חייה של בלטריקס לסטריינג'

יום לפני חופשת חג המולד,הוגוורטס.

בלטריקס כבר הייתה בת 13 שהייתה בשנה השלישית שלה. הרבה דברים השתנו מאז שהילדה הקטנה שובצה לסלית'רין לפני שנתיים. אכן, כמו שאמה הבטיחה לה לפני שנים רבות,היא הייתה התלמידה המצטיינת בסלית'רין,החבר שלה היה סוורוס סנייפ,והיא הייתה מאושרת כפי שמעולם לא הייתה. בדרך לשיעור תורת הצמחים,בלטריקס אמרה: "אין לי כוח לשיעור המטומטם הזה...בא לך להבריז איתי,סוורוס"? סוורוס היה בהלם. "מה פתאום,בלה?! השתגעת? עוד מעט חופשת חג המולד,יהיה מספיק חופש..." בלטריקס נאנחה,לפעמים הוא היה יכול להיות קוץ בתחת. "לא צריך,אני אקח את קיסי איתי"! אמרה ומשכה בידה של נרקיסה המבולבלת. "בלה,לאן אנחנו הולכות"? בלטריקס אמרה:"סתם,לשבת קצת ליד האגם...אני כל כך מותשת. עבדתי ממש קשה בזמן האחרון". הן נשכבו על הדשא ונרקיסה אמרה:"אני יודעת שעבדת קשה,בלה,ורואים את התוצאות! את התלמידה המצטיינת בבית סלית'רין...זה כבוד גדול,ההורים ממש גאים בך". בלטריקס נאנחה. "זה לא היה כזה קשה...פשוט המבחנים,את יודעת,וסוורוס ממש מציק כבר". נרקיסה נראתה מבולבלת. "סוורוס?מציק? חשבתי שהוא החבר שלך"! בלטריקס הרימה גבה ואמרה:"קיסי,זה שלוציוס אדיש כמו גוש קרח,לא אומר שסוורוס לא מציק. יש הבדל של שמיים וארץ ביניהם..." נרקיסה צחקה ואמרה:"היי! לוציוס הוא לא גוש קרח..." בלטריקס ידעה שלוציוס הוא נושא רגיש אצל נרקיסה. מהרגע שהם נפגשו ברציף תשע ושלושה רבעים לראשונה,הם התאהבו לגמרי אחד בשני. ואיך אי אפשר להתאהב בנרקיסה? היא הייתה מושלמת. השיער שלה היה בלונדיני וחלק,לעומת השיער של בלטריקס שהיה שחור ומקורזל. העיניים שלה בהירות וכחולות,והעיניים של בלטריקס שחורות ונוצצות במין טירוף שלא היה מושך במיוחד. ולוציוס...לוציוס היה משגע גם כן. היה לו שיער זהה לשל נרקיסה,פנים שהיו כמו מפוסלים,והוא היה גבוה וחסון. שניהם ביחד,היה כמו שילוב לא הגיוני,שכן שניהם היו מושלמים ביחד באופן מדאיג. "אגב,לוציוס,הוא עורך מסיבה ביום שאנחנו יוצאים לחופשת חג המולד,אצלו בבית",אמרה נרקיסה. "שיהיה...הוא הזמין אותך בכלל"? אמרה בלטריקס בזלזול. נרקיסה נעלבה ואמרה:"ברור שהוא הזמין אותי! הוא אמר לי להודיע לך ושאת תודיעי לסוורוס". "טוב",אמרה בלטריקס ביובש. למען האמת,מסיבות,ועוד אצל לוציוס השחצן,ממש לא עניינו אותה...אבל היא תלך לשם הנימוס.

