום דבר רע," אמר עומר. "השאלה היא אם את מוכנה לוותר על כל החיים שלך כאן וללכת למקום שאת לא מכירה, בלי אף אחד אחר שיתמוך בך."

"אני..." נוגה לא ידעה מה להגיד. היא לא הייתה מוכנה לעזוב את כל החיים שלה כאן.

אמא שלה עזבה רק לפני כמה דקות, והיא כבר הרגישה שהלב נקרע לה מהחזה מרוב געגועים.

"אני אקח את זה כהסכמה," אמר דיק לנוכח השתיקה שהשתררה.

הוא שלף מכיסו שמונה שקיקים שחורים ונתן אותם לנערה שחורת השיער.

"את יודעת מה הם," אמר דיק. "אסור לך לאבד אותם. עליך לשמור עליהם בחייך."

הוא הסתובב ודיבר עכשיו אל כולם. "אתם תצטרכו לעבור עכשיו בשער אל תחילת המשימה שלכם. בחלק הראשון, יבדקו את הכישורים שלכם. יראו אם אתם בכלל מתאימים להיות לוחמי המימד. אם תעברו את זה, תוכלו לבצע את המשימה. אם תיכשלו, תועברו למימד הנשכח. זה כל מה שמותר לי להגיד."

דיק הפנה לעבר חבורת הנערים את גבו, ונגע בשער בכוונה לעבור למימד הנשכח.

"תשמרי עליהם, מאיה," הוא אמר לנערה שחורת השיער, ואז נכנס לתוך השער ונבלע בתוכו.

מאיה הביטה בשער באימה. היא התאמנה לרגע הזה במשך יותר משנה. בהתחלה לבד, אחר כך עומר הגיע, ואחריו כל השאר. האימונים היו קשים, אבל זה היה שווה את זה.

מאיה ידעה שהיא חזקה עכשיו יותר מאי פעם.

ולמרות זאת, היא פחדה.

היא לא העזה לגעת בשער, לא העזה לעבור בתוכו אל עבר המימד הנשכח.

הציפיות שנתלו בה היו יותר מדי גבוהות.

לשמור על כולם?

היא בכלל לא יודעת אם היא עצמה תשרוד!

היא הרגישה בידו של עומר לוחצת את ידה בחוזקה.

"את יכולה לעשות את זה מאיה," הוא לחש לתוך אוזנה. "אני יודע שאת יכולה."

מאיה נגעה בנוזל הצמיגי הירוק שיצר את השער.

"אני אעבור עכשיו בשער," היא שמעה את עצמה אומרת. "אחרי שאני אעבור, תעברו גם אתם."

היא הביטה בפניהם של חבורת הנערים. הם השיבו לה מבט מפוחד, חושש, ששיקף במדויק את הרגשתה, אבל היא לא נתנה להם לדעת את זה.

בשבילם היא צריכה להיות המנהיגה חסרת הפחד.

"כל כך הרבה זמן התאמנו," היא אמרה. "אנחנו לא נניח לאיזה מכשף קטן לעמוד לנו בדרך, נכון?"

"ברור שלא!" לי חייך את חיוכו הקבוע. "ואנחנו לא ניתן לך לעבור לבד. כולנו נלך ביחד."

הוא אחז בידו של עידן, וזה בתורו תפס בידה של סיוון.

לבסוף כולם אחזו ידיים. אפילו נוגה, הנערה החדשה, החזיקה ידיים עם סתיו וסיוון.

"אל תוך השער!" הכריז לי.

והם נכנסו לשם כקבוצה.

____________________

אני ממש אשמח לתגובות בונות, ואני יודעת שיש קטעים לא ברורים, אז תגידו לי מה ואני אתקן. :)

הפרק הקודם		הפרק הבא