הילדה החדשה

השעה הייתה שעת דמדומים וכל התלמידים ישבו בארבעה שולחנות ארוכים - שולחן רייבנקלו, שולחן גריפינדור, שולחן הפאלפאף ושולחן סלת'רין. הייתה זאת שנת למודים חדשה לכולם.
"ערב טוב! ברוכים הבאים! וברוכים השבים.." פתח המנהל פרופסור אלבס דמבלדור את פיו.
"..לעוד שנה של קסמים ולימודים בבית הספר הוגוורטס!". המנהל פרש את ידיו כאילו רוצה לחבק את כל האולם והמשיך. "השנה, מצטרפת אלינו מורה חדשה לשיעורי גילוי עתידות. הפרופסור טרילוני. חוששני שהפרופסור לא נמצאת כאן היום כי אם בחדרה מסדרת הכל לקראת השיעור הראשון שלה עם תלמידי השנה השלישית.
הארי, רון והרמיוני היו עכשיו תלמידי השנה השלישית, הם החליפו מבטים ביניהם.
"מעניין איך היא ניראת.." אמרה הרמיוני..
"בטח היא מטורללת.." צחק רון וכולם הצטרפו אליו
גלוריה שחיכתה ביחד עם כל תלמידי השנה הראשונה רעדה. היא לא סבלה את העובדה שבעוד רגע יניחו כובע מוזר לראשה שיגיד לאיזה בית תמויין.
ואז כאילו קרא את מחשבותייה הפרופסור דמבלדור הכריז :"וכעת, נעבור למיון..".
פרופסור מקגנוגל הניחה שרפרף קטן באמצע האולם וביידה החזיקה את מצנפת המיון, מצנפת שחורה ופשוטה, לא ממש מיוחדת. הפרופסור קראה בשמות הילדים אחד אחד. "איזבלה!".
ילדה נמוכת קומה ורזה, בעלת שיער בצבע שחור שהזדקר לכל כיוונים ניגשה ברעד אל מצנפת המיון. המראה שלה הזכיר לגלוריה שדון, היא חייכה מהמחשבה על כך.
כעבור כמה רגעים נשמעה צעקה ברורה וחזקה "גריפינדור!". הילדה הקטנה קרנה מאושר ורצה לכיוון השולחן בצבעי האדום זהב שהריע עכשיו. אחריה הגיעו התאומים ג'ספר ומקנזי, "רייבנקלו!" צעקה המצנפת.
כך לאט לאט קראה הפרופסור לתלמידים החדשים. הייתה רוזלי שהתקבלה להפאלפאף וג'סטין שהתקבל לסלת'רין, וכך הצרפו עוד ועוד תלמידים לשולחנות המריעים. "כריסטין!" קראה מקגנוגל. "גריפינדור!".
לבסוף אחרונה נשארה גלוריה. היא חשדה שבכוונה השאירו אותה אחרונה, והיא ניחשה כבר למה. "גלוריה!". צעקה הפרופסור.
רועדת כולה צעדה גלוריה בצעדים כבדים לכיוון הכיסא. המון עיניים סרק אותה והתלחששויות עברו באוויר.."תראה אותה.. היא ניראת גדולה מדיי לשנה ראשונה לא?" לחשה ילדה שנה רביעית בשולחן גריפינדור.
"היא לא התעוררה בזמן ללימודים?" העירה בעוקצנות תלמיד מסלת'רין. רק הארי, רון והרמיוני צפו בא מחייכים ומחכים. אין ספק שהיא סיקרנה אותם. וכך בתוך ההמון הרועש וההתלחששויות מסביב התיישבה לה גלוריה על הכיסא המת לנפול וצפתה בחרדה בפרופסור מקגנוגל שהניחה את המצנפת על ראשה. אך משהו חתך את המתח כמו סכין, הבזק של אור הופיע ברגע שהמצנפת נגעה בראשה של גלוריה ורק אחרי מאית השנייה בלי לחשוב אפילו פעם אחת צעקה המצנפת "גריפינדור!!"

כל שולחן גריפינדור וכך גם שאר השולחנות היו המומים. "מה קורה פה?" לחשה תלמידה משולחן רייבנקלו לחברתה. כך התיישבה במבוכה גלוריה במקום היחיד הפנוי לייד פרד וג'ורג' וויזלי שהיו אף הם המומים ולא השמיעו אף לא קול אחד של שריקות ותשואות.
כעבור כמה זמן חזר הרעש לשולחנות בזמן שהופיעו המנות העיקריות גלוריה לא האמינה למראה עינייה היו שם בשרים ונקנקיות חמות, פשתידות, מיץ דלעת וכל מה שרק חלמה עליו הייה שם, כעבור כמה רגעים נעלמו המנות לקינוחים. המומה מהדבר שקרא עכשיו לא הצליחה גלוריה לאכול.
"מה דעתך פרד היא בלעה את הלשון או שאכלה יותר מדיי פשתידות?" שאל פרד את ג'ורג' בקול.
"ל'דע, אבל ניראה לי שהיא פשוט המומה לגמריי זה נכון..אהמ?". פרד נגע בכתפה של גלוריה.
"מ-מה?". התעוררה גלוריה מהחלום בהקיץ שהייתה שקועה בו כרגע.
"בהחלט פרד! היא חייה!" הכריז ג'רוג'.
"אמ.. אני גלוריה נעים להכיר". אמרה גלוריה והושיטה יד ללחיצה לכיוונם של פרד וג'ורג'.
"אני פרד וזה ג'ורג' " החווה התאום שישב לייד גלוריה בחיוך.
"מה פתאום!" קראה ילדה שישבה כמה כיסאות ליידם. הא הייתה בעלת שיער אדום לוהט.
"ג'יני! על מה את מדברת?!" העיר פרד
"לא יפה להטעות אותה!! הריי זה ברור שאתה זה ג'ורג'" היא הצביעה על התאום שישב ליד גלוריה. "וזה פרד!"
"אל תקשיבי להם.." אמרה ג'יני וויזלי לגלוריה. "הם עושים את זה כלהזמן"

מפטפטים ומדברים כל החבורה. (הארי, רון והרמיוני, הצטרפו גם הם לשיחה מייד אחר כך) המנהל קרא בקול "וכעת המיטות רכות ונעימות ומחכות לכם.
נשמע רעש מחריד של גרירת כיסאות והמוני ילדיים צעדו לכיוון חדרי השנה.
"כל תלמידי שנה ראשונה אליי!" צעק פרסי וויזלי שהייה למדריך ראשי.
"היי את!" קראה ילדה מסלת'רין בעלת שיער שחור כעורב.
"א-אני..?" קראה גלוריה בתימהון.
"כן את! מה הקטע שלך שהגעת רק עכשיו להוגוורטס? שכחת לגנוב את כוחות הקסם של קוסם כלשיהו ונזכרת רק עכשיו?" העירה הילדה וכל תלמידי סלת'רין צחקו ביחד איתה.
"את חתיכת בוצדמית מטונפת!" קראה ילדה אחרת בעלת פנים כיוורות ושיער חום עכברי היא הייתה ניראת קצת מוזנחת בניגוד לחברתה שהייתה מטופחת עד כדיי אין שיעור.
"עיזבו אותה במנוחה!" קרא פרסי וויזלי . "ואני לא רוצה שום הערות כאלו! לא במשמרת שלי! זה ברור?"
"כן אדוני.." אמרו כולם
והנה הסתיים לו היום המייגע והמפחיד ביותר שצפתה לו מהחופש הגדול. אבל מחר מתחיל יום יותר מרגש היום הראשון ללימדוים.

הפרק הקודם