"היי,ג'יימס,בוא נשב פה"! היא שמעה מאחוריה את קולו המוכר עד כאב של בן דודה,סיריוס. הוא היה בוגד דם מלוכלך,והיא שנאה אותו. "וואו,מה יש לנו פה,רך-כף? האחיות בלק"! אמרה פוטר בקול המזלזל שלו. בלטריקס תקעה בו מבט מקפיא ואמרה:"סיריוס,עופו מפה! אנחנו היינו פה קודם"! סיריוס נשכב לצדם על הדשא ואמר:"היי,בת דודה,תירגעי קצת...אני וג'יימס לא ננשך אתכן"! שני הנערים התיישבו על הדשא והוציאו סיגריות מהתיק. סיריוס הדליק אחת ונשף את העשן לנרקיסה בפרצוף. היא צרחה. "אידיוט!!! קיסי,בואי נלך מפה. איכס,זה כל כך מגעיל,אני שונאת אותך סיריוס". סיריוס וג'יימס פרצו בצחוק כמו שני חזירים. "אידיוטים! מה זה בכלל"? אמרה בלטריקס והסתכלה עליהם בזלזול. "סיגריות",אמר פוטר ולקח שאיפה עמוקה מהסיגריה. "טוב,אני אתן לכם ליהנות מהזבל המוגלגי שלכם...בטח הבוצדמית ההיא,אוואנס,נתנה להם את זה,יש לה ניסיון הרי עם מוגלגים",אמרה בלטריקס וצחקה. ג'יימס קם ומעך את הסיגריה. "שלא תעזי,ולא במילה הקטנה ביותר,לדבר על לילי. שחצנית מטומטמת". זה ממש הרגיז את בלטריקס. "אה,אתה מאוהב בבוצדמית,פוטר?כמה רומנטי...אתה וסיריוס,אותה טינופת,בוגדי דם עלובים.אתם מביישים את טוהר הדם"!

סיריוס צחק ואמר:"תשתקי כבר,עם כל הזיבולים האלה. שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה,בלה". בלטריקס נהמה לעברו:"אל תקרא לי ככה! אה,ועוד דבר אחד לפני שאנחנו מסתלקות,אם עוד פעם אחת תתעסקו עם סוורוס,אתם תסתבכו איתי!" ג'יימס פרץ בצחוק. "אם רק היה לך מושג על החבר הקטן שלך,בלק...מה שהוא עושה". בלטריקס שילבה ידיים ואמרה:"פוטר,אני מכירה את סוורוס יותר טוב מכולם,אל תטרח. האם העברתי את המסר ברור,בן דוד?פוטר?עכשיו,אם לא אכפת לכם,אני ונרקיסה הולכות מפה עכשיו". בלטריקס אמרה ולקחה את היד של אחותה והן הלכו. "ממש חזירים! אני הולכת להתקלח להוריד מעצמי את העשן הזה שהוא נשף עליי",אמרה נרקיסה,אך בלטריקס כלל לא הקשיבה. על מה הוא קשקש שם ליד הערבה המפליקה? האם יש משהו שאני לא יודעת על סוורוס?חשבה לעצמה בלטריקס.בלטריקס התקדמה לכיוון ארוחת הצהריים. היא התיישבה ליד סוורוס שמצדה השני מירנדה,ואכלה את ארוחת הצהריים כשהיא עדיין חושבת על אותה השיחה עם פוטר. "זה כבוד גדול שאתם מגיעים לבית שלי,אחוזת מאלפוי",החל לקשקש לוציוס,"אני עורך מסיבה. אבל זאת לא תהיה מסיבה רגילה! הו לא,זאת תהיה מסיבת מסיכות"! אדוארד זאביני,נער גבוה ושחרחר שהיה חבר של לוציוס אמר:"זה,ממש מטופש,לוציוס". "מי שאל לדעתך,אדוארד? בכל מקרה,מי שלא יקנה מסיכה לא יכנס,אז תעשו את השיקולים שלכם". נרקיסה הסמיקה ואמרה:"אני אבוא לוציוס". לוציוס חייך אלייה ובלטריקס ראתה שהוא מחזיק לה את היד מתחת לשולחן. "אני חושבת שגם אני אבוא,לוציוס,וסוורוס יבוא איתי",אמרה בלטריקס. לוציוס אמר:"בשום פנים ואופן לא! כל העניין במסיבה כזאת היא לשים את המסכה מתחילת הערב עד סופו,בחצות,ואז להוריד את המסכה ולהתנשק עם האדם שאת רוקדת איתו את הריקוד האחרון". בלטריקס הזדעזעה. היא לא התנשקה עם אף אחד חוץ מסוורוס,וגם לא יכלה לדמיין דבר שכזה. נרקיסה הסמיקה עוד יותר,היא בכלל לא התנשקה עוד,והיא ידעה שהיא לא רוצה לבזבז את נשיקתה הראשונה והמיוחדת על מישהו שהיא אפילו לא יודעת מי הוא. היא רצתה את לוציוס,והוא רצה אותה. סנייפ לחש לה:"אפשר להיכנס ביחד,לא?ככה נדע איזה מסכה את לובשת ואיזו אני". בלטריקס אמרה:"אני לא חושבת שזה יעבוד,סנייפ...אני מקווה שכן,אתה יודע,אבל לוציוס קצת יותר מתוחכם והוא לוקח את העניין הזה של המסיבה ממש ברצינות. אז נשתדל לעמוד בזה,לא? אולי אני לא אוכל לראות אותך,אך את הקול שלך אני אוכל לשמוע". סוורוס חייך ואמר:"את הכי טובה שיש,בלה",ונתן לה נשיקה רכה על הלחי.

