לפגוש את המשפחה

מצטערת על העיקוב, אבל הנה החלק השני.

תגיבו, ואם יש לכם בקשה לשיפ מסויים אני אשמח אם תכתבו את זה בתגובות, ואני אחפש פיקצר בשיפ הזה.

תהנו (:

"בחייך רוז, אני הייתי צריך לפגוש את משפחתך," אמר סקורפיוס, "עכשיו זה תורך."

"הם הולכים לשנוא אותי," השבתי. "אני לא האישה טהורת הדם המושלמת שהם רוצים בשבילך."

"הם לא כאלו יותר," השיב. "לא אכפת להם לגבי הדם שלך ולא אכפת להם עם מי אני אתחתן, כל עוד אני אהיה מאושר, ואת עושה אותי מאושר, רוז."

"אה, אתה והשיחות המתוקות שלך." אמרתי.

"זה אחד הדברים שאת אוהבת בי," אמר עם חיוך.

"בסדר," אמרתי ברוגז. "בוא נלך לפגוש את ההורים שלך."

"תבטחי בי אהובה," אמר, "הם יעריצו אותך."

עקבתי אחרי סקורפיוס לתוך אחוזת מאלפוי, שלמרות שנראתה מפחידה, הייתה דווקא מאוד מזמינה. נכנסנו לסלון- המקום שבו אדון וגברת מאלפוי חיכו לנו.

"אתה בטוח שזה רעיון טוב?"  שאלתי.

"כמובן." השיב. "ההורים שלי אוהבים אותך כבר. זה שאת החברה שלי עכשיו לא ישנה את זה."

"סקורפיוס, זה אתה?" שמעתי את גברת מאלפוי קוראת.

"כן אמא," קרא חזרה.

"ובכן, בוא כבר, אני לא יכולה לחכות יותר כדי לפגוש את החברה הזו שלך." אמרה.

עשינו את דרכנו אל הדלת באיטיות, ולקחתי נשימה עמוקה כדי להכין את עצמי. סקורפ שלח אליי חיוך מרגיע ופתח את הדלת. נכנסנו אל החדר בעודנו מחזיקים ידיים, כשנאלצתי להתמודד עם החיבוק של גברת מאלפוי.

"בעדינות, אסטוריה." אמר באיטיות אדון מאלפוי." את לא רוצה לשבור אותה."

"אני מצטערת, אני פשוט כל כך שמחה שהם סוף סוף ביחד." השיבה.

"שלום אדון וגברת מאלפוי." אמרתי. "נחמד לראות אתכם שוב."

"יקירה, קראי לנו דראקו ואסטוריה." אמרה לי אסטוריה.

"כן, כמובן." השבתי.

"למה את מתכוונת ב- 'סוף סוף ביחד' אמא?" שאל סקורפ.

"זה לא היה קשה להבחין בזה, בן." עדכן אותו דראקו.

"פשוט היית צריך להתגבר על העקשנות של משפחת מאלפוי." אמרה אסטוריה.

"למרות זאת, לרוז יש דם של גריינג'ר בתוכה."  אמר דראקו באיטיות. "תמיד מקבלת ועושה דברים בדרך שלה, ועקשנית כמו מאלפוי."

"היה לך משהו קטן להרמיוני." עקצה אסטוריה.

"אני לא יודע על מה את מדברת, יקירה." אמר דראקו בקרירות.

"יותר טוב שלא לאפשר לאבי לשמוע על זה," צחקתי. "יש לו מעט מאוד סבלנות."

"זה רק חוסר הבנה." מלמל דראקו. "למרות זאת, אני גאה בך בן, רוז היא בחורה נהדרת, וכדאי לך לא לאבד אותה."

"למה אני מקבל את כל האיומים?" התלונן סקורפיוס.

"שקט יקירי," אמרה אסטוריה. "רוז מתוקה, בבקשה תדאגי לבן שלי, הוא ממש מעריץ אותך."

"אני אדאג לו, אסטוריה." אמרתי בעודי מחייכת אל סקורפיוס.

"ואני אעשה את אותו הדבר עבורך, אהובה." אמר סקורפיוס ונתן לי נשיקה קצרה. "זה היה קל, אבל אנחנו עדיין צריכים להפגיש את ההורים שלנו מחדש."

"בוא לא נחשוב על זה עדיין." אמרתי ונישקתי אותו שוב.

הפרק הקודם