קוסמים ומכשפות בימי הביניים

מריאן נכנסה לחדרה וסגרה את הדלת במהירות, כדי שאביה לא יחשוב שהיא קשורה לזה איכשהו. משום מה יש לו נטייה לחשוב שאני מכשפה...

היא התחילה לסדר את החדר לשהייה ממושכת, של חודש, אבל היא לא הצליחה להתרכז, כי הינשוף עדיין עמד שם והשמיע קולות מעצבנים.

"עף מפה , למה אתה נמצא פה מהבוקר כבר?" אמרה מריאן.

היא פתחה את החלון ונסתה להעיף אתו, אבל הוא לא נתן לה, להיפך, עכשיו הוא נכנס לחדר.

"מה אתה רוצה ממני?" אמרה לו, תוך כדי ידיעה שהוא לא שומע אותה וניסיון נואש לגרש אותו.

הוא הניח מעטפה קטנה על מיטתה של מריאן והתעופף מהחדר, בדיוק שניה לפני שרייף נכנס לחדר, במבטים של "אני יודע שאת עשית את זה". כמובן שמריאן השיבה במבטים תמוהים "עשיתי את מה?".

הוא כנראה התייאש, או החליט לא לתת למריאן את הרעיון שהיא מכשפה, והחליט לשנות נושא.

"מה יש לך מאחורי הגב?" הוא שאל למראה מריאן המחזיקה משהו מאחורי גבה, בעמידה משונה. 

"שום דבר" ענתה מריאן והתקדמה לעבר מגירה שהייתה פתוחה מעט. היא שמטה את המעטפה לתוך המגירה ונשענה עליה, כך שהיא נסגרה. מריאן מיהרה להתרחק מהמקום, כשידיה עדיין מאחורי גבה.

"תראי לי" הוא אמר והכריח את מריאן להראות לו את ידיה. הוא נוכח לדעת שאין בהם כלום מלבד נוצה קטנה של ינשוף, ושהנוצה הייתה בידיה כי סידרה את החדר (לטענתה..).

"שמת משהו במגרה?" שאל פתאום, כשראה שהיא מגניבה מבט לכוון המגירה שלידה.

 הוא פתח את המגירה, והוציא מכתב שמצא שם. 

"תהיי מחר בשעה חמש וחצי בדיוק ליד עץ האלון

 אני אחכה לך שם עם עוד כמה ילדים כמוך,

                                     דילברט."

הוא קרא בליגלוג ובקול רם.

"מי זה דילברט בכלל, חבר שלך?" הוא שאל, וזרק את המכתב על מיטתה של מריאן. "את לא הולכת מחר" הוסיף ברשעות. הוא יצא מהחדר.

היא לא ידעה מי היה דילברט, אבל הייתה לה תחושה שהוא לא מזיק, והיא התחילה לחשוב על דרך להתחמק מהבית מחר , בלי שאביה יידע.

 כשאביה סגר את הדלת והיא שמעה אותו למטה מדבר עם אימה החורגת ודודתה, היא צנחה על מיטתה בקול, מצטערת על המבט שהגניבה קודם למגירה, שבגללו אביה גילה את המכתב.

הפרק הקודם		הפרק הבא