שלישיית ספיידר

שימו לב, ערכתי את הפרקים הקודמים, בפרטים קטנים (בסוף בעיקר). ממש סורי, ותודה על התגובות :)

~*~

אז חזרנו אל הנערה הנורמלית היחידה שקיימת במערכה הזו. בואו ותראו את ההבדל. קריאה מהנה... תהנו מגיימי.

הקריין שלכם.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"מה קרה?" ג'יימי לא הבינה. היא חזרה לסלון והביטה בהוריה באי הבנה.

"אנחנו לא עומדים בשכר הדירה," אמר האב בהיסוס. "נראה שאנחנו צריכים לעבור דירה."

"אבל יש לנו מזל," ניסתה האם לעודד את ג'יימי. "קיבלנו מכתב."

"מכתב?" ג'יימי לא הבינה. "ממי?"

"חברת מכירות," האם משכה בכתפיה. "בפלורידה, הם מציעים דירות יוקרה בזול!"

"אמא, אני לא יכולה לעבור לפלורידה!" מחתה ג'יימי.

"למה? מדהים שם. זה חצי אי, ואני יכולה להבטיח לך שיהיה לך טוב. את תאהבי את זה!"

"אמא, את לא היית שם מעולם." ג'יימי הביטה בה לרגע.

"נו, ג'יימי לי. בבקשה, תעברי איתנו! אל תגרמי לנו עכשיו להתווכח איתך." האב כחכח בגרונו ואמר.

"אתם יודעים מה?" ג'יימי אמרה, הדמעות עולות בעיניה. "אני אחשוב על זה הלילה."

ובמילים אלה ג'יימי ברחה לחדר שלה ונשכבה במיטתה.

חצי לילה היא לא נרדמה. היא התהפכה במיטתה מצד לצד, מתנוחה לתנוחה.

לעבור לפלורידה?! אבךל רק עכשיו הם עברו הנה! כל החברים שהיא הכירה, כל האנשים... היא טמנה את ראשה בידיה. למה אי אפשר להישאר כאן? עד שהיא הצליחה להשיג חברים בבית הספר החדש, והנה היא צריכה לאבד אותם. ואיך, לכל הרוחות, ההורים שלה יעמדו בווילה שבפלורידה? איך?

היא קמה בבוקר בחשש. כשיצאה לסלון עם הילקוט היא יצאה במהירות לפני שהוריה שאלו שאלות, ובבית הספר היא ניסתה לשאול את המורה לגיאוגרפיה על פלורידה, והמורה אמרה שזו עיר גדולה. התחושה הרעה בבטנה של ג'יימי התגברה. דירת יוקרה בעיר גדולה? זה נשמע כמו עסק מפוקפק.

היא לא שמה לב והתנגשה במישהי במסדרון, כשהיא שקועה במחשבות.

"מה את חושבת שאת עושה, פריקית?!" נשמעה צווחה דקה. נערה רזה ובלונדינית הביטה בג'יימי בתיעוב.

"מנסה... לעבור?" ג'יימי אמרה בחשש. לא היה כדאי להתעסק עם הנערה הזו. הרי היא אליסיה, הילדה המקובלת בכיתה.

"את מנסה לעבור את צריכה ללכת בזהירות, לא כמו פילה." אליסיה גלגלה עיניים והרימה את ילקוטה על גבה. במחווה תיאטרלית היא מיהרה משם, אך קודם פלטה: "בכל מקרה את סתם ילדה שמנה."

ג'יימי הפילה את מבטה מיד אל בטנה. בכל שנות חייה לקחו אותה פעמים מעטות לרופא כי הייתה בריאה מאוד, אך חצי מהן היו פעמים שניסבותיהן היו הבטן הקעורה שלה. הרופא אמר שזה מבנה הגוף ושאין מה לעשות איתו, אבל שהיא רזה במיוחד.

איך היא יכולה להיות שמנה? היא גלגלה עיניים. נראה שזה פשוט מה שהיא מצאה להגיד.

