ילדותו של סיריוס בלק

"סיריוס אוריון." קראה וולבורגה מצידה השני של הדלת, "צא משם מהר, יש אורחים למטה ואני לא מוכנה שתישאר כאן בחדר." קולה לא עלה על טון דיבור רגיל, אך נימתו הקפואה הבהירה שכבר עכשיו היא לא מרוצה. סיריוס פתח את הדלת בפנים חמוצות. משפחת מאלפוי הגיעה לארוחה בביתו של ראש משפחת בלק וזכתה בכל שבט בלק הקטן כמארחים, כולל בנות הדודות של סיריוס, אומנם נרקיסה בלק הייתה רק בת שמונה ובלטריקס בלק בגיל שש בלבד אך הארוחה ההיא התקיימה כמפגש להסכם אירוסין של אחת הבנות הצעירות עם לוציוס מאלפוי בן השתיים עשרה. הסדרי נישואין שכאלה היו שכיחים בין המשפחות האריסטוקרטיות טהורות הדם, למרות זאת סיריוס מצא את העובדה שמשיאים ילדה קטנה כבר בגיל הזה מגוחכת. כשאזר אומץ לומר זאת לאימו, היא פשוט טענה שזה מה שעשו מאז ומעולם והיא עצמה הייתה מאורסת עם הגיע לחודש ימים. הארוחה המפוארת שהוגשה באחוזת בלק שמצפון ללנדון הבירה, תוכננה על ידי וולבורגה ודראולה בלק, אשתו של אחיו הצעיר של אוריון, שעבדו עליה במשך כמה ערבים מעל לכוס תה קמומיל מהבילה. המטרה הייתה כמובן לאחד בין משפחת בלק למשפחת מאלפוי בקשרי דם, מה שירומם את שושלת משפחת מאלפוי תמורת הון לא קטן שיוסף לכספת של משפחת בלק.

סיריוס ירד למטה. האחוזה לא הייתה דומה לבית בגרימלוד 12, היא הייתה גדולה, עתיקה, קרה, ישנה ומפוארת יותר. כל משפחת בלק חיכתה בטרקלין, משוחחים בקרירות מעל כוס תה ועוגיות בעודם יושבים על ספות העור השחורות והיקרות או עומדים ליד האח החמימה. סיגנוס, אלפרד ואוריון, שלושת האחים לבית בלק, דיברו בחומרת סבר ורצינות בצד החדר, האחים לא דמו אחד לשני, לא באופי ולא במראה, אך בכולם נקרו תוויה האציליים של שושלת בלק וחומרת הסבר שלטה בכולם. רק הניצוץ השובב בעיניו של הדוד אלפרד הזכיר לסיריוס את האיש שנהנה לצחוק איתו לפעמים. סיריוס תמיד חשב שהדוד אלפרד היה יותר מדי קליל ממה שהיה יאה לגבר בן בלק. הוא סרב להתחתן למרות שהיו הרבה משפחות מכובדות בעבר שהציעו לו את יד בנותיהן. הדוד אלפרד דחה את כולן בשלל טענות צבעוניות ומעולם לא הביא אישה לארוחות המשפחתיות מה שהשאיר ולוובורגה את דראולה ולדראולה את וולבורגה שכמו עכשיו דברו בקצהו השני של החדר, אימו של סיריוס נראתה מעט מתנשאת. בניגוד לדראולה היא נשאה את השם בלק עוד לפני נישואיה ומעמדה בחדר נקבע מראש עוד לפני חתונתה. היא גודלה וחונכה כאשתו לעתיד של ראש בית בלק והתנהגה בהתאם. מוצאה האריסטוקראטי ניכר היטב בעמידתה ואופן דיבורה.

