המטרפומאגוסית

הארי לא הצליח לישון. הוא התהפך במיטתו כל הלילה, אבל כשעצם את עיניו, הדבר היחיד שראה היה תמונתה של הנערה, ג'ני למנטה. הוא ידע שהחלום הזה לא היה סתם, ושכנראה יש לו משמעות כלשהי. הרי לא הגיוני שחלם על נערה, ואז, לגמרי במקרה, לא רק שהיא קיימת במציאות, היא גם עומדת להצטרף לבית שלו בשנת הלימודים הבאה.
כשסוף סוף הגיע הבוקר, קם הארי ממיטתו והתמתח. בניגוד לצפוי, הוא לא הגיע אל המחילה או אל המפקדה בקיץ הזה, אלא קיבל מכתב מאדון וויזלי, ובו נכתב שהוא עצמו יבוא לאסוף אותו יום לפני תחילת הלימודים, ואז ילך עם רון והרמיוני לקנות ציוד, ואז ישנו בקלחת הרותחת, ובבוקר יסעו להוגוורטס.
הארי סגר את מזוודתו שארז לפני שלושה ימים, וירד בחשאיות למטה. הדרסלים עדיין ישנו. אחרי ההכל, היה זה יום שבת, והשעה הייתה רק 7:00 בבוקר. הוא פתח את הדלת בשקט, ויצא אל הרחוב. הוא היה בטוח שהיעלמותו לא תעיב על מצב רוחם, אלא רק תשפר אותו. הוא הגיע אל קצה הרחוב, ושם חיכה לו אדון וויזלי. "שלום אדון וויזלי." אמר הארי בנימוס. "שלום הארי." ענה אדון וויזלי "מה חדש?" "כרגיל, כלום." ענה הארי בסתמיות. מר וויזלי אחז בידו של הארי, ותוך כמה שניות של הרגשה כאילו נדחס בתוך צינור, הוא ראה את עצמו בקלחת הרותחת, באחד החדרים. רון ישב על אחת המיטות. לשמע קול הופעתם, הוא קפץ בהפתעה. "מנ'שמע הארי?" הוא שא והתחבק איתו. אדון וויזלי יצא מהחדר לאחר שאמר "אל תשכחו, ניפגש למטה בעוד שעה כדי ללכת לקנות ציוד." והם התיישבו על המיטה לשיחת חולין. בדיוק כאשר רון היה באמצע סיפור על איך הוא אכל ארוחת ערב עם משפחתו, ומתוך הנקניקיה שלו התפרץ החוצה ארנב ביוני שפרד וג'ורג' יצרו, הדלת נפתחה. "רון מתי הארי אמור לה-" הרמיוני עמדה בפתח, וכשראתה את הארי, קפצה עליו בצרחות ובחיבוקים. "הרמיוני, תרגעי, לא ראיתי אותה רק חודש וחצי." אמר רון בפליאה. הרמיוני לא ענתה, כנראה מפני שעדיין הייתה מחוצה אל חזהו של הארי תוך כדי חיבוק נוסף. "מה? אה, כן, אתה צודק, אבל כ"כ התגעגתי!". היא התיישבה על המיטה. הארי הביט בשעונו. "בואו, כבר צריך לפגוש את אדון וויזלי למטה." הם ירדו למטה. לאחר שביצעו את הקניות, אכלו ארוחת ערב (שבמהלכה הצליחו איכשהו פרד וג'ורג' להכניס את הארנב הביוני שלהם אל תוך פודינג השוקולד של פרסי) והלכו לישון. כולם התעוררו מוקדם למחרת, ארזו את המעט שפרקו, וירדו במורד המדרגות תוך שהם גוררים את המזוודות, מפהקים ומשפשפים את עינהם. החבורה עלתה על שתי מוניות מוגלגיות, ונסעו אל תחנת קינגס-קרוס. לא קרו שום אירועים מיוחדים במהלך