סוף זה רק ההתחלה

"פרסאוס ג'קסון! כמו טוב לפגוש אותך פנים מול פנים אחרי כול כך הרבה זמן! אל תדאג, אני אסדר לך את אנבת' בקרוב", בעייני פרסי זה נראה בסדר גמור כול עוד אנבת' תגיע בקרוב.

"הארי פוטר, הילד שנשאר בחיים, לכבוד הוא לי", אמרה מיה וקדה קידה קטנה אל הארי, הוא מצידה ביט בה במבט משונה, "טוב, אני אהיה חייבת להביא לך אותה, נכון? אחרת לא תביא לי כול תועלת". הארי הנהן נמרצות. "כי כפי שדמבלדור אמר "אני חושב שסמכתי על העלמה גריינג'ר שתרסן אותך, הארי. הרמיוני אחת בשבילך". הארי נראה כאילו הוא עומד להתעלף.

"וארטמיס! אוי כמה התגעגעתי אלייך! כמה זמן שלא נפגשנו!" אמרה מיה ונפלה לתוך זרועותיו של ארטמיס, הוא מצידו חייך ופתח את פיו כדי להגיד דבר מה אך מיה קטעה אותו, "אל תדאג ארטמיס, אני אביא לך את באטלר, ואם אני אצליח גם את הולי". ארטמיס קרץ למיה בעינו החומה והיא קרצה לו בחזרה.

"וסיידי! כמה ציפיתי כבר לפגוש אותך". קרטר לא נראה מאושר מכך, "אני מקווה שהבאת ערכת קסם מלאה, אין לי זמן לדאוג לעוד פרטים", אמרה מיה כאשר האחים לבית קיין לוטשים בה מבטים של "מי-זאת-המוזרה-הזאת-שיודעת-עלינו-הכול-?-!"

"דן, איימי, גם אתכם אני שמחה לראות, איך בתיכון איימי?" שאלה מיה בחיוך בלי לתת לה אפשרות לענות.

"כול כך נעים לפגוש את כולכם שוב, או יותר נכון להגיד לראות את כולכם שוב, אני יודעת שאתם לא יודעים מי אני-"

"אהמ, אהמ", השתעל ארטמיס בקולניות שגרמה להארי לקפוץ במקומו. "חוץ ממך ארטי. אבל אני יכולה להבטיח לכם שלא יעונה לכם כול רע, טוב, לפחות לא מידי, כעת יש זמן לשאלות, אז כמו שאומרים, It's now or never!"

הפרק הקודם