בערך באמצע החדר, בין הנשים המפטפטות לגברים הדנים בחומרה, ישבו הילדים. בנות דודתו של סיריוס, אחיו הקטן ואנדרומדה שהתנשאה מעל כולם בגובהה וגילה, לא אישה ולא ילדה. היא הייתה נתונה בשלב המביך שבאמצע, כשקומתה גבוהה אך חזה עדיין לא מפותח. למרות זאת, פניה היו נקיות מפצעונים. ברגע שהנקודה האדומה הראשונה העזה להופיע על פניה, שלחה אימה שיקוי מיוחד ויקר ביותר להוגוורטס, שדאג לסלק מפניה את כל בעיות גיל ההתבגרות והשאיר אותן נקיות וזוהרות. אנדרומדה הייתה היחידה הקרובה לגילו של לוציוס מאלפוי וזו בדיוק הסיבה שלא התאימה לו. אנדרומדה גדולה מלוציוס בחמישה ימים וקשרי נישואין פשוט לא התאימו כשהנערה מבוגרת מהנער.

נרקיסה ובלטריקס נראו מודעות לסיבת ההתכנסות כולה. נרקיסה ישרה את שמלתה הזהובה שוב ושוב, כמעט שש פעמים בדקה, ונגעה בשערה בכל רגע אפשרי בקצות אצבעותיה הדקיקות. לעומתה בלטריקס לא נראתה מושפעת מהעובדה שהיום הזה עלול להיות היום שבו נחתמים הסכמי אירוסיה. וייתכן שבדיוק להפך, היא הייתה מודעת היטב לכך ולכן התפרעה אפילו יותר מהרגיל, מציקה לריגולוס הקטן בקצב דומה לקצב סידור שמלתה של אחותה.

סיריוס ירד את שתי המדרגות האחרונות ונכנס לטרקלין. נראה כי הוריו לא הכירו כלל בכניסתו לחדר. אבל אלפרד קרץ לו בהיחבא קריצה כמעט בלתי מורגשת, עד שסיריוס תהה אם זה בכלל כוון אליו. הוא הצטרף בזריזות לאחיו ובנות דודו במרכז החדר.

"או, תראו מי טרח להגיע," אמרה אנדרומדה בחביבות ופרעה את שערו. הוא העיף את ידה והסיט מעט את שערו למצב הקודם. הוא ממש לא היה במצב רוח טוב ודאג להבהיר את זה ברגע שנכנס לחדר. "טוב אז למי מתחשק להתארס היום?" סיריוס מיקד את השיחה בנושא הערב. הטון בו דיבר היה סרקסטי להדהים.

כל בנות דודותיו העיפו בו מבט כמעט ובו זמנית, "שמעת על זה?" נרקיסה שאלה בזעזוע.

"כמובן!" סיריוס הצהיר," אוריון ישב והסביר לי בדיוק מה הסיבות לאירוסים המטופשים שלכן, כדי שאלמד לעתיד או משהו כזה. למה?" השיחה שהתקיימה עם אביו לפני מספר שעות היא בדיוק הסיבה לרוגז של סיריוס. היה נדמה שלדבריו אין שום משמעות בבית. למעשה לא היה נדמה ככה, זה בדיוק מה שזה היה, הוא יחל לבקש או לעלות טעונים שונים אבל זה היה בדיוק כאילו הוא לא היה קיים, אוריון העיף בו מבט ויסלק אותו מטווח ראייתו.

"כי אתה קטן!" הבעת התדהמה לא משה מפניה של נרקיסה, גורמת לעיניה להיראות גדולות באופן מגוחך.

סיריוס דימה מבט נעלב, "את פחות או יותר בגיל שלי ובלה קטנה יותר משינינו ונראה שגם היא יודעת על האירוסין, היחיד שאולי לא ידע כאן משהו הוא רגולוס."

"כן, אבל זה נוגע לקיסי ובלה," אנדרומדה התערבה, "אני לא רואה איך זה נוגע לך או לרג."

"בגלל שעד שאחת מהן תתחתן, אני או רג נעשה את הטקס בתור היורשים למשפחת בלק." ציין סיריוס.

בלטריקס קפצה, "אתה, או רג?" שאלה. "סיריוס, אתה היורש של משפחת בלק." אמרה את מה שנראה לה מובן מאליו.

"כן, כן." סיריוס מיהר לסכים איתה, אבל מבטו התחמק מיצירת קשר עיין עם עיניהם, במיוחד מעיניו של רגולוס. הוא מיהר להחליף את נושא השיחה לדבר קליל יותר ומעט עוקצני שהשאיר את נרקיסה עם סומק טבעי על לחייה. הוא לא טעה כשחשב שהיא ממש מתרגשת מארוחת הערב הזו. לכל אורך השיחה, אנדרומדה המשיכה להראות חושדת והיא המשיכה להביט בו במשך הערב, גם אחרי שמשפחת מאלפוי הגיעה. ושלב הברכות ופטפוטי הסרק נגמר. האורחים התיישבו לארוחת הערב על שולחן המהגוני הכהה.

אוריון ווולבורגה ישבו בראש השולחן הרחב, כשמימין לאוריון ישבו בני משפחת מאלפוי ומשמאל לוולבורגה ישבו סיגנוס, אשתו משמאלו והדוד אלפרד מיד אחריה. אחריהם ישבו בנות דודו של סיריוס מהגדולה אל הקטנה ולבסוף ריגולוס וסיריוס בעצמם. סדר הישיבה היה מחושב ככל דבר. סיריוס ניחש שזה לא מקרי שהוא ישב בסוף השולחן. ההחלטה נבעה מכעסו של אוריון עליו בשעות הצהריים, אחרת הוא היה יושב כהרגלו משמאלו של הדוד אלפרד. האורחים ישבו מימינו של אוריון כדי לתת להם את הכבוד הראוי, ומולם ישבו בלטריקס ונרקיסה, נתונות למעקב תמידי על ידי משפחת מאלפוי, על מנת שיבחרו את הכלה שתהיה ראויה לבנם היחיד.

סיריוס ידע גם בלי לחכות לסוף הערב ולחתימה על ההסכמים, את מי משפחת מאלפוי תבחר לכלה. המאלפויים היו בהירי עור ושיערם נראה כמעט לבן באורה החיוור של הנברשת. הם היו לבושים כנסיכים ושפת גופם הבהירה היטב את מעמדם האריסטוקראטי, למרות שהיה ברור מי המשפחה אצילת הדם ביותר בחדר, ואלה לא היו מאלפוי. אבל כשמציבים את נרקיסה הבהירה והשקטה מול בלטריקס הכהה והמרדנית, היה ברור שדבר בהתנהגותה לא הזכיר את התנהגות שמשפחת מאלפוי עשויה לחפש לכלתה.

הארוחה עברה ללא דיבורי סרק מיותרים או דיבורים בכלל. שתי המשפחות אכלו בנימוס מושלם, אך מעל למנת העוף או הסלט כולם בחנו אחד את השני בזוויות עיניהם, כמעט בלי לשנות את תנוחת הראש או להביט ישירות. משפחת מאלפוי בחנה את משפחת בלק, ומשפחת בלק בחנה את משפחת מאלפוי בחשאי מנומס. היחידה שהתבוננה סביבה ללא בושה הייתה בלטריקס. היה נראה שהיא עושה את המרב כדי לשמור על נימוסי שולחן גרועים.

נדמה שכול אחד מהמבוגרים ניסה לתפוס פרור שנפל או שיהוק לא מנומס שישבור את החוקים ההדוקים של הנימוס בשעת האוכל. כמובן שלמשפחת מאלפוי היה הרבה יותר קל למצוא את השגיאות הקטנות שיכולות להיעשות בשוגג. בלטריקס נתנה להם מופע טעויות מקסים- קרקוש הכף בחוזקה בקערת המרק, או פירור הלחמנייה באצבעותיה הדקות. לא עזרו מבטיה של אימה או כחכוח הגרון של אביה כדי להרגיע את המכשפה הסוררת, עד שוולבורגה התערבה בדרכה השקטה.

"מספיק, בלה." קולה בקושי עלה על לחישה. בלטריקס העיפה בה מבט מהיר והחזירה את עיניה לצלחת, שפתיה נמתחות בלגלוג ואצבעותיה שומטות את הלחם מעל למפית. במהלך הארוחה מעתה והלאה, חזרה התנהגותה להיות שקטה. סיריוס בעט ברגלה בעדינות כדי להסיט את תשומת ליבה אליו.  "למה?" הוא שאל אותה בדממה.

בלטריקס חייכה לעצמה וסימנה לו בשפתיה ללא קול, "אחר כך."