חג המולד,בית משפחת בלק.

"קיסי,בואי למטה,אנחנו מאחרות"! צרחה בלטריקס. נרקיסה ירדה ואמרה:"אנחנו הולכות לקנות בגדים למסיבה היום,נכון אמא"? גברת בלק הנהנה בראשה והוציאה שקיק של אבקת פלו. "בואו בנות,אנחנו הולכות לחנות שמלות טובה שאני מכירה בלונדון". אמם אמרה בקול ברור את שם החנות,זרקה את האבקה לאח,ונעלמה. נרקיסה ובלטריקס עשו כמוהה,ומצאו את עצמם בחנות שמלות מפוארות,מוקפות בשמלות של מלמלה ותחרה מכל עבר. "בנות,הנה אתן,בואו"! בלטריקס ונרקיסה התקדמו לכיוון אמן. לידה עמדה אישה שמנמנה ונמוכה בשם מדאם אלן. "תתפשטי בבקשה",אמרה מדאם אלן לבלטריקס. "סליחה"? אמרה בלטריקס. גברת בלק צחקה. "היא רק רוצה לקחת את המידות שלך,בלה. נו,קדימה"! בלטריקס התביישה,היא לא אהבה את הגוף שלה במיוחד. היה לה חזה קטן,והיא הייתה גבוהה מדי ורזה מדי. זאת הייתה הפעם הראשונה בחייה שהיא הייתה לצד אישה זרה,אמא שלה,ונרקיסה,בחזייה ותחתונים בלבד. היא עמדה שם קפואה,בזמן שמדאם אלן מדדה את היקפיה. "אתם מאכילים אותה בבית"? היא שאלה. בלטריקס התכווצה מבושה. החוצפנית הזאת! גברת בלק צחקה:"בוודאי,האם את מדאם אלן,למדת בהוגוורטס? אם כן את יודעת איזה מאכלים מגישים שם! הכל מלא בשמן,והעוגות שם..אוי,אני מתגעגעת שאני נזכרת בכך! ובכל מקרה,לבלה יש גנים טובים שמשאירים אותה רזה כמו שרביט".מדאם אלן צחקה ואמרה:"כן כן,למדתי בהפלפאף"! או,זה מסביר הכל,חשבה לעצמה בלטריקס,ושלחה מבט לנרקיסה,שגיחכה לעצמה. "טוב,יש לי משהו שיתאים לך,ילדתי...",אמרה מדאם אלן ושלפה מהקולב שמלה קצרה, חסרת שרוולים וכתפיות,בצבע שחור. בלטריקס אהבה את זה. "זה מאוד פשוט,אך היא תחמיא לך מאוד ותדגיש את הגוף הארוך שלך. לכי למדוד"! בלטריקס הלכה נרגשת לתא המדידה ומדדה את השמלה. היא באמת נראתה נפלא,וכך גם אמה ונרקיסה חשבו. "ולסיום"...אמרה מדאם אלן והוציאה סנדלים שחורות משובצות ביהלומים. "נעלי עקב אני חוששת שלא תצטרכי,אבל זה יתאים". בלטריקס מדדה את הסנדלים,וחשבה לעצמה שהיא מוכנה. אחרי שמדדו את גופה של נרקיסה,ונתנו לה שמלה זהה לשל בלטריקס,רק יותר מקושטת ובצבע ורוד בהיר,ונעלי עקב לבנות,הן יצאו לעבר חנות המסיכות. "זאת חנות מסיכות מעולה,קניתי פה את המסיכה הראשונה שלי,ושם לראשונה אני ואבא שלכן...","לא"! אמרו בלטריקס ונרקיסה בבת אחת ושלושת הבנות פרצו בצחוק.

