הסיפור המסתורי

שלושת הילדים הסתכלו על האישה שעמדה מולם "מי את?" שאל הארי.

האישה הפנתה את ראשה אליהם והרמיוני זיהתה אותה ישר.

הרמיוני שאלה את האישה:"את אחותו של דמבלדור? את אמילי?"

האישה הסתכלה אליהם והינהנה בראשה. "קיבלתי פקודה מדמבלדור לפני מותו להגן על שלושתכם, יש מקום שארצה להראות לכם, בואו אחרי".

הארי רון והרמיוני הסתכלו על האישה במבט מוזר אבל מכיוון שקיבלה פקודה מדמבלדור הם עקבו אחריה בצייטנות.

הם התחילו ללכת לתוך היער "מה את רוצה להראות לנו" אמר הארי שניסה להדביק את צעדיה של האישה. האישה שתקה לרגע ורק אז ענתה,

"על זה ספציפית אני לא יכולה לענות אבל אני בטוחה שיש שאלות אחרות שאוכל לענות אליהם." האישה חייכה בטוב לב והביטה בעינייו הירוקות של הארי.

"איך זה לגדול עם דמבלדור?" חפץ הארי לדעת. "לא ממש גדלנו יחד" ענתה לו האישה "אתה מבין, דמבלדור תמיד היה איש דגול וגדול אפילו בשבילי, היה לו מעט מאוד זמן למשפחה

ולא היו לו חברים, רק עמיתים לעבודה. ובכל זאת כשהוא היה בבית הייתה אווירה כאילו שיש מלך או איש גדול וחשוב בתוך בייתנו, אף פעם לא חשבתי עליו כאח אלא כמודל לחיקוי."

הארי השפיל את ראשו לרצפה, "לא ידעתי שדמבלדור היה כל כך עסוק כל הזמן" הארי מילמל את זה בהשפלה  הוא לא ציפה לתשובה כזאת.

"מופתע אהה" אמילי לחשה "אבל אתה יודע דמבלדור הוא איש טוב ואני מאוד אוהבת אותו, בוא אנחנו כמעט שם".

הם המשיכו להתקדם על שביל עד שאמילי עצרה, מולם עמדה בקתה עם שלושה חלונות וגג עגול, הביקתה הייתה צבועכולה שחור חוץ מהגג הסגול.

"בואו" אמרה אמילי בחיוך הם החילו ללכת לכיוון הביקתה כשלפתע עצרו. מולם עמדו שלושה אנשים עם מסכות שחורות וגלימות שחורות. "אוכלי מוות" אמרה הרמיוני.

המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא