אות אתנה

היא דיברה אליו בשעה שהלכו בפורום.

אוה, פרסאוס ג'קסון. אתה חושב שניצחת. אבל רק סיבכת את התוכניות שלי. אני מתערבת שאתה לא יכול לחכות כדי לראות מה תיכננתי עבור חברתך הקטנה, אנבת'.

תשתקי, גאיה. צעק עליה פרסי בראשו. שלא תעזי לעשות משהו לאנבת'.

היא לא הגיבה. אנבת' לקחה את ידו של פרסי. "אתה בסדר?"                                                                                                           

"כן," השיב פרסי בשיניים חשוקות. כשהגיעו לפורום, כבר טפחו לג'ייסון על הגב לפחות 100 פעמים. הוא נראה שמח. אבל ליאו ופייפר נראו מדוכאים, בטח הניחו שג'ייסון לא אוהב אותם יותר. בכל אופן, כשעברו על פני חנויות ופסלים, הוא כרך את זרועותיו סביב כתפיהם והתנהג כמדריך טיולים. פרסי ראה שהם מיד נראו יותר שמחים. הלב של פרסי רקד ריקוד ניצחון. אנבת' הייתה לצידו. היא הייתה כאלומת האור היחידה בעולמו כשזיכרונותיו נלקחו ממנו. היא הייתה הדבר היחיד שהחזיק אותו בחיים, בגלל שלולא זכר אותה, היה בוודאי נהרג. הוא ספר בליבו את תכונותיה. את שערה הנקי והרענן, שהריח כמו לימונים, את עיניה הפקוחות בהשתאות, וכמעט יכול היה להבחין בגלגלים המסתובבים במוחה, עובדים קשה בניסיון לזכור את כל מה שראתה. פרסי לא רצה שתיפגע, בייחוד לא בגלל גאיה. העיניים של פרסי טיילו אל הייזל ופרנק, שהחזיקו ידיים, והלכו לשמאלם של ג'ייסון, פייפר וליאו. כל כמה זמן, פרסי צפה בה בשעה שעיניה שוטטו בכיוונו של ליאו, שלא סתם את הפה לרגע. היא הסתכלה בו ארוכות, ואז מנענעת את ראשה ואומרת משהו לפרנק. "תסתכל על המזרקה!" קראה אנבת'. "היא מדהימה. בוודאי עשויה שיש, בת משהו כמו 5 שנים, ו-"                                              

"מתוקה, אני לא רוצה להיות גס-רוח, אבל לא אכפת לי." האחרים מילמלו בהסכמה. "טוב, בסדר," השיבה אנבת', ונעצה את מרפקה בפרסי ונשקה ללחיו. פרסי חייך. "רגע, האם זו אמת-מים?"

"כן," אמר ג'ייסון. "כך אנו משיגים מים."

"אלוהיי, לא היה לי מושג!" אמרה אנבת' בציניות, שהצחיקה את פרנק. הם עצרו במאפייה קטנטנה, וקנו מאפינס; פרסי ואנבת' קנו שוקולד צ'יפס, פרנק והייזל לקחו בננה-אגוזים, פייפר קנתה פיסטוק, וג'ייסון וליאו קנו קינמון.  כשהלכו לכיוון המקדשים, שאנבת' התעקשה שייראו, פרסי הבין כמה בר-מזל הוא, בגלל שהוא בחיים. רק אתמול נקלע למלחמת-מינים, רק לפני שבוע הגיע למחנה. עכשיו היה פיראטור, במקום להיות שנוא על כולם. פרסי אהב את תצומת-הלב שקיבל, אך קיווה לחזור כמה שיותר מהר לביתו במחנה-החצויים. לחזור לביתן שלו, עם טייסון והפסלונים, גרובר בשדות התותים, ואנבת' שמורידה לבובות-האימונים את הראש. הוא התגעגע לימים הישנים והטובים, בהם אנשים לא התייחסו אליו כאל בן-מלוכה. הימים בהם היה רק פרסי ג'קסון, או, לפעמים, 'הבוס'. פרסי השתוקק לראות את רייצ'ל, כירון, קייטי וכל השאר. מחנה יופיטר היה מגניב, אבל לדעת פרסי, מחנה החצויים היה טוב בהרבה. ואז ליאו החל להיחנק מהמאפין שלו, מה שגרם לכולם לצחוק. למרות שהתגעגע לחבריו הישנים ולמחנה, פרסי קיווה שיוכל להקפיא את הרגעים הללו, ולהמשיך לחיות אותם לעד.

הפרק הקודם