what if...

דראקו הסתכל על לונה במבט מלא תיקווה,הייתכן שהיא באמת רוצה לעזור לו? בפעם הראשונה מזה הרבה מאוד זמן דראקו לא הרגיש לבד.
אפילו חבריו הקרובים ביותר נטשו אותו כשגילו שמשפחת מאלפוי כבר לא מחזיקה בכוח שהחזיקה בעבר. ומאז מצא את עצמו דראקו לבד ללא תמיכה,
אבל עכשיו זה אחרת, עכשיו יש מישהו שמוכן לעזור לו ודראקו יעשה הכל בישביל שזה ישאר כך.
"תצא מהמחבוא שלך כבר!!חתיכת פחדן!" זה קולו של אביו חשב דראקו.
"אל תדאג הכל יהיה בסדר." אמרה לו לונה, וביחד הם נעמדו מול לוציוס ואוכלי המוות שלצידו.
"הו כמה נחמד דראקו מצאת לעצמך חברה! חבל שעכשיו נצטרך להרוג גם אותה" קרא אביו וחייך חיוך מרושע. אוכלי המוות שלצידו התחילו לשלוח לעבר השניים קללות וכך גם לוציוס.
עד כו לונה ודראקו הצליחו להגן על עצמם אבל שניים נגד שלושה זה לא קרב הוגן כל כך והיה ברור שזה יגמר בקרוב.
לוציוס מאלפוי כיוון את השרביט שלו אל בנו"קרושי.." אבל הוא לא הספיק לסיים את המילה כי מישהו שיתק אותו מאחור. זה היה ארתור וויזלי. דראקו הסתכל אליו, נדהם, למה שירצה לעזור לו הרי כל השנים האלה הוויזלים והמאלפויים היו אוייבים.
"אני חייב לך, אתה הצלת את אישתי" אמר ארתור. דראקו חייך, הנה עוד מישהו שסומך עליו ומוכן לעזור לו אבל מחשבתו נקטעה. "זה לא אומר עדיין שאני סומך עליך, אחרי כל מה שעשית... אתה צריך להוכיח את עצמך יותר" אמר לו אדון וויזלי בנימה רצינית. אבל מצב רוחו של דראקו לא נהרס, במקום זה הוא הפך להיות נחוש יותר להוכיח את עצמו, זה הזמן להיות מה שהוא רוצה להיות ולא מה שמשפחתו מצפה, היום הוא יעשה את מה שנכון!
וכך הוא המשיך להילחם לצד לונה. הם עזרו אחד לשני וזה היה ניראה מהצד שהם נעים בסוג של הרמונייה כזו, אחד מגן והשני תוקף.
לא עבר הרבה זמן עד שבחוץ נישמעו קריאות עידוד. וולדמורט מת! הארי פוטר השיב את האיזון לעולם!! אוכלי המוות הפסיקו להילחם. חלקם התעתקו אך חלקם נכנעו ונישארו במקומם.
דראקו לא זכר מתי בפעם האחרונה היה כל כך שמח. וולדמורט מת, הסבל ניגמר, הוא חופשי!
אבל מסתבר שלא כולם חשבו כמוהו, כעבור כמה דקות מצא את עצמו דראקו מוקף בשרביטים שמכוונים אליו.
"זה בסדר הוא בצד שלנ.ו" אמרו לונה וג'יני יחדיו.(ג'יני בגלל שהוא הציל אותה)
"אני לא מאמין לזה,  איך את יודעת שהוא לא סתם פחדן שהחליט להיצטרף לצד המנצח?" שאל רון בחשד.
"זה הזמן שלך ילד, תוכיח שאתה ראוי להגדרה טוב." אמר אדון וויזלי
דראקו לקח נשימה עמוקה והתחיל את סיפורו:"אף פעם לא רציתי להיות בצד האפל, אף פעם לא באמת תמכתי בוולדמורט, לא באמת שנאתי מוגלגים או כאלה שהם לא טהורי דם. זאת הייתה הצגה אחת גדולה שאם לא הייתי עושה אותה אז... בואו נגיד שהייתי צריך להתמודד עם זעמו של אבי." היה לו קשה לספר את כל זה, הרי כל כך הרבה זמן שמר זאת בסוד אבל בכל זאת הוא המשיך "תמיד התנהגתי ביהירות והייתי נטפל לחלשים מימני כי לא רציתי שאנשים ידעו מה באמת היה קורה בבית שלי. אמא ואבא שלי לא באמת רצו ילד, הם רצו יורש, ולכן לא היה שום קשר ביניי לבין הורי שלא קשור לעונשים, תמיכה בוולדמורט או תדמית. אני מודה שלא אהבתי את שלושתכם בהתחלה אבל אז התחלתי להבין שאני לא רוצה להיות בצד האפל. תמיד פחדתי להגיד את מה שאני באמת חושב בגלל הרצונות של אבי אבל היום הבנתי שזאת ההזדמנות האחרונה שיש לי לעמוד על שלי, אז הלכתי על זה." דראקו סיים את דבריו.
חלק קטן מהאנשים הסתכל עליו ברחמים, חלק אחר השתכנעו מההסבר ופשוט השלימו עם העובדה שהוא "טוב", אבל חלק אחר של אנשים שבמקרה הוא הכיר אותם אישית לא השתכנעו והתסכלו עליו בחשד.
אחרי זה האנשים שהקיפו את דראקו התפזרו, רק הארי נישאר, "אל תחשוב שהתחמכת מזה כל כך בקלות" אמר לו הארי והלך גם הוא. 

הפרק הקודם		הפרק הבא