הנסיעה (אלא אם כן מחשיבים את זה שהדוויג השתחררה מכלובה והחלה להתעופף במעגלים מסביב לראשו של הנהג) והם הגיעו אל התחנה, נכנסו אל הרציף ועמדו במקומם. "נראה לי שכדאי שנלך לחפש תא." אמר רון, ושלושתם עלו על הרכבת. לאחר חיפוש קצר הם מצאו קרון שבו ישבו דין תומס ושיימוס פניניגן, והם התיישבו ופיטפטו איתם. כשהרכבת החלה לשרוק, הם הוציאו את ראשיהם מהחלון, וניפנפו לגברת ואדון וויזלי, בעוד גברת וויזלי צועקת אליהם מיני אזהרות ופקודות. כעבור כמה הדקות הרכבת החלה לנוע, וגברת וויזלי ובעלה נעלמו מן האופק. הם המשיכו לפטפט זה עם זה על המשחק של טרנסילבניה ואירלנד לפני כמה שבועות (אין לי מושג מי הגה את הרעיון הדבילי למשחק הזה, טרנסילבניה בכלל לא קרובים לרמה של אירלנד בקווידיץ'.") כשנשמעו צעדים מחוץ לתא. ג'ני למנטה פתחה את דלת התא שלהם שהיה בו מושב פנוי, ושאלה "אני יכולה לשבת פה?". כולם בהו בה. איש מהם לא האמין שהיא נוסעת איתם ברכבת, ושהיא רוצה לשבת איתם באותו תא. "כן, שבי בבקשה." הרמיוני הייתה היחידה שהייתה במצב הכרתי גבוה מספיק כדי לענות לה. ג'ני התיישבה, והניחה את מזוודתה, והתא שקע בשתיקה מביכה. "אההה, גברת למנטה?" שאל דין, מבוייש מעט. "למה אתה קורא לי כך? קרא לי ג'ני, בבקשה." ענתה לו. "אם כן, ג'ני, רציתי לשאול, למה השיער שלך נראה אחרת מאיך שהוא נראה בתמונה בנביא היומי?". "אהה, זה מאוד פשוט. אני מטרפומאגוסית." היא ענתה בטבעיות. רון פלט "וואו" חלוש, וכלם בהו בה עוד יותר מקודם. חוץ מרמיוני. "את מטרפומאגוסית?" היא שאלה בהתלהבות. "תמיד רציתי לדעת על מטרפומאגוסים." וכעבור דקה, שתיהן שקעו בשיחה על מטרפומאגוסיות, שהתפתחה בהמשך לשיחה על מיני כישופים מסובכים. כשעגת הממתקים צילצלה במעבר, ביקשה ג'ני את המסטיק הכי מתנפח של דרובל. היא החלה ללעוס אותו. "תסתכלו רגע." היא אמרה. היא החלה לנפח בלון. הבלון גדל, וגדל, וגדל וכמעט מילא את כל התא, כולם נלחצו אל הקירות מחשש שהבלון יגע בהם. כשהבלון כבר כמעט תפוצץ לגמרי, שאפה אותו ג'ני במהירות חזרה לפה. "איך עשית את זה?" שאל הארי בתמיהה. "עם קצת עזרה מקסמים, הכל אפשרי." היא צחקקה והמשיכה ללעוס את המסטיק. "מותר לך לעשות קסמים?" שאלה הרמיוני בתמיהה. "כן, משרד הקסמים אישר לי לעשות קסמים בחופשיות מאז השנה הראשונה שלי, כשכבר ידעתי  אז לבצע קסמים שלומדים לקראת הפסיכומטרי של השנה השביעית." ג'ני חחייכה, והקסימה את כולם.
כך הרמיוני וג'ני המשיכו לעסוק בענינייהם, רון, הארי, דין ושיימוס בענינייהם, וכך עד שהרכבת הגיע לבית הספר.

הפרק הקודם		הפרק הבא