סיריוס חזר להתבונן בצלחתו. השתיקה הכבדה בחדר העיקה עליו. הוא ייחל שמשהו יתחיל לפטפט עם שכנו, אולי אביו אם ראש בית מאלפוי או אימו עם דודתו. רק שמשהו יתחיל לדבר וישבור את השקט ששלט בחדר.

אבל לא, הארוחה עברה בדממה כואבת עד שגמדוני הבית העמיסו את צלחותיהם הריקות על מגשי כסף גדולים וחילקו להם תה לוהט בכוסות קטנות, עם עוגות ועוגיות מתוקות. וולבורגה תפסה את עיניו וסימנה לו בהינד ראש קטנטן שהגיע זמנו לרדת מהשולחן. הוא סימן לבנות דודותיו ולאחיו, הבריח כמה עוגיות לכיסיו ונמלט מהשולחן. הם חזרו לטרקלין כדי שיכלו לפטפט בנחת תוך כרסום דברי מתיקה, הרחק המשתיקה של המבוגרים שברגע שהם יצאו פתחו שיחה משלהם.

"אוי בלה, תודה!" נרקיסה נפלה על כתפיה של אחותה במחווה מפתיעה של רגשנות יתר. "תודה, תודה, תודה!" היא קראה באושר. סיריוס מצא את עצמו מבולבל, הוא לא הבין למה נרקיסה חשה צורך להודות לבלטריקס על ההתנהגות שלה באותו הערב.

"אוי, קיסי- רדי ממני! "בלטריקס דחפה את אחותה, "לא עשיתי את זה בשבילך, הלוציוס הזה נראה לי אידיוט כדי להיתקע איתו לשארית חיי. אני לא מוכנה להינשא לבלונדיני סנוב ואידיוט."

"אז אני בלונדיני סנוב ואידיוט?" אמר קול לא מוכר. לוציוס יצא גם הוא מחדר האוכל והצטרף אליהם מעט באיחור אז בלה הרגישה חופשיה לומר את מה שאמרה בלי לדעת שהוא שמע אותה, אבל לא נראה שזה הפריע לה.

בלטריקס הפנתה לעברו במבט מזלזל, "תמיד טוב לשמוע את האמת בפרצוף, לא מאלפוי?"

נראה היה שללוציוס הייתה תשובה מוכנה מראש שעמד לסנן חזרה, אבל אנרומדה התערבה לפני שהספיק. "תעזוב את זה מאלפוי. לא משנה מה תגיד, לבלה תהיה תשובה טובה יותר. תתפלא עד כמה ילדות בנות חמש יכולות להיות שנונות. מלבד זאת, לא כדי לך לפגוע בבת בלק בבית של משפחת בלק, אתה לא חושב? " היא שאלה בנעימות, "זה לא יהיה צעד נבון."

לוציוס השתתק. הוא הכיר את אנדרומדה, היא הייתה באותה השכבה שלו, באותו הבית. הוא ידע שהיא יודעת היטב על מה היא מדברת ובמחשבה שנייה, באמת עדיף לא להתחיל את היחסים עם בת בלק הצעירה ברגל שמאל, במיוחד לאור העובדה שהוא הולך להינשא לה או לאחותה. ואם יש לו דעה בעניין, זו הולכת להיות אחותה. "אוקיי."

חיוך העונג של בלטריקס היה מחוצף בהחלט ולוציוס הקפיד להתבונן לכיוון אחר.

רגולוס איבד עניין בשיחה. הוא משך בשרוולו של סיריוס במטרה להעביר את צומת הלב שלו אליו. "סיריוס, עוד כמה זמן אנחנו הולכים לישון?" הוא שאל בקול מנומנם.

סיריוס התנער. הוא שכח לרגע את העובדה שאחיו רק בן ארבע. "נראה לי שאתה יכול ללכת לישון. אתה רוצה שאני אקרא למונסטר או לקריצ'ר שייקחו אותך למעלה, או שאתה יכול להסתדר לבד?"

רגולוס המנומנם חשב על תשובה הולמת שתראה את בגרותו, אבל לפני שהספיק לומר משהו אנדרומדה הציעה שהיא תלווה אותו למיטה. הוא הסכים ברצון. זה היה עדיף על גמדון בית מסריח וממלמל.