פתאום התקף זעם מילא את ג'יימי, והיא צעדה אל עבר אליסה. "איך את מסוגלת?" אמרה בשקט. היא לא תסגיר את זעמה. "לפגוע באנשים זה לאא דבר שיעזור לאגו שלך לתפוח עוד משתי סיבות. אחת, הוא כבר כל כך גדול עד שאם הוא יגדל עוד את תתפוצצי, ושתיים, אף אחד לא חושב שאת שווה משהו כשאת עושה את זה, או מפלרטטת עם כל הבנים כאן וזורקת אותם אחר כך."

אליסיה התנשפה והסתובבה אל ג'יימי בהלם. מבט פראי רשף מעיניה של ג'יימי. זה היה מבט זועם אך שקט, מבט שהסתיר את כל המאמצים שנידרשו מג'יימי להפיק אותו או לעצור את זעמה מלהשתחרר בכל העוצמה.

"אני מניחה שאת לא יכולה לשמש לי דוגמא, נכון?" היא אמרה בחלקלקות. קולה התגלגל במסדרון וגרף צחקוקים. אף אחד, גם לא חברותיה של ג'יימי, לא נעמד לצידה.

ג'יימי הסתובבה פתאום אל חברותיה. "ואני מניחה שגם אתן בצד שלה," היא אמרה בזעם. "הרי לא עזרתן לי בכלל."

"לא, ג'יימ, את לא מבינה -" קייטי ניסתה להסביר.

"אני מבינה," אמרה ג'יימי, ובחשק עז פתאום הוסיפה: "איזה כיף שאני עוברת לפלורידה בקרוב."

"לפחות ככה לא נצטרך לראות אותך," חייכה אליסיה בהקלה מזויפת, אך חיוכה נראה אמין. "ואל תדאגו, היא לא שווה את זה."

קייטי הביטה בה לרגע והפנתה אליה את גבה, וכך גם כל השאר.

ג'יימי נותרה לבד.

"היי, אבא, היי אמא." ג'יימי פרצה לביתה במהירות. שיערה היה סתור מהריצה המהירה ועיניה אדומות מהבכי שבכתה בדרכה מבית הספר.

"הו, ג'יימי. החלטת?" שאל אביה.

"אני באה. בואו, אני לא סובלת את המקום הזה." מלמלה ג'יימי, מאורעות בית הספר מסתחררים בראשה וגומלים בליבה החלטה.

"מצויין, ג'יימילה." מלמלה האם בחיוך וספקה כפיים. "עכשיו נותר לשאול רק את מייקל."

ג'יימי הביטה בה בהלם. "עדיין לא שאלתם אותו?" קראה. "יקח חודש עד שהוא יסכים!"


~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ותגובתה של ג'יימי, (שימו לב לשפתה העשירה השונה בעליל מהאנוכיות והאגו הנפוח של ניקו):



היי,

קראתי את הפרק הזה, ובאותה הזדמנות גם את הפרק על ניקו, (טוב, כדי לכתוב לכם תגובה שבאמת שווה את הקריאה שלכם אני צריכה לקרוא כמה פרקים בעצמי) ויש לי כמה היערות:

דבר ראשון, ניקו לא יצא עם כל כך הרבה בנות בחיים שלו, הוא יצא עם בנות, כן, אבל לא יותר מעשרים. ואם עשרים נחשב המון, והרי באוסטרליה יש כמה עשרות אלפי בנות (סליחה, רק בעיר בה הוא גר יש עשרות אלפי בנות) אז אל תקחו את הדברים שאמר ברצינות. בכללי, ניקו אומנם מקובל, אבל הראש שלו מלא המצאות חסרות כל בסיס.

בכל מקרה, רציתי להדגיש שוב שהכל אמיתי. אני שונאת את אליסיה - היא חוצפנית שרומסת כל אדם שנראה לה חלש ממנה, אבל היא לא באמת בעלת אופי. וכל החברות שלי? עובדה, הן לא הוכיחו את עצמן. הייתי בטוחה שקייטי תעשה משהו, אבל בלב מלא אני לא מצטערת שעזבתי. בכל זאת, למרות שניקו וליאו בעלי אגו נפוח מאוד, הם עדיין חברים שלי. חברים טובים, יש לציין. הם, לפחות, עמדו לצידי בזמנים קשים.

תודה רבה לכם שאתם קוראים את הסיפור הזה,

ג'יימי

הפרק הקודם