שומר אחותי

ג'ון:

"אוי, מייק, די כבר להפריע" שמעתי את אחותי צועקת עליו כהיא רק חציה רצינית, הצחקוקים שלה ערפלו גם את הרצינות המועטת. "אוי, בחייך, אל תהי קשה!" הוא אמר, שמעתי את נשימותיה נעצרות לרגע כאשר נגע בשערה. הכל נראה כל כך תמים, אולי תמים מדי. "תפסיק להיות כזה פרנואיד!" חשבתי לעצמי "היא כבר גדולה ויודעת לטפל בעצמה, לפחות ככה היא אומרת, פיות צריכות הגנה רק מסוגים מעטים של דברים, כמוני למשל" חושי התחדדו למשמע קול למטה, אפילו לאחר שאיימי השביעה אותי להשאר בקומה למעלה כשהחבר שלה, מייק, נמצא אצלנו, עדין יכולתי לשמוע כל מילה במילה שנאמרה למטה, לפעמים יש יתרונות בלהיות כזה. כזה מוזר, כזה תמהוני, כזה עגמומי, כזה מסוכן, כזה ערפד. לא משנה איך שאני אהפוך את זה, זה תמיד יחזור אלי בצורה הזאת, קר ומר.

"מייק, אני מזהירה אותך!" הצעקה הזאת נהייתה מהולה בשמחה, אך עדין יכולתי לשמוע שקורה שם משהו לא טוב למטה. "תתאפס אל עצמך" אמרתי, כמעט בלי קול "הדבר האחרון שאתה צריך זה עוד אויב, ואויב שהוא הבן זוג של אחותי, זאת צרה פי שתיים. אסור לך לרדת, זה ישנה אותו, ולא לטובה" גם לאחר הניאום שלי, נעלתי את עצמי בחדר ליתר בטחון, מובן שזה לא יעצור אותי אם אצטרך לרדת, אבל יתן לי עוד זמן בדמות סיכוי קטנטן לשלוט בעצמי ברגע של חולשה. נעמדתי ליד החלון ושאפתי אויר, כמו תמיד ההרגשה הייתה טובה, הסירחון של האויר תמיד השכיח דברים מתוקים אחרים שיכלו בקלות להיות טרף קל. לכן אהבתי את זה.

"מייק, החגיגה הזאת מתחילה בצורה מסוכנת" שמעתי אותה אומרת, לא נשמע קול בתשובה אבל הריח תקף אותי מיד, משהו יותר מגעיל מהסירחון שבחוץ, סירחון משקר של משקה אלכוהולי, כנראה בירה. מייק שתה. אין בזה ספק. אני חייב לעצור אותו לפני שהוא יעשה דברים מסוכנים! אני לא יכול, איימי אוהבת אותו! היא עוד תשנא אותו עם הוא יעשה לה משהו! היא עוד תשנא אותי עם אני ארחיק אותו!

נאנחתי, לא יכולתי לעשות כלום, לא בלי להסתכן בשנאה מוחלטת מצד איימי, דבר שלא הייתי מסכן לעולם. "היא פיה" הזכרתי לעצמי "היא יכולה לדאוג לעצמה לרב הדברים, כל עוד..."

ברגע שהמחשבה עלתה בראשי, לא יכולתי להסתכן עוד, לא כשהסיכון כל כך גדול, אני חייב למשוך את תשומת לבה לרגע, לגרום לה לבוא לכאן, ורצוי בלי לעשות דברים נוראיים לחבר השתוי שלה.

"איימייייייי!!!!" צעקתי מלמעלה "בואי עכשיו!!!"

היא הרימה מבט למעלה, אך לא באה, לא הייתה לי ברירה, הייתי חייב לפעול ולא... איימי עלולה לחשוף את עצמה, היא שתתה גם, לפי הסירחון שבריח שלה, זה היה רק עניין של זמן עד שהיא תגלה לו ואז... ואז הם יבואו. אבל לפני שהספקתי לעשות משהו, שמעתי קול שדומה לשיהוק מלמטה,

"מייק, אני צריכה לספר לך משהו" אמרה איימי בקול מנומנם

מקווה שאהבתם, הפרק הבא יהיה מנקודת מבט של איימי ואז שוב לג'ון וכך הלאה...

		הפרק הבא