היא פנתה לעבר המדרגות, אוחזת בידו של בן דודה הקטן, ואז הסתובבה בפנים תמימות לגמרי. "סיריוס, אני לא באמת יודעת איפה רג אמור לישון. אתה יכול להראות לי את הדרך?"

סיריוס עמד להציע שהוא יקרא לקריצ'ר, אבל המבט שנתנה לו הבהיר שהיא רוצה שהוא ילווה אותה ולא גמדון בית. באנחה כבדה הוביל אותה סיריוס לחדרו של רגולוס. "את באמת חושבת שהיה נבון להשאיר את המאלפוי עם קיסי ובלה?" שאל סיריוס כשהגיעו לפרוזדור שבקומה העליונה והיה ברור שהם יצאו מטווח שמיעתם.

"הם צריכים לדבר. לוציוס הוא לא אדם רע, יהיה לקיסי טוב איתו." היא ענתה.

"למה קיסי ולא בלה?" סיריוס היה סקרן. היה לו ברור ששתי הבנות היו מעמדות פוטנציאליות, לפחות מבחינת אביו.

"ראית איך בלה התנהגה היום בארוחת הערב?" שאלה אנדרומדה וכשהוא הנהן היא המשיכה, "היא עשתה את זה כדי לוודא שקיסי תצא באור יותר חיובי ממנה. היא לא אוהבת את הרעיון של אירוסין או חתונה. למזלה הורינו נתנו את שתי הבנות שלהם כאפשרות והיא לא נאלצת להינשא בגיל כה צעיר. לעומתה, לקיסי לא ממש אכפת. היא מדמיינת את החיים שלה כמו החיים של אמא, אפופי זוהר וממון. אך בלה לא מסוגלת לחשוב על מושג הנישואין. אני חושבת שהיא תברח לכמה ימים אם ההורים שלנו יכריחו אותה להתארס למאלפוי. היא תחזור בסוף כמובן, אבל היא לא תהיה מרוצה מזה."

הם הפשיטו את רגולוס המנומנם שעשה מעט מאוד כדי לעזור להם. הוא חייך במבוכה כשאנדרומדה הסירה את גלימתו והשאירה אותו בתחתונים קטנים. אחרי שהם הלבישו לו חוצה נקייה והשכיבו אותו במיטה, אנדרומדה נתנה לו נשיקה. היא צפתה בו רגע עד שעיניו נעצמו והיא וסיריוס יצאו מהחדר.

אנדרומדה סגרה את הדלת היטב לפני שפנתה להביט בעיניו של סיריוס. "סיריוס, יש לי שאלה." פתחה.

"מה?" הוא לא הבין למה היא הייתה צריכה את ההקדמה הזו, היא יכלה פשוט לשאול אותו את השאלה גם בלי להודיע לו עליה.

"למה התכוונת קודם שאמרת שאותה או רגולוס תהיו היורשים לבית בלק?" היא תמהה, "אתה היורש הזכר היחיד. יורש יש רק אחד, גם אם אתם אחים. 'ראש' בית בלק, סיריוס. לא 'ראשי' בית בלק." ציינה.

"אה, " סיריוס שקל לרגע את התשובה, "לא נראה לי שאני רוצה להיות היורש לבית בלק. כמו שאימא אומרת, היום לרגולוס יש יותר פוטנציאל למלא את התפקיד הזה למרות שהוא קטן ממני."

אנדרומדה שתקה היא לא הביטה בסיריוס ולא הראתה לו שבכלל שמעה את מה שהוא אמר. את הדרך חזרה לטרקלין הם עשו בשתיקה נינוחה ולא לחוצה, למרות השיחה שהתחילה אותה. סיריוס תמיד חש בנוח ליד בת דודתו הגדולה ממנו. כשהגיעו לטרקלין, הם הצליחו לעצור את תחילתו של מה שיכל להתפתח לקרב מכוער בין בלטריקס למה שהיא כינתה 'המאלפוי החוצפן והפוץ ההוא'.

--------------------------

כן כן. הפרק לא הכי ארוך ולא הכי מעניין אבל זה מה שיצא, הבאים הולכים להיות יותר טובים.

אז שווה לעקוב.

ובבקשה תגיבו כדי שאני אדע מה לשפר

הפרק הקודם		הפרק הבא