הן נכנסו לחנות המסיכות המעופשת. "את בטוחה שזה המקום"? שאלה נרקיסה את אמה. לבסוף הן עצרו את נשימתן שראו קיר גבוה,מלא במסיכות מכל הצדדים. "זה מדהים"! אמרה נרקיסה. "מה אמרתי לך"? אמרה גברת בלק. "היי,נרקיסה,בלטריקס",הן שמעו מאחוריהן את הקול של לוציוס מאלפוי. גברת רזה עם שיער בלונדיני אסוף לפקעת עמדה לצידו,בלטריקס ניחשה שזאת אמא שלו,כי היה להם את אותן עיניים אפורות. היא הציגה את עצמה והאמהות דיברו ביניהן בשעה שלוציוס אמר לבנות:"היי,אל תסתכלו איזו מסיכה אני בוחר,אחרת תדעו מי אני! תסתובבו"! בלטריקס צחקה ואמרה:"באמת,מאלפוי,אתה לוקח את המסיבה המטופשת יותר מדי ברצינות"! "את לא חייבת לבוא אם את לא רוצה,בלה,אף אחד לא מכריח אותך..." בלטריקס נאנחה והסתובבה. לוציוס שילם בעבור המסיכה ואמר:"אז נראה אתכן היום בערב לא"? והלך. בלטריקס בחרה לעצמה מסכה כסופה ומפוארת עם נוצות ונרקיסה בחרה לעצמה מסכה מנצנצת עם נוצות לבנות ויהלומים. הן שילמו בעבור המסכות ויצאו מהחנות. נותרו עוד 4 שעות עד שיצטרכו להגיע לאחוזת מאלפוי. בלטריקס שלחה ינשוף לסוורוס.

"סוורוס יקירי,אני מקווה לראות אותך היום במסיבה ומקווה שנמצא זה את זה בסוף הערב. אוהבת אותך מאוד,בלה". הינשוף יצא לדרכו. בלטריקס ונרקיסה במשך כל אחר הצהריים עשו אמבטיות מפנקות,טיפולים לכל הגוף,ולבסוף,התלבשו וירדו במדרגות. "וואו,בנות שלי,אתן נראות מדהים. אתן צריכות שאקח אתכן לאחוזת מאלפוי"? אמר מר בלק. "תודה,אבא",אמרו בלטריקס ונרקיסה. הן נכנסו לכרכרה ויצאו לדרך.

אחוזת מאלפוי

נרקיסה ובלטריקס נדהמו מגודלה של האחוזה ומיופיה. "שנתחיל"? אמרה בלטריקס לנרקיסה. "קדימה",אמרה נרקיסה ושניהן לבשו את המסיכות. הן נכנסו והתחילו להתפצל לכל עבר. "אפשר לרקוד איתך עלמתי"? שאל קול מחוספס. היא לא בדיוק יכלה לזהות אותו,אבל חשדה בסיריוס. "סיריוס"?! שאלה בלטריקס. הנער צחק ואמר:"באמת,בלטריקס,תירגעי קצת ובואי נרקוד". "לוציוס הזמין אותך בכלל"? שאלה בלטריקס בהפתעה. "ההורים שלו הזמינו אותי,את יודעת בגלל המשפחה וכל זה",אמר סיריוס. "אני מקווה שלא הבאת איתך את החברים הלוזרים שלך"! אמרה בלטריקס באיום. סיריוס לא הספיק לענות על השאלה והלך. רקדו איתה עוד כמה אנשים אבל היא לא מצאה את סוורוס.לבסוף ניגש אליה נער שחרחר ועם קול דומה לשל סוורוס."סנייפ,זה אתה"? שאלה בלטריקס. "את תגלי רק בסוף הערב,בלה..."אמר הנער ואחז במותנייה של בלטריקס. הם החלו לרקוד והוא אמר לה:"את נראית נפלא הערב,עלמתי". בלטריקס הסמיקה לחלוטין ושמחה שהוא לא יכול לראות את זה מבעד למסיכה. הם המשיכו לרקוד ולא הרגישו איך שהזמן טס..."להוריד מסיכות"! אמר קולו של לוציוס. זה הרגע...חשבה לעצמה בלטריקס. היא בלעה את הרוק והורידה את המסיכה.

