הילדה החדשה

רכבת האקספרס כבר עצרה בתחנת הוגסמיד. כל התלמידים נעו לכיוון הכירכרות, שהובילו לשערי הוגוורטס. בין כל הילדים הסתובבה ילדה גדולה, ניראת כאילו היא בשנה השישית, היא הייתה לבד ולא הייא אף חבר או איש לידה. בעצם אף אחד לא הכיר אותה. ומה שהכי מוזר הייה לכולם שהיא כל הזמן חייכה.
"היי הארי! רון!". בואו עלו על הכרכרה. הרמיוני הלכה לכיוון הכרכרות עם המזוודה שלה והחתול קרוקשנקס ארוז טוב טוב בתוך הכלוב.
לאחר שרון, הארי והרמיוני עלו הצטרפה הילדה החדשה. "הו, היי.. לי קוראים גלוריה, כמה מרגש! הגורווטס ניראה כל כך יפה מכאן!".
"היי,שלום גלוריה אני הרמיוני, תגידי לי את חדשה כאן?".
"אכן כן". ענתה גלוריה, שנראה הייה שהיא מוכנה לדבר ולא הפריע לה שאלותיה  של הרמיוני.
"אה.. ואת הולכת ליהיות בשנה ראשונה? כמה מרגש! אף פעם לא הייה כאן מישהו בן 16 שהוא הולך לשנה ראשונה, למה רק עכשיו הגעת להוגוורטס? לא קיבלת את המכתב?".
"במכתב האחרון ששלחו לי אמרו שאני יעבור מבחן קבלה ויראה איזו שנה מתאימה לי."
"המכתב האחרון?" שאל הארי שנזכר שעוד הייה בן 11 וורנון כל הזמן ניסה להשמיד את המכתבים אבל הם כל הזמן חזרו שוב שוב.. הדבר הזה סיקרן את הארי.
"מה? הו כן, שלחו לי הרבה מאוד מכתבים אבל הוריי כל הזמן העלימו אותם. אמרו שזה מהבנק, אז מתישהו שהלכתי להביא את הדואר גיליתי מכתב בשבילי זה הייה לפני 5 שנים-"
"מתי שהיית צריכה להתקבל!"
"כן נכון, אבל לא רציתי להתקבל, הוריי היו טובים אליי. הם דאגו לי, ואני פחדתי מהעיניין הזה."
"אז למה באת עכשיו?" שאל רון שנכנס בדיוק לשיחה.
"טוב פרופסור דמבלדור בא אלינו הביתה והסביר לי הכל על הוגוורטס. אני כמובן שהסכמתי להצטרף בסוף"
"דמבלדור הגיע אליך הביתה וביקש באופן אישי שתבואי ללמוד בהוגוורטס?!" נדהמו כל השלושה.
"כן". ענתה גלוריה.
בשמים בחוץ התחילו להאיר אורות קטנים. חלונות הוגוורטס שבהקו באפלה נראו יותר ויותר קרובים אליהם.

"בקרוב אני יגיע להוגוורטס! הבית ספר שישנה לי את החיים!". חשבה לעצמה גלוריה

		הפרק הבא