הנער תפס את פניה ונישק אותה עוד לפני שהספיקה להציץ בפניו. היא שמה את ידיה על צווארו והם התנשקו כפי שבלטריקס לא התנשקה אף פעם...זה היה משהו אחר,משהו שהיא עוד לא חוותה. השפתיים שלו היו רכות,ובלטריקס הרגישה שהיא מעופפת באוויר. היא לא הייתה מחוברת למציאות,זה היה רק היא והוא...בעולם שלהם. היא והנער נסחפו לנשיקה סוערת שפתאום היא שמעה קול מוכר להחריד. "ב-בלה"? היא מיד התנתקה מהנער וכשראתה מי הוא..היא הזדעזעה.

"פ-פוטר"?! אמרה בלטריקס ועיניה התרחבו בפחד. ג'יימס פוטר עמד שם,גבוה וחתיך מתמיד,ומחייך את החיוך היהיר שלו. "בלק"!! אמר,בהפתעה גם כן. זה לא קורה לי...איך יתכן שהנשיקה הטובה בחייה שייכת לג'יימס פוטר? חשבה לעצמה בלטריקס. "סוורוס..."אמר בלטריקס והסתכלה בסנייפ שנראה יותר המום מאשר נעלב. "איתו? מה זה בגלל טוהר הדם שלו? למה עשית את זה"? אמר סוורוס. בלטריקס כבר בכתה בשלב הזה. "לא!! סוורוס,אתה יודע שבשבילי אתה טהור דם לכל דבר! הוא פשוט היה נשמע כ"כ כמוך...אני מצטערת כ"כ"! סוורוס הסתכל עליה ברחמים. "בלה...אני סולח לך רק בגלל שאני יודע שבחיים לא היית נוגעת בחמור הזה בנסיבות אחרות..." בלטריקס חיבקה אותו ואמרה:"אני אוהבת אותך סנייפ,אתה יודע את זה". לוציוס הגיע ואמר בקולו המתנשא:"מה,בלה? יש לך חולשה לבוגדי דם"? בלטריקס אמרה:"מאוד מצחיק,לוציוס. זה הכל בגללך ובגלל הרעיון המטופש הזה של מסיבת מסיכות"! לוציוס צחק ואמר:"אני דווקא מוצא את זה מצחיק מאוד. ואתה סוורוס,ידידי היקר,ממתי אתה חובב בוצדמיות"? בלטריקס התנתקה מהחיבוק של סוורוס. הוא היה נראה חיוור. "זה היה בטעות...אתה יודע את זה לוציוס"! אמר סנייפ.

על זה בלטריקס לא יכלה לעבור בשתיקה. "סוורוס,זה נכון? נגעת בטינופת ההיא,אוואנס"?! אמרה בצרחות. סנייפ אמר:"בלה!! זה היה בטעות ואת יודעת את זה! כמו הטעות שלך עם פוטר,בואי פשוט נעבור על זה,על המסיבה הטיפשית הזאת"! בלטריקס הייתה נסערת ביותר,אבל החליטה לסלוח לסוורוס,אחרי הכל הוא סלח לה. המסיבה הזאת בהחלט לא תיזכר כאחת המסיבות המוצלחות שנערכו בקרב הסלית'רנים,והגריפינדורים שנדחפו בעזרת סיריוס.

הפרק הקודם		